אז זהו, נכנסתי לשבוע 36 ואתמול עשיתי את הערכת המשקל האחרונה של גוזלי. בערב הלכתי לרופא שלי להראות לו את תשובות הבדיקה השגרתית, שהראתה, בין היתר, שלחץ הדם שלי עלה ברמה מטורפת.
הופנתי למוניטור בחדר אחות ולחץ הדם קצת ירד, אבל כשחזרתי אליו עם התוצאות הוא עלה שוב ברמה מטורפת (אולי פניקה?) ואז נזרקה לאוויר המילה זירוז.
הבנתי שהרופאים שלי עומדים להתפטר
נשלחתי לחדר לידה עקב עליה משמעותית בלחץ הדם. הרופא שלי רצה לשלול רעלת הריון ולבדוק אם צריך לעשות זירוז. איך שהגעתי נתקלתי בד"ר שלו (זוכרים אותו מהבלוג הראשון) וכנראה שזה מה שהוריד את הלחץ דם למדדים נורמאלים שוב.
הוכנסתי לבדיקות אצל האחות שלצערי לא ממש עמדה בעומס כי זה היה נראה כאילו כולן באות ללדת לפני כיפור. הכמות של היולדות היתה בלתי הגיונית.
במהלך הבדיקות אצל האחות נודע לי שהרופאים שלי, ד"ר שלו וד"ר רפאלי, נמנים שניהם עם קבוצת המתמחים שהגישו את התפטרותם. נכנסתי ללחץ הייתכן: שהרופאים המדהימים האלה משאירים אותי לבד?
בשיחה איתם אמרתי להם שזה לא עושה לי טוב לדעת שהם עוזבים ולא יהיו בלידה שלי. הזכרתי לד"ר רפאלי את הסיוט של הכאבים בהכנסת העירוי בביקורי הקודם, דבר שעלול לחזור בקלות אם יצטרך לעשות לי את זה רופא מומחה שלא ראה עירוי בערך 5 שנים, כי זה מה שהמתמחים עושים בדרך כלל. צמרמורת עברה בי רק מהמחשבה.
אפילו בצבא מקבלים שש שעות שינה
כשנפתחה השיחה קצת יותר הבנתי שהעזיבה שלהם לא נובעת מחמדנות או שיש להם מקום עבודה אחר שמחכה להם. הם גם מתכוונים לכבד את החלטת בית המשפט ולהופיע לעבודה אם ייצאו כנגדם צווי מניעה (הלוואי שיוציאו להם עד שאלד), אבל קשה להם.
"מה כל כך קשה?", שאלתי, "הרי הורידו לכם את כמות המשמרות הנוספות בשבוע".
שניהם יחד ענו לי: "נכון, הורידו, אבל בפועל אין ממש אפשרות לבצע את זה". כשביקשתי הסבר, הם אמרו שההחלטה להוריד משמרות לא ממש משנה, ולו רק בגלל שאין מתמחים אחרים או רופאים שימלאו את החוסרים שנוצרים.
הם עדיין צריכים לעבוד את כל המשמרות הללו כדי שאנחנו החולים, או היולדות במקרה שלי, לא נרגיש בירידה בתפקוד במחלקות.
נכון יש צוות של אחיות ומיילדות שאמורות להקל על העומס אבל זה לא אותו דבר. שיהיו בריאות האחיות ועבודתן מקודשת, אבל החלטה של רופא ברגע קריטי היא חשובה ואי אפשר להחליף אותה.
חזרתי הביתה מלאת תובנות מהביקור הזה והמחשבות לא עזבו אותי: "אלוהים אדירים, אפילו חייל מקבל לפי פקודות מטכ"ל שש שעות שינה בין משמרות שמירה אז כל שכן רופא. הוא הרי הוא מחזיק חיים של אדם אחר בידיים שלו ורופא עייף זה רופא שבקלות יכול לטעות. לא הייתי רוצה לקבל את התרופה הלא נכונה או לקבל החלטה לא נכונה שלו ברגע הלידה".
רופאיי היקרים, אשמח לראות אתכם בחדר הלידה חופשיים, ולא תחת צו
אני באמת לא מבינה מה עובר לקודקודים שלנו בראש כשהם מגיעים להחלטה אם להעביר עוד סכום כזה וכזה למטרה הזו, שמשפיעה על החיים של כל אחד ואחד מאיתנו.
במקום לאשר עוד הקמת בית חולים בפריפריה והכנסת תקנים חדשים בבית חולים חדש, על מנת לפתור את "צפיפות אוכלוסין" בבתי החולים הקיימים, פשוט לא עושים דבר. והרופאים, במקום להתמקד בעבודה שלהם צריכים להתרכז במלחמות.
קיבינימט, בין רחובות לאשקלון אין בית חולים ציבורי אחד ויש מריבה ענקית על פתיחת בית חולים באשדוד. בסופו של דבר ייקח את המכרז בית חולים פרטי ומי אתם חושבים יעבוד שם? כן, המתמחים שיעזבו את הרפואה הציבורית ויעברו לפרטי. ומי שיסבול מזה, איך לא, זה אנחנו.
אני חושבת שלא כולם מבינים מה באמת ההשלכות של השביתה הזו. אנחנו צריכים להיות קצת יותר מעורבים כי אחרי הכל מדובר בחיים שלנו ושל המשפחות שלנו, ולא לכולנו ישנה האפשרות הכלכלית להחזיק רופא פרטי.
ד"ר שלו וד"ר רפאלי, אשמח לראות אתכם בחדר הלידה שאגיע אליו במהלך החודש הקרוב כמתמחים שעובדים מרצונם החופשי ולא תחת צו בית משפט, כי רק המחשבה שאגיע לחדר לידה ולא יהיה מי שיטפל בי מפחידה אותי לפחות כמו הלידה.