"הייתי בחודש תשיעי, והשתעממתי נורא. כבר לא ממש הופעתי, ופתאום חשבתי שאני חייבת לעשות משהו עם כל ההערות הההזויות שקיבלתי לאורך ההריון", היא מספרת בזמן שהיא מניקה את הגורם לאותן הערות. "מן הסתם, היה לחץ של זמן, ותקתקנו הכל. יום הצילומים של המערכונים היה מחמש בבוקר עד הלילה, ואחר כך מרתון עריכה – זה היה כמו לידה לפני הלידה, אבל הספקתי".
עוד בתשעה חודשים:
>> בעקבות לידת בית שהסתבכה: "זה יכול היה לקרות גם בבית החולים"
>> מה קורה כשצלמת נמצאת בחדר לידה?
>> שעות ספורות לפני הלידה, גילתה שהיא בהריון עם תאומות
הסרטון מציג אמנם סיטואציות מוקצנות, אבל למעט הפתיחה (שבה מספרת ד'אנג'לי על חיבתו של העובר לאלכוהול וסיגריות) – הכל מבוסס על המציאות. "כל מה שאת אומרת הוא פתח לדיון, וכל אחד בטוח שאת הדעה שלו את פשוט חייבת לשמוע", אומרת ד'אנג'לי. "ברור שהכל מכוונה טובה, אבל לפעמים יש ממש הפחדות – שבחרתי לא להכניס לסרטון כמובן – שממש לא עושות טוב לאף אחת. סיפורי זוועה על לידות שלא נגמרו טוב, איומים כמו 'את לא תשני עכשיו שנתיים', 'נגמרו לך החיים' – למה זה טוב?".
