אבישג ארבל (צילום: רונן פדידה)
"לקח לי זמן להבין שזה מה שאני צריכה לעשות". אבישג ארבל | צילום: רונן פדידה

בגדי הריון הם כבר מזמן לא שם קוד לשמלת אוהל רחבה, שמנסה לכסות את הבטן. הטרנדים העכשווים, המתחלפים חדשות לבקרים, לא מקפחים גם את עדת ההריוניות, שלא מוותרות על לוק מלא סטייל גם שהוא צריך להתאים למימדים החדשים.

את אבישג ארבל, מחלוצות עצבי בגדי ההריון בארץ, זה לא מפתיע. במשך למעלה מעשור היא לא מפסיקה לחשוב על הבגד הבא, שיגרום להריונית שלה להרגיש הכי טוב שהיא יכולה, בתקופה הכל כך מורכבת ומלאת הפתעות של ההריון.  את הבגדים שהיא מעצבת, אגב, היא מקפידה ללבוש גם כשהיא (במקרה) לא בהריון ורגע לפני השנה החדשה, פגשנו אותה לשיחה על עיצוב, הריון, אמהות ומה שביניהם.

"הבנתי שזה הייעוד שלי"

את דרכה המקצועית הנוכחית התחילה מתוך משבר אישי לא פשוט. "כמה שבועות אחרי שבתי הבכורה נולדה, אבא שלי נפטר. באותה תקופה עבדתי בהיי-טק, עיצבתי ובניתי אתרים, אבל המוות שלו אילץ אותי לצלול לנבכי העסק שלו, שדווקא לא היה קשור לתחום האופנה, ולסדר את העניינים שם. זה לקח כמה שנים, שלימדו אותי המון מבחינה עסקית ואישית, אבל כשהעסק התייצב, נשארתי בלי כיוון. הוכחתי לעצמי שאני יודעת לנהל עסק, צברתי המון ניסיון מעשי, והרגשתי שאני לא רוצה לחזור להיי-טק. היו לפניי שתי ברירות: להיות שכירה במשרה לא תובענית מדי, ולהקדיש את עצמי למשפחה, או ללכת על הפנטזיה הגדולה, לחיות את החלום ולהקים עסק עצמאי. זה לא היה משהו שבער בי, אלא החלטה מושכלת. התחלתי לבדוק את השוק, לחפש מקום שאני יכולה להשתלב בו, איזו נישה ייחודית. בהתחלה חשבתי לעצב נעליים, אבל תכנית עסקית שהכנתי הראתה לי שדי מהר אגיע לפשיטת רגל".

אבישג ארבל עם בתה הבכורה נעמי (צילום: תומר ושחר צלמים)
"המשבר בחיי הוביל לתפנית". אבישג ובתה הבכורה נעמי | צילום: תומר ושחר צלמים

ואיך, מתוך המקום הלא פשוט הזה, הגעת לבגדי הריון דווקא?

"בשלב מסויים של החיפושים, שמתי לב שאין שוק ביניים לבגדי הריון: היו בגדים מאוד בסיסיים וזולים, ולעומתם מותג צרפתי נפלא ויקר להחריד שנקרא FORMS, ומכר בגדי הריון יפהפיים בכיכר המדינה. החלטתי שלשם אני הולכת, זה היה התחום שחיפשתי, הנישה שהייתה חסרה. זה כמובן היה מאוד מושכל ונעשה אחרי בחינה מדוקדקת –- אבל בהחלט היה פן רגשי בהחלטה. ידעתי שזה הייעוד שלי".

את הפן הרגשי אבישג מסבירה כצורך בעיסוק בחיובי, אחרי תקופה לא קלה. "במקביל למוות של אבא שלי, אחותי למדה ביולוגיה וחקרה את מחלת האיידס, אחי למד רפואה, והרגשתי שאני חייבת משהו אחר, נאיבי, אופטימי. בעיניי אין דבר יותר נאיבי ואופטימי מלהביא ילד לעולם -  אנשים מהססים ומתחבטים אם לקחת הלוואה או משכנתא במשך שנים, אבל לעשות ילד, שזה הדבר הכי מורכב בעולם והכי יקר בעולם מבחינה כלכלית ורגשית, מחליטים הרבה יותר בקלות. אין בעיניי דבר יותר יפה ותמים מזה. אני עד היום תופסת את עצמי מתפעלת מנשים שבאות לחנות, ויש להן בבטן חיים שלמים, קסם הבריאה".

ובדיעבד, את מרגישה שמצאת מה שחיפשת? את הנקודה החיובית?

"העבודה שלי ממלאת אותי בהמון שמחה. יש לי כל כך הרבה סיפורים מרגשים על חברות ולקוחות, שעברו שנים של טיפולים והפריות, וכשהן סוף סוף הצליחו הן הגיעו אליי – זו פשוט זכות להיות ליד אישה ברגעים כאלה של אושר. לפני כמה שנים הייתה לי לקוחה שעברה טיפולי פוריות לא פשוטים, וכשהיא סוף סוף הרתה, היא הגיעה אליי ועשתה קנייה גדולה.

"אחרי כמה ימים קרה אסון, והיא איבדה את העובר. באותו רגע אמרתי לה שתחזיר הכל לחנות, גם בגדים שהיא לבשה כבר, בלי תוויות. לקחתי הכל, החזרתי לה את הכסף ואמרתי לה שתחסוך אותו, כי בעוד כמה חודשים היא תחזור. ובאמת, היא נכנסה לעוד הריון, תקין ובריא, ואין סיפוק גדול יותר מלראות אישה כזו בוחרת בגדים שאני עיצבתי, אחרי כל מה שהיא עברה. אנחנו גם תורמים בגדים למקלטים של נשים מוכות. בסופו של דבר, הכל זה אנשים, וזה החלק שאני הכי אוהבת בעבודה. להיות בחנויות, לדבר עם לקוחות ולראות איך אני מתחברת לחוויה הזו שלהן".

סליחה שאני שואלת, אבל – בתור מעצבת תעשייתית, מאיפה את יודעת לתפור?

"בהריון הראשון שלי אמנם תפרתי לעצמי כמה בגדים (וגם שמלת הכלה שלה היא הום-מייד, רש"ז), אבל  ההחלטה להפוך את התחביב למקצוע הייתה, כאמור, מורכבת בהרבה. אנשים באמת היו שואלים אותי איפה קניתי ואפילו ביקשו גם, אבל האסימון נפל לי הרבה אחרי, לא ממש חשבתי על זה ככה באותה תקופה. כשהייתי בתיכון, בזמן מלחמת המפרץ, דודה שלי הייתה בחו"ל, ומכונת התפירה שלה אוחסנה אצלנו בבית. בזמן המלחמה היה לי נורא משעמם, אז התחלתי להשתעשע עם המכונה ולתפור כל מיני דברים. אחר כך עשיתי קורס רציני יותר, וגזרות למדתי לבד מכל מיני מגזינים".

אבישג ארבל על סט הצילומים (צילום: רונן פדידה)
"לא מפסיקה להתפעם מנשים בהריון". אבישג ארבל על סט הצילומים | צילום: רונן פדידה

עברת שני הריונות כשכבר היית מעצבת לבגדי הריון. הרגשת שמשהו בעיצוב שלך משתנה בעקבות ההריונות הפרטיים שלך?

"ההשפעה ניכרה פחות בעיצוב, ויותר בפטנטים ובטריקים, שפיתחתי מתוך אילוצים של עצמי. רציתי שיהיה לי נוח, והמצאתי כל מיני דברים כמו גומי נסתר בכיס המכנסיים וסקוצ'ים מיוחדים שמאפשרים להתאים את הבגד". אגב, גם היום היא מקפידה ללבוש לא מעט בגדים שעיצבה בעצמה. "למרות שתודה לאל, כבר חזרתי למשקל של לפני ההריונות, אני עדיין לובשת הרבה בגדים שלי. זה דווקא נחמד שיש קצת מקום לבטן, ולא צריך להכניס אותה אחרי שאוכלים צהריים".

מקור השראה נוסף שלה הוא עולם האופנה "הרגיל", זה שלקוחותיו לא בהכרח מבלות את ימיהן בין אולטרסאונד למוניטור. "יש אתרים מקצועיים שנותנים תחזיות אופנה, ואני בהחלט מתעדכנת שם. אפנה זה עסק מאוד מסודר וצפוי מראש, בניגוד למה שאנשים חושבים, לא כל העיצובים נעשים בטירוף של מוזות בסטודיו. ועדיין, תמיד יהיו כמה יציאות מגניבות פרטיות שלי. למשל, עכשיו היינו שנה בחו"ל, ויצא שטיילנו בהרבה אתרי מלחמה בקנדה, אז בקולקציה הנוכחית יש לי מעיל צבאי. יש גם ספקים שמביאים לך דוגמאות לבדים, ואפשר לקבל רעיון לבגד מבד. למשל, לפני כמה חודשים קיבלתי בד סאטן, שלקח לי חצי שנה לפצח אותו. כל לילה הייתי מנסה לחשוב איך אפשר לעשות בגד הריון מבד כל כך לא גמיש, אבל בסוף זה בא לי, ותראו את התוצאה בקרוב. וכמובן, הרבה מההשראה היא פשוט אדפטציה של האופנה הרגילה של מעצבי העל, כמו שרוב המעצבים בעולם עושים".

אבישג ארבל בשמלת כלה (צילום: תומר ושחר צלמים)
"התחלתי לתפור ממש במקרה". בשמלת הכלה שתפרה לעצמה | צילום: תומר ושחר צלמים

וכמו בכל ראיון עם אישה, מגיע השלב שבו פותחים את ה-עניין, ומתחילים לנטרל את חומר הנפץ בתרכובת הכימית הידועה כ"ילדים וקריירה". אני מתחילה לגשש בעדינות לכיוון, ומקבלת תשובה כנה להפליא.

"כמו שאומרת הקלישאה המפורסמת, כל ילד שנולד פותח עוד קצת את הלב, אבל זה קשה. תמיד צריך לתפקד בכמה חזיתות במקביל, לזכור להביא תפוחים חתוכים לגן של הילד, ומשהו להרמת כוסית בעבודה, ומחר יש לבת שלי יומולדת בבית הספר ואני לא יכולה להגיע. אבל אלו החיים של להיות אמא עובדת, ואני מניחה שגם אם הייתי שכירה הייתי לוקחת את זה הביתה, זה עניין של אופי. אני לוקחת הכל עד הסוף".

אבישג ארבל וילדיה (צילום: תומר ושחר צלמים)
זה לא פשוט, אבל בהחלט אפשרי להיות אמא ואשת קריירה | צילום: תומר ושחר צלמים

אז איך נראה יום טיפוסי שלך?

"אני קמה בחמש וחצי, ויוצאת לרוץ בפארק. כשאני חוזרת אני מארגנת את הילדים, ומשם לעבודה. יש לי יומיים ארוכים, עד שמונה בערב לפחות, ובשלושת הימים הנותרים אני חותכת בשלוש וחצי, אוספת אותם ומעבירה אחה"צ קלאסי של אמהות: גינה, ארטיקים ובריכה. בערב, אחרי שהם הולכים לישון, אני יושבת על המחשב, ועושה את כל מה שמסביב לעיצוב: גרפיקה, תחזוקה של האתר ותפעול של דף הפייסבוק, שאני עושה לגמרי לבד. אני מנסה לצאת פעם בשבוע עם חברה, ופעם בעשרה ימים עם בעלי, למרות שהרבה פעמים זה נשאר ברמת התכנון".

>> אז אמנם לא אופנת הוט קוטור, אבל גם את יכולה להכין בעצמך בגדי הריון