תמיד כששאלו אותי מה אני הכי אוהבת לצלם, הייתה לי תשובה אחת וברורה: אנשים. לא משנה כמה ניסו שאגדיר את התחום שלי יותר, אני התעקשתי ש'אנשים' זו התשובה הכי מדוייקת שלי. אנשים מעוררים בי השראה. לכל אחד יש סיפור משלו ובעזרת המצלמה שלי אני נחשפת כל פעם לעולם חדש שמאפשר לי לייחד את התמונות וליצור כאלו שמתאימות רק לו. כשאני פוגשת אישה בהריון, אני לא רואה רק בטן, אני רואה קודם אישה שעכשיו היא בהריון ויש לה סיפור לספר. וזה הסיפור של ליהי.
אני מקבלת צליל הודעה באתר שלי. פותחת ורואה סלפי של לקוחה שאני אמורה לצלם בעוד 4 שבועות עם בעלה שאותו טרם הכרתי והיא כאמור בהריון שעוד לא הספקתי לתעד : "אמנם מבית החולים (היא עושה קונצ׳ים של צירים מוקדמים) אבל שיהיה לך טיזר מאיתנו".
ליהי, רק שבוע 30 להריון, והקטנה שלה בפנים החליטה שהגיע הזמן לדפוק על הדלת שמובילה החוצה. כצלמת הריון, אני מכירה גם את המצבים האלו ותמיד יש לי עבורם פתרונות, כולל תיעוד ספונטני ומהיר אפילו בבית היולדות. אבל במקרה הזה, הרגשתי שאין צורך בשום שינוי ואפילו לא בהרגעה, ליהי הייתה אופטימית והודיעה לי שהיא מחזיקה אותה בפנים כי את צילומי ההריון שלה - היא תעשה בבית, בדיוק כמו שקבענו, ובדיוק בשבוע שקבענו - שבוע 34, קצת לפני חודש תשיעי.
יום הצילומים הגיע והגשים את כל הציפיות. פגשתי הריונית קורנת, עם אופטימיות וחיוך ממכר, הבית שלהם היה תפאורה מלאת אופי, הכימיה המשיכה בדיוק כמו בטלפון, והתחושה שהספקנו (והצלחנו) מילאה את האוויר באופוריה. שלושה שבועות לאחר מכן, בדיוק בשבוע 37 , אנה שהחזיקה את עצמה טוב טוב בבטן הגיעה לעולם.
תארו לכם כמה התרגשתי כשליהי הזמינה אותי ללוות את אנה בשנה הראשונה לחייה - מדי כמה חודשים אני פוגשת את אנה הקטנה ומתעדת עבורה את הסביבה שבה היא נוצרה ואליה היא נולדה, את האהבה שעוטפת אותה ובעיקר מלווה בתמונות את המילים הראשונות של הסיפור שלה.
*עדי לם היא צלמת שמתמחה בצילום אנשים בסביבה טבעית ובאור טבעי. ניתן ליצור קשר דרך עמוד הפייסבוק או האתר .
