אוליביה ברוס (צילום: צילום ביתי/dailymail)
"אנשים ניסו להרגיע אותי אבל הרגשתי שמשהו לא בסדר". אוליביה ברוס | צילום: צילום ביתי/dailymail
לפני שלוש וחצי שנים סיפרנו לכם על קמפיין "ספרי את הבעיטות" - פרויקט שנועד להעלות את המודעות למעקב תנועות עובר בשליש השלישי להריון. כעת מגיע סיפור אישי, של אמא שהצילה את חייה של בתה בזכות הקמפיין.  

אוליביה ברוס, אם יחידנית מבריטניה, הגיעה לבית החולים חמישה ימים לפני תאריך הלידה המשוער, ודרשה להיבדק. לפני כן היא הספיקה לראות שני רופאים, שלדבריה אמרו לה שהכל בסדר, אבל היא הרגישה בבירור ירידה בתנועות - ובדיעבד, מתברר, הצילה את חייה של בתה. ברוס נבדקה, ולאחר שאובחנה מצוקה עוברית עברה השראת לידה, וילדה תינוקת בריאה. 

"בהריון הראשון שלי, עם בתי ברוק (7), לא היו שום אירועים מיוחדים, ולכן לא הייתי חרדה מדי גם בהריון הזה", סיפרה ברוס ל"דיילי מייל". "בהריון האחרון, עם קלואי, הרגשתי תנועות היטב, אבל הייתי טרודה מאוד בדברים מסביב, כמו העובדה שבדיוק התגרשתי מאבא שלה, ולא הקפדתי על מעקב רציף ויומיומי. אבל בימים האחרונים לפני הלידה הרגשתי שיש פחות תנועות באופן משמעותי. אנשים ניסו להרגיע אותי, ולהגיד לי שלקראת סוף ההריון יש לתינוקת פחות מקום לזוז, אבל משהו הרגיש לי לא בסדר".

לדבריה, ברוס ביקרה שני רופאים, שאמרו לה שהיא מגזימה ושהכל בסדר. "רציתי ללכת לבית החולים, אבל פחדתי שיחשבו שאני היסטרית, היפוכונדרית או סתם מחפשת תשומת לב, וניסיתי להרגיע את עצמי. אבל אז חיפשתי מידע ברשת, הגעתי לאתר של "ספרי את הבעיטות" - והשתכנעתי שמשהו באמת לא בסדר".  

ברוס החליטה ללכת לבית החולים לא דיחוי - החלטה שהצילה את חייה של קלואי. "כבר במוניטור הראשוני ראו שקצב הלב שלה ירד מ-140, הקצב הנורמלי של עוברים, ל-60 פעימות בדקה בלבד. מכיוון שזו לידה שנייה, לא הכניסו אותי מיד לניתוח, אלא נתנו לי זירוז לידה, אבל השגיחו עליי מאוד מקרוב והבהירו לי שאם תהיה עוד ירידת דופק משמעותית כזו אני הולכת מיד לניתוח". 

אוליביה ברוס (צילום: צילום ביתי/dailymail)
"חשוב להעלות את המודעות". ברוס עם בנותיה | צילום: צילום ביתי/dailymail
למרבה המזל, העניינים התקדמו מהר, וזמן קצר אחרי שהגיעה לבית החולים וקיבלה את השראת הלידה הגיע שלב הלחיצות. "הייתה הרגשה של חיים או מוות באוויר. לחצתי כמו מטורפת, ותוך כמה דקות היא הייתה בחוץ. היא הייתה בסדר גמור, יפה ומושלמת, וכשהחזקתי אותה בזרועותיי הרופאים אמרו לי: "אם היית מחכה אפילו עוד קצת לפני שבאת, לא הייתה לך תינוקת בידיים עכשיו. 

"הסיבה שאני נחשפת ומשתפת את העולם בסיפור שלי הוא להעלות את המודעות, כדי שאף אמא לא תצא מחדר הלידה בידיים ריקות אם אפשר למנוע את זה". 

>> כיצד מנהלים מעקב תנועות?