גינקולוגיה, ובפרט מיילדות, היא התחום הנתבע ביותר ברפואה. רופאים ורופאות נתבעים על מומים שלא אובחנו בזמן ההיריון, על נזקים שנגרמו לאם ולתינוק בזמן הלידה ולפעמים, כמו במקרה שלפנינו, אפילו על עצם הכניסה להיריון.
הסיפור מתחיל ב-2008, כשלורי סיסוויץ', אשה אמריקאית בת 50 ואם לבן בוגר, ביקשה מרופא הנשים שלה לקבוע לה ניתוח לקשירת חצוצרות, כדי שלא תוכל להרות יותר ולא תזדקק לאמצעי מניעה אחרים. הרופא בדק אותה ואמר שמכיוון שהחצוצרות שלה ממילא חסומות, אין שום סיכוי שתוכל להרות באופן טבעי, ולדבריה אף אמר לה כי אין צורך שתיטול גלולות או תשתמש בקונדומים, מכיוון שאין כל סיכוי שתהרה אם לא תעבור טיפולי הפרייה.
שלוש שנים לאחר מכן, נדהמה סיסוויץ' לגלות שהיא בהיריון, אבל ההלם רק החריף כשגילתה כי התינוקת שהיא נושאת ברחמה לוקה בתסמונת דאון. "מרגע שידעתי שאני בהיריון, לא היה לי ספק שלא אבצע הפלה", אמרה סיסוויץ' ל-WXYZ. "אבל אני מתקשה מאוד לעמוד בהוצאות של גידול ילדה עם צרכים מיוחדים, ולמרות שהיא מקסימה, חכמה וכל עולמי, ואני לא מתחרטת ולו לרגע על שהבאתי אותה לעולם, החלטתי לתבוע".
מעבר לתסמונת שבה לוקה הבת, ריגן, גם גילה של סיסוויץ' היווה שיקול בהחלטה לתבוע. "בתי בת 5, אני בת 50. לא רציתי להיות אמא מבוגרת כל כך, כי אני חוששת שלא אזכה לראות אותה גדלה. אני חוששת שלא אזכה לראות אותה מסיימת קולג', שלא אהיה בחתונה שלה - ובדיוק מהמצוקה הזו רציתי להימנע כשביקשתי את קשירת החצוצרות מהרופא שעליו סמכתי".
האם יש לה עילה לתביעה? ובכן, כן, גם בארץ מוגשות תביעות מסוג זה בטענת ״הולדה בעוולה״. אם אכן מוכיחים שמוטב היה לילד לא להיוולד - כמו במקרים של נכות קשה או פיגור עמוק - ההורים מפוצים. במקרה המדובר, סיסוויץ' תובעת גם על רשלנות, שכן נאמר לה שלא תוכל להרות.