"במשך שנתיים לא הצלחתי להיכנס להריון", מספרת נופר טימור, 33, מחוף הכרמל. "ניסיתי במשך זמן רב טיפולים הורמונליים והזרעות, אבל זה לא עבד. בשלב מסוים, אמרו לי שאין מנוס ועליי להתחיל בטיפולי IVF, אך כשהציגו לפניי את המידע על התהליך ועל הסיכונים הכרוכים בו, אני ובעלי נבהלנו. החלטנו שאנחנו לא רוצים לעבור את זה".
נופר החליטה לקחת הפסקה מהטיפולים. היא החליטה לעבור בינתיים טיפולים אלטרנטיביים, בדגש על דיקור, והתחילה לשמור שבת. "בחודש הראשון ששמרתי את השבת, נכנסתי להריון באופן טבעי, ומאז לא הפסקתי", היא מספרת. אבל כשהיא גילתה על ההריון המיוחל, היא הבינה שהסיפור שלה לא כזה פשוט. בשבוע 7 להריון הרופא ראה שהיא בהריון עם תאומים. הוא הניח שמדובר בתאומים סיאמיים, משום שהם היו מאוד צמודים. הרופא הפנה את נופר לבדיקות נוספות אצל מומחה לתאומים, אבל גם הוא טען שרוב הסיכויים הם שמדובר בתאומים סיאמיים, והמליץ על הפסקת הריון מיידית.
"פניתי לעוד ארבעה רופאים, כולם אמרו לוותר על ההריון", אומרת נופר. "מומחה לתאומים זהים שפגשתי היה היחיד שלא אמר זאת, אבל הוא הציע לי לדלל עובר ואמר שבגלל שאין מחיצה, התאומות שלי לא ישרדו אם אמשיך את ההריון או שייצאו עם מום".
היא החליטה לא להקשיב לעצות הרופאים בקשר להפסקת ההריון. "הגעתי כבר לשבוע 15, וראיתי את העובריות משחקות ברחם. ידעתי שאין מצב שאני עושה הפלה, התפללתי וקיוויתי לטוב". והישועה הגיעה. חברה שלחה לנופר קטע מראיון בגיא פינס עם נוי והדר מערוץ הילדים שחגגו 17 שנים, וסיפרו על כך שהן תוצאה של הריון מונו. בתוכנית התראיינה גם אימן של התאומות, שסיפרה להן שהרופאים ייעצו לה לעשות הפלה כשהייתה בהריון, עד שהגיעה לפרופ' אחירון שתמך בהריון.
"התחלתי לבכות שיש מישהו שמאמין בהריון הזה והבנתי שאני חייבת לראות אותו. יום למחרת כבר הגעתי לקליניקה שלו, הוא בכלל לא הזכיר את נושא הפסקת ההריון, ואמר שהעובריות בריאות והכל תקין. בכיתי והודיתי לו והוא הפנה אותי להמשך טיפול".
בשבוע 27 נופר אושפזה במחלקה להריון בסיכון, ועברה בדיקות אולטרסאונד 3 פעמים ביום. בשבוע 30 זיהו הרופאים את אחד הסיכונים הגדולים בהריון הזה: כריכה של חבל הטבור. "זה היה למעשה הדבר שממנו פחדו הרופאים וחשבו שבגלל זה הן לא ישרדו או יצאו עם מום", היא מסבירה. הצוות הרפואי הפנה אותה מיד לניתוח חירום, ולאחר שיצאו מהרחם, הפגות נזקקו להנשמה וחמצן ועברו לשהייה בת חודש באינקובטור.
היום התאומות בנות שנתיים וחמישה חודשים, אחיות לתינוק בן שמונה חודשים. "מאז שהן יצאו מהרחם הן עדיין ממשיכות לשחק ביחד, ישנות באותה המיטה ויש ביניהן קשר טוב", מספרת נופר.
הרופא שכנע אותי ללדת בעודו במטוס
גם קרן גרינפלד, 31, מאלקנה, הייתה בטוחה שעומד בפניה הריון זורם וקליל. "הייתי בטוחה שאני סוף סוף הולכת לקבל את לידת הבית המיוחלת שלי", היא מספרת. אבל בבדיקות שערכה בתחילת ההריון ראתה הטכנאית שני עוברים בשק אחד, והחלה לחפש את המחיצה ביניהם. "בפעם הרביעית שהגעתי היא כבר ממש נלחצה, והפנתה אותי לרופאת נשים", אומרת קרן.
הרופאה הסבירה לה את הסיבה הגדולה לדאגה: ככל שהעובריות יגדלו, עלול להיווצר סבך בין שני חבלי הטבור, ואספקת החמצן והדם מהשלייה נמצאת בסכנה. הרופאה הבהירה שאם אחת מהן נפגעת, אז גם השנייה תיפגע, ולכן האפשרות הממשית להפלה קיימת בכל שלב ויש סיכוי לפגיעה מוחית. "הבנתי שאם נבחר להמשיך בהריון אצטרך לעבור למעקב בסיכון גבוה בבית חולים", אומרת קרן. "למזלי היא הייתה שייכת לאסכולה של שיבא, ואמרה שרוב בתי החולים מפסיקים הריון כזה אך בשיבא תומכים בהמשך הריון מונו מונו. בסוף השיחה היא אמרה 'אולי זה יפול לבד ואז לא תצטרכו להחליט'", נזכרת קרן.
היא בחרה להישאר אופטימית, להאמין שהכל יהיה בסדר. היא אפילו המשיכה לקוות ללידה טבעית. "לא ממש הבנתי את הסיכון שיש בזה, לא חקרתי בגוגל וניסיתי להישאר רגועה", היא אומרת. כשהייתה בשבוע 28 אושפזה במחלקה להריון בסיכון גבוה. בשבוע 31 בדיקת מוניטור הראתה האטות בדופק לאחת מהעובריות, ותוך 20 דקות היא כבר הייתה בחדר ניתוח.
"ביקשתי לחכות שבעלי יגיע כדי שמישהו יהיה איתי, אבל הם אמרו שאין מה לחכות. פרופ' ינון שטיפל בי, היה בדיוק במטוס, אבל הוא קיבל את תוצאות המוניטור והתקשר אליי כדי לשכנע אותי לא לקחת את הסיכון וללדת", היא מספרת. התאומות עברו לטיפול נמרץ פגים שם שהו ארבעה ימים, ולאחר מכן בילו עוד חודש וחצי בפגייה. "זו הייתה תקופה נסערת שעברה בטוב", אומרת קרן. "צריך ללכת לאנשים הנכונים ולבחור מה לשמוע ולמי להקשיב. יכול להיות שאם הייתי מגיעה למקום אחר זה היה נגמר אחרת".