אחרי שנים של התרעות וחששות, התממש אחד מתסריטי הבלהות של הרפואה בישראל. הפגיות בבתי החולים במרכז פשוט מלאות. בסוף השבוע כבר נשלחה יולדת מבית החולים איכילוב כדי ללדת תאומות פגות בבית החולים הלל יפה בחדרה, נסיעה של 50 קילומטרים בקירוב - והמצב צפוי רק להחריף.
"המצב מסכן חיים, פשוטו כמשמעו"
"אנחנו מתריעים כבר שנים על הקטסטרופה הממשמשת ובאה בפגיות", אומר מנשה דלאל, יו"ר עמותת לה"ב (למען הפגים בישראל). "לא מדובר בהפתעה עבור אף אחד מהגורמים: בתי החולים ומשרד הבריאות מודעים למצב, אבל פתרונות אין. אנחנו, בתור הגוף שעניינו היחיד הוא הפגים וההורים, יכולים לזעוק בשמם, ולהסביר שהמצב הזה הוא מסכן חיים, פשוטו כמשמעו".
דלאל מציין, כי מצב בו יולדת בסיכון ללידת פג צריכה להיטלטל בנסיעה ארוכה לבית חולים שיסכים לקבל אותה, מסכן את היולדת ואת התינוק גם יחד. "מכיוון שהשהייה של כל פג בפגייה ארוכה הרבה יותר משהייה של תינוק רגיל בבית החולים לאחר הלידה, המצב צפוי רק להיות גרוע יותר. המצב הזה, שתופס הורים בנקודה הכי קשה וחלשה בחיים, פשוט בלתי נסבל".
המצב בפגיות נמצא על סף רתיחה כבר חודש וחצי, אולם בסוף השבוע האחרון הגיע לשיא, כאשר בני הזוג ליאור ושרית, שהגיעו ללדת את בנותיהם הבכורות בבית החולים איכילוב, התבשרו כי הפגייה מלאה ונשלחו לנסות את מזלם בבית החולים הלל יפה בחדרה.
"היינו בהלם כשלא קיבלו אותנו ללידה מפאת חוסר מקום בפגיה"
ליאור, אביהן של התאומות, מספר בשיחת טלפון מהפגייה: "כל הריון של תאומים נחשב להריון בסיכון, אבל חוץ מזה הכל היה בסדר בהריון של שרית. בשבת בבוקר ירדו לה המים, בשבוע 31, וטסנו למיון באיכילוב. איך שהגענו למיון כבר הסבירו לנו שלא נוכל להיקלט שם. היינו בהלם. לא רק שהיינו צריכים להתמודד עם הבשורה שעומדות להיוולד לנו פגות, פשוט נראה לנו מופרך לחלוטין שאין שום פגייה באזור המרכז שיכולה לקבל אותן, ושהבחירה שלנו היא בין סורוקה בבאר שבע להלל יפה בחדרה".
כשהוא נשאל מה עובר בראשו של אבא בשעות קריטיות כל כך, הוא נושם עמוק ומסביר: "הנסיעה מתל אביב לחדרה הייתה הזוייה. שרית נסעה באמבולנס, ואני נסעתי אחריה עם האוטו. כל הנסיעה הראש רק עסוק בתקוות, שהכל יהיה בסדר, שיצליחו לעכב עוד קצת את הלידה. רק עכשיו, אחרי כמה ימים, אני מתחיל להבין מה קרה לנו".
כאמור, הבנות נולדו לבסוף בבית החולים הלל יפה, במשקלים של 1.200 ק"ג ו-1.300 ק"ג, ומאושפזות כמובן בפגייה. הן מונשמות, מוזנות בזונדה ומנוטרות.
מעבר לקושי הרגשי, ליאור מתאר גם קשיים טכניים יותר. "אנחנו גרים בתל אביב, ואני נוסע יום יום לחדרה, זה לא פשוט. כרגע הכל מתגמד, כל הקשיים הפיזיים, אנחנו רק מקווים שהכל יהיה בסדר עם הבנות. בעזרת השם, בסוף השבוע שרית תשתחרר, ואז נחפש חדר או דירה קטנה כאן, כי ההערכה הכי אופטימית לשחרור של הבנות היא חודשיים. אגב, גם המחלקה פה כבר כמעט מלאה, אבל מתייחסים אלינו יפה ואנחנו מקווים שיהיה בסדר".
יותר פגים נולדים כתוצאה מטיפולי פוריות ללא מענה תקציבי לפגיות
פרופ' שאול דולברג, ראש איגוד רופאי הפגים, לא אופטימי. "המצב אמנם דינמי ומדי פעם מתפנה מקום בפגייה מסויימת, אבל אנחנו נמצאים במצב הכי גרוע שאני זוכר אי פעם. מיעוט אנשי הצוות, מיעוט התקציבים ובעיקר העלייה במספר הלידות פשוט שחקו את הפגיות עד דק, ואני יכול לומר בפה מלא שהפגים בישראל מצויים בסכנת חיים בעקבות הצפיפות".
לדברי פרופ' דולברג, ה"לקוחות" העיקריים של הפגיות הם תינוקות שנולדו כתוצאה מטיפולי פוריות, וככל ששכיחותם של הטיפולים עולה, ללא מענה תקציבי מתאים מצד המדינה לחיזוק הפגיות, המצב בפגיות מחמיר. "כבר לפני שנה יצא דו"ח ממשלתי על מצב הפגיות, עם משנה סדורה כיצד לשפר את המצב", אומר פרופ' דולברג. "העניין הוא שזה קרה לפני שנה, והיישום עדיין לא נראה באופק".
לכל החדשות והמחקרים