"כל הסימנים התחילו בסוף יולי האחרון", מספרת אמנה שאהין (30) מלוד, אמא לשלושה ילדים, אושיית רשת ובעלת עסק משותף עם בעלה ליבוא ועמילות מכס. "הייתי בהיריון השלישי, בתחילת החודש השביעי. טסנו לחופשה משפחתית בת עשרה ימים בגרמניה בחג הקורבן, שם התחיל כל הבלגן", היא נזכרת.

אמנה מספרת כי במהלך החופשה סבלה מכאבים חזקים באזור הבטן התחתונה. "זה היה כמו צירים, פתאום מופיע ואז נעלם. הרגשתי כאב במערכת העיכול, כאילו המעיים מתפרקים. חשבתי שמדובר בדלקת בשתן או בכליות, אבל לא התלוננתי והמשכתי את הטיול כרגיל".

"כולם שאלו למה הבטן שלי כל כך גדולה"

כשאמנה שבה ארצה היא פנתה מיד למיון. "היה חשש לאבנים בכליות, ונתנו לי טיפול לכאבים. בבדיקת האולטרסאונד ראו שיש ריבוי מי שפיר ברחם, והניחו שיש סוכרת היריון או בעיה אחרת בעובר, אך בסקירת איברים ראו שהכול בסדר עם העובר וסוכרת לא הייתה לי. חשבו שאולי ריבוי מי השפיר נובע מאבנים בכליות, אך בבדיקת אולטרסאונד נוספת לא ראו כלום. בינתיים הכאבים המשיכו להיות בלתי נסבלים, לא ישנתי בכלל. לקחתי טראמל – זו תרופה חזקה שהצליחה להחליש את הכאב, אך היא לא הייתה טובה לעובר שלי, כי התינוקת יכלה להיוולד כשהיא מכורה לתרופה הזו. התחננתי לרופאים שיעזרו לי. כל פעם הייתי מגיעה למיון, היו נותנים לי טראמל ומשחררים אותי הביתה. חודש של כאבים בלתי נסבלים, עד היום שבו גם הטראמל כבר לא עזר".

אמנה מספרת שאחרי לילה שלם שבו לא הצליחה להירדם ורק בכתה וסבלה, בעלה ליווה אותה שוב למיון – אלא שהפעם היה נחרץ ואמר לצוות הרפואי שהם לא עוזבים עד שלא יאבחנו מה יש לה. "הוא אמר להם: אתם מתמקדים רק ברחם ובשק ההיריון ולא מגלים כלום, יש מצב שמה שיש לה נמצא מחוץ לרחם, פשוט תבדקו. כשנכנסתי לבדיקת האולטרסאונד, הם הסתכלו באזורים שונים וגילו ממצא נוזלי גדול יותר משק הרחם. כולם באמת שאלו אותי למה הבטן שלי כל כך גדולה, הייתי נראית כאילו אני בחודש תשיעי, וכל הזמן חשבנו שזה בגלל ריבוי מי שפיר".

אמנה שאהין 2 - טליה חן (צילום: טליה חן)
"התינוקת יכלה להיוולד כשהיא מכורה לתרופה", אמנה ובתה | צילום: טליה חן

אמנה עברה ניתוח חירום שבו הוצא הממצא בעל הגושים הסרטניים, וכריתה של השחלה השמאלית. "סיפרתי להם שבמשך שלושה שבועות לא הייתה לי צואה. עשו לי חוקן, אך לא יצא שום דבר. חמישה ימים אחרי הניתוח החליטו לעשות לי בדיקת CT בבטן ורק לאחר מכן קולונוסקופיה. ברגע שקיבלו את התשובה לבדיקה, הכניסו אותי מיד לחדר ניתוח. אמרו שיש לי חסימת מעיים ורוב הסיכויים שזה בגלל גוש סרטני שחוסם את המעיים ויש סיכוי שיתפוצץ ויגרום לזיהום בגוף. לא הבנתי מאיפה זה בא לי בכלל, אין לנו סרטן המעי הגס במשפחה. לא נבהלתי מהמילה 'סרטן', פשוט רציתי שיוציאו את זה ממני, כדי שארגיש יותר טוב".

רק בסוף אוגוסט עברה אמנה ניתוח הרטמן, שבו כרתו מעל 30 סנטימטרים מהמעיים ושמו לה סטומה. טרם הניתוח יילדו אותה בניתוח קיסרי. "כשעברתי מטיפול נמרץ למחלקת כירורגיה, שכבתי שם – יולדת טרייה בת 30 – בין שתי חולות אונקולוגיות בגיל 90 פלוס, שנמצאות על הקצה. הרגשתי שסוף העולם מתקרב; אני בכלל יולדת, אז למה אני במחלקה שלא שייכת לי? רק אחרי שהתאוששתי הבנתי שיש לי סטומה, וכל הזמן חשבתי איך אני אסתדר עם המחלה הזו ועם התינוקת והילדים. כשאמרו לי שאצטרך לעבור טיפולים כימותרפיים הרגשתי שנעצרו לי החיים. הבנתי שאני חולה אונקולוגית ומפה מתחיל המסע".  

"נכנסתי לעולם אחר, זה פגע בביטחון העצמי שלי"

סטוֹמה (פיום) היא פתח בחלל הבטן המחובר למעין שקית אשר אליה יוצאות ההפרשות. החיים עם סטומה מורכבים ומגבילים בכל פעולה יומיומית של שינה, לבוש, מקלחת וניידות. "בהתחלה לא קיבלתי את העובדה שיש לי סטומה בבטן, ובנוסף, יש לי תינוקת בפגייה שלא ראיתי אותה במשך חמישה ימים ולא ידעתי מה קורה איתה. הייתי בדיכאון מכל המצב. איך זה נפל עליי פתאום באמצע החיים? יש לי שני בנים ותינוקת, איך אחזור לעבודה? לחיים?"

אמנה מספרת כי לה ולבעלה יש עסק של עמילות מכס ויבוא. לצד זה היא מוכרת בגדים אונליין, ויש לה יותר מ־12 אלף עוקבים באינסטגרם. "מאז המחלה האינסטגרם משמש אותי יותר לשיתוף על המחלה ולא לדיבור על העסק. אנשים מאוד רצו לשמוע, תמכו, והבמה הזו שימשה אותי כדי להעביר מסר ולהעלות את המודעות לסרטן המעי הגס". כיום אמנה כבר התרגלה לסטומה, שהפכה להיות חלק מחייה. "זה עדיין מאוד קשה, אבל אני יודעת שזה זמני. יש לי אחות סטומה, שמה לובה, שמלווה אותי, תומכת ומעצימה".

היום (שישי) אמנה תעבור ניתוח שלישי להחזרת המעי הגס. במקרה שיתגלו גושים סרטניים, תעבור גם שטיפת קיבה בכימותרפיה (הייפק). לאחר הניתוח כבר לא תצטרך להיעזר בסטומה, אך עדיין תיאלץ להמשיך בשגרת טיפולי הכימותרפיה. "נכנסתי לעולם אחר, השיער נשר, זה פגע בביטחון העצמי שלי".

מה עוזר לך להתמודד עם המצב?
"אני מטופלת אצל עובדת סוציאלית של המחלקה האונקולוגית וגם אצל עובדת סוציאלית של הפגייה. הן מלוות אותי בכל דבר שאני צריכה. לצד זה יש ליווי של עמותת 'צו מניעה' להתמודדות עם סרטן המעי הגס. אני שואבת המון כוחות מהתמיכה של בעלי, שגם לו מאוד קשה, מהמשפחה שלי, החברים, העוקבים, וגם הלקוחות שלי, ואני מקבלת המון כוחות מהתינוקת שלי. אני אתמודד עם המחלה בשבילה ובשביל הבנים שלי, אבל קודם כול – בשבילי".  

אחד השינויים שאמנה עשתה בחייה לאחר גילוי המחלה והטיפולים שהיא עוברת הוא בתחום התזונה. "כל הפאסטפוד שאכלתי ללא הגבלות, הסוכר והמתוקים, ירדו מהמדף שלי בבית. לא רק עבורי, אלא גם עבור בעלי והילדים. אני אוכלת רק מזון בריא, עושה ספורט ומנסה להשפיע גם על הסביבה שלי, שיאכלו בריא, כי המזון שאנחנו אוכלים – בשר על הגריל, בשר אדום וסוכרים – הוא אחת הסיבות לסרטן המעי הגס".

איך הילדים מגיבים?

"הילדים יודעים שאני חולה אבל לא יודעים באיזו מחלה; הם עדיין צעירים – בני 6 ו־9. הם יודעים שאני מקבלת טיפולים וחלשה, אבל לא אגיד להם מה המשמעות של זה. אני מקווה שזה יעבור מהר, לפני שהם יגדלו".

ילדיה של אמנה שאהין - טליה חן (צילום: טליה חן)
"מקווה שזה יעבור מהר, לפני שהם יגדלו" | צילום: טליה חן

אבחון מוקדם מגדיל את סיכויי ההחלמה

"עקב השכיחות הנמוכה להופעת סרטן המעי הגס לפני גיל 50, במקרים רבים האבחון נעשה מאוחר, ולעיתים מאוחר מדי, ואז סיכויי ההחלמה נמוכים", אומר ד"ר שלמה לבקוביץ, יו"ר עמותת "צו מניעה", המסייעת לחולי סרטן המעי הגס בהתמודדות עם הניתוח והטיפולים עד להחלמה. "חשוב לזכור שאבחון המחלה בשלב מוקדם מגדיל את סיכויי ההחלמה. לאחרונה חלה התקדמות בטיפול עבור החולים בסרטן גרורתי של המעי הגס, אלו זכאים לקבל טיפול אימונותרפי בהתאם לבדיקת רופא. טיפול זה כבר הוכח כמאריך הישרדות ומעניק איכות חיים טובה יותר ביחס לטיפול הכימי שהיה מקובל. בממוצע, 60% מהחולים מחלימים ולכן אין לשקוע בייאוש או פטליזם אלא לנקוט פעולות להשגת אבחון מוקדם – שעשוי להוביל להחלמה".