הסיטואציה הזו פרנסה לא מעט תסריטאים לאורך השנים. ילד זר, נבוך ומהוסס, מתדפק על הדלת, ומודיע לאב המשפחה שהוא בנו האובד, תוצאה של רומן שניהל לפני שנים. האישה החוקית מחווירה, הילדים החוקיים בוכים – והדרמה בעיצומה. אבל מה קורה כשהגבר מנהל רומן עם מבחנה? אישה בריטית אחת, שגילתה כי בעלה תרם זרע ללא ידיעתה, קוראת לשנות את הנהלים, ולחייב בנקי זרע לקבל את אישור בת הזוג של התורם.
"זרע של גבר נשוי הוא נכס משפחתי"
לדברי האישה, שמטבע הדברים בחרה שלא לחשוף את זהותה, ילדים אפשריים שיוולדו מהזרע שנתרם עלולים "להפריע את שלוותם" של בני המשפחה הגרעינית: היא עצמה, הבעל הסורר ובנם הקטן. לפני מספר ימים היא פנתה במכתב רשמי לרשות המפקחת על בנקי הזרע בממלכה, בדרישה לאסור על תרומת זרע של גברים נשואים ללא אישור בת הזוג. לטענתה, מרגע שבני הזוג נישאים, זרעו של הבעל הוא "נכס משפחתי".
בבריטניה, בניגוד מוחלט לישראל, הוחל ב-2005 חוק המאפשר לילדים שנולדו כתוצאה מתרומת זרע לברר את זהות התורם שמזרעו נהרו. בנוסף, החוק הבריטי מאפשר לתורם לתרום לעשר נתרמות שונות, מה שעלול להוביל לנחשול קטן של צאצאים שידרשו יחס, הכרה ולפעמים גם כסף מהאב הביולוגי שמעולם לא פגשו לפני כן.
"שלחתי את המכתב לאחר שגיליתי מה בעלי עשה בניגוד לדעתי", הסבירה האישה ל"דיילי מייל". "אני חוששת שבבוא היום, אם ילדים שיוולדו כתוצאה מהתרומה שלו יגיעו אלינו, לא אוכל לסרב להם ולדחות אותם, אבל אני חוששת כמובן גם למרקם של התא המשפחתי שלנו, שבנינו יחד. זה לא משהו שאי פעם דמיינתי שאיאלץ להתמודד איתו, אבל זו עובדה, ואני רוצה למנוע ממקרים כאלה להישנות".
האישה דורשת כי תרומת זרע תותנה בהסכמת בן או בת הזוג של התורם, שיחתמו כי הם מודעים לתרומה ומאשרים אותה, לאחר שהבינו את ההשלכות האפשריות. כדי לחזק את טענתה, היא פונה למושג מתחום דיני המשפחה, ומכריזה כי זרעו של הגבר הוא חלק מהנכסים המשפחתיים, שכדי לנצלם יש להשיג הסכמה בין בני הזוג – בדיוק כמו חשבונות בנק ונכסי נדל"ן.
בארץ התרומות הן אנונימיות
ד"ר גולאם בהאדור, רופא וחבר לשעבר בועדה המפקחת על בנקי הזרע בבריטניה, אמר כי הוא שמח על כך שהסוגייה הועלתה לסדר היום הציבורי. "כרגע, האדם שמגופו נתרם הזרע הוא בעל הזכות הבלעדית להחליט מה ייעשה בו. מכיוון שבאופן ברור, יש להחלטה האם לתרום זרע אפקט ארוך טווח על משפחתו של התורם, ראוי לעגן בצורה כלשהי את זכותם של בן או בת הזוג שלו לקחת חלק בהחלטה משמעותית כל כך".
"לכל אדם יש את הזכות על גופו, ועל היתרונות שהוא יכול להפיק ממנו", מסביר עורך הדין ארז אסרף."אם ניקח כדוגמה נגדית את נושא ההפלות, הזכות הבלעדית להחלטה האם להפיל או לא היא של האישה, למרות שהילד שהיא נושאת שייך גם לאביו. ובדיוק כפי שלהחלטה האם להפיל או להמשיך בהריון יש השלכות על שני ההורים, גם במקרה הזה יש לתרומה השלכות על בת הזוג – פגיעה נפשית, כתוצאה מתחושת הבגידה באמון והחשש לתא המשפחתי הקיים, ולא פחות חשוב: פגיעה כלכלית, שכן הילד הביולוגי יכול לדרוש מאביו מזונות, וכן לתבוע את חלקו בירושה בבוא היום".
"הרעיון של דרישת הסכמה מצד משפחת התורם הגיונית", ממשיך עורך הדין אסרף, "אולם יש להביא בחשבון כי אם תרומה תחויב בחתימת בת הזוג, ייתכן מאוד שתהיה ירידה חדה בכמות התורמים, מה שיפגע בזכותם וביכולתם של זוגות ונשים חשוכי ילדים להביא צאצאים לעולם".
בארץ, לפי שעה, תרומות הזרע הנן אנונימית, ולילד שנולד כתוצאה מתרומה אין דרך לאתר את אביו הביולוגי. עם זאת, נשמעים יותר ויותר קולות הדורשים לאפשר לילדים ליצור קשר עם האב הביולוגי, בשם הזכות לזהוּת.
"אין זה מן הנמנע כי ככל שילך ויתקדם הזמן, ובמגמה הקיימת, זכויות הפרט יילכו ויגברו, וייתכן כי בעתיד לא יהיה מנוס מלבטל את האנונימיות שקיימת כיום אצל תורמי הזרע ולהשאיר את פרטיהם במאגר, כמו במדינות אחרות בעולם. יש להבין כי חשיפת זהות האב תשפיע באופן משמעותי על האב ומשפחתו, ולא רק בהיבטים הרגשיים, מורכבים ככל שיהיו. בתי המשפט בישראל מעדיפים תמיד ובאופן גורף את טובת הילד, ולכן יכולים אפילו לבטל הסכמים שנחתמו בין התורם לנתרמת או למוסד שקיבל את התרומה, לחייב את האב בתשלום מזונות ולתת לו זכויות אפוטרופסות – ולמעשה, להפוך אותו מתורם לאב", הוא מסכם.