"דיברתי עם יולדת צעירה, שילדה ממש בימי הלחימה הראשונים. הבעל גויס, היא נשארה עם שני ילדים קטנים ותינוק באחת הערים סביב העוטף", מספרת אור, מתנדבת של התנועה לחופש בחירה בלידה. "היא היתה מוצפת, האזעקות הבלתי פוסקות, הדאגה לילדים ולבן הזוג, ההורמונים שבין כה משתוללים בגוף בעקבות ההיריון והלידה, הכאב הפיזי אחרי ניתוח חירום - גרמו לה להצפה רגשית. היא החליטה לעבור לבני משפחה באזור המרכז עם כל הילדים, אבל אצלם הטלוויזיה דלקה כל הזמן, מה שהגביר את תחושת החרדה שלה. היא שמעה על המיזם של העמותה וכתבה לנו. דיברנו שעה ארוכה, עזרתי לה להבין שכל התחושות שלה לגיטימיות ונורמליות, נתתי לה כמה טיפים להתמודדות עם תחושת המוצפות, הסברתי לה שהיא חייבת בראש ובראשונה לתמוך בעצמה, להחלים מהניתוח. בשיחה בינינו היא שיתפה גם שיש לה קושי בהנקה. המתח העצום של האם הקשה על התינוקת לינוק. קישרתי אותה עם מתנדבת נוספת של התנועה, יועצת הנקה שהדריכה אותה וסייעה לה, ושלחתי לה תרגילי נשימה שתוכל לעשות בכל פעם שתרגיש צורך, ומאז אני שומרת איתה על קשר עד שתרגיש מספיק יציבה".
זה כבר השבוע השישי למלחמה. כולנו עדיין מתמודדות ומתמודדים עם אירועי 7 באוקטובר. איבדנו משפחות שלמות, הורים, ילדים, תינוקות. העורף חזק, אך לרבים מאיתנו ההתמודדות קשה. נשים בהיריון ואחרי לידה, כאלה שמתגוררות בעוטף ונאלצו לברוח מהבית, או שבני הזוג שלהן מגויסים והן נשארו עם ילדים קטנים בבית, מתמודדות לבד עם אתגרים כפולים ומכופלים דווקא בתקופת חיים שבה תחושת הבטחון ותמיכת הסביבה חשובות כל כך.
מענה לכל אישה מכל האוכלוסיות
התנועה לחופש בחירה בלידה, עמותה המקדמת את זכויות הנשים היולדות בישראל ומייצגת אותן, הקימה בתחילת המלחמה מערך לסיוע ותמיכה לנשים בהיריון, בלידה ואחריה, ולמשפחותיהן. כבר מהיום השני ללחימה נפתח הקו החם והתגייסו לצוות התמיכה כ-150 נשים וגברים ממגוון תחומים – דולות, מדריכות הכנה ללידה, מדריכות ויועצות הנקה, מטפלות גוף ונפש, עובדות סוציאליות, פסיכולוגיות, רופאות ורופאים, חברות/חנויות של ציוד ועוד. הוקם חמ"ל הנותן מענה לכל אישה מכל האוכלוסיות בישראל.
"בתחילת השבוע פנתה למרכז הסיוע של התנועה אישה שילדה תאומים לפני ארבעה שבועות", מספרת המתנדבת יעל, "אישה צעירה עם שני תינוקות ופעוטה. הלידה שלה היתה טראומטית וקשה, הנפש שלה מחזיקה פוסט טראומה ממלחמות קודמות, הגוף עבר טראומה קשה בלידה, היא מוצפת הורמונלית, ולכל אלה הצטרפה כמובן חרדת המלחמה הנוכחית. היא הרגישה מוצפת, ללא כל יכולת לקבל החלטה. ממש איבדה את האמון שלה בעצמה. הדברים הקטנים שהצעתי לה - הקשבה, שיחה איתה ועם בן הזוג, שיקוף של מה שאני רואה מבחוץ - יכולים לעשות הבדל משמעותי".
"אחת הקריאות שהגיעו אלי היתה משתי אחיות תושבות אופקים, שתיהן אחרי לידה ושתיהן ממש נסו על נפשן בשבת בבוקר", משתפת המתנדבת ורד, "הן לא לקחו איתן כלום, רק נכנסו לרכב ונסעו. אחת מהן אם יחידנית, ובן הזוג של השנייה מגויס. הן מתארחות אצל משפחה במרכז והיו זקוקות לציוד מלא לעצמן ולתינוקות. מיד הפעלנו את כל הקשרים שיש לנו בתנועה ולכל אחת באופן אישי. תוך שעות ספורות נתרם כל הציוד, נאסף ואף שונע בהתנדבות.
"יצא שבין המקרים שבהם טיפלתי, היו גם פניות של גברים שהנשים שלהם ילדו לאחרונה או שהאישה בהיריון, וביקשו סיוע רגשי לחרדה שהם חשים בעקבות המצב", היא מוסיפה, "אני גם מלווה אישה מנתיבות שילדה לפני עשרה ימים. יש לה ארבעה ילדים קטנים והיא ומשפחתה גרים בקומה רביעית ללא ממ"ד, רק עם מקלט למטה, כך שאין להם סיכוי להצליח לרדת ארבע קומות עם ארבעה פעוטות ותינוק תוך דקה. אני עובדת, עם הצוות שלנו, על מציאת בית חלופי שיענה על הצרכים שלהם".
"תמכתי בעשרות נשים עם התקפי חרדה השבוע, חוסר שינה, חוסר תאבון, דאגה לבני משפחה וחברים נעדרים, חטופים, הלוויות בזמן שכל מה שהן רוצות וצריכות זה לקנן, להגן על הילדים ועל הבית"
רות, דולה ומטפלת רגשית
אחד המקרים הבולטים שהגיעו לחמ"ל היה של אמא של בחורה צעירה בהיריון מתקדם שאובחנה אצלה בעיה חמורה עם העובר ולכן היתה חייבת לעבור לידה שקטה. חיותה גורן, מנכ"לית התנועה לחופש בחירה בלידה, משתפת כי היה זה מצב רגיש מאוד כי היא בת להורים מעורבים - אם יהודייה ואב ערבי, ונשואה לפלסטיני. "האבחנה התבררה אחרי 7 באוקטובר, כך שבן הזוג לא היה יכול להיכנס לישראל ללוות אותה, מסיבות מובנות, ובשל אילוצי חירום, גם ההורים לא יכלו. היא היתה לבד לגמרי עם פעוט בן שנתיים, והבנה שאלה הימים האחרונים של העובר שבבטנה. המצב הרגשי שלה היה קשה מאוד, ובתוך כל זה היא המשיכה לנסות לקבוע את התורים הנדרשים לסקירת מוח, לוועדה וללידה עצמה, ולארגן טופס 17. בכל פעם שניסתה, קבעו לה תורים לעוד שישה שבועות לפחות, מה שהכביד והוסיף על הייאוש.
"הדבר הראשון שעשינו היה לחבר אותה לדולה דוברת ערבית, שליוותה אותה בטלפון לאורך כל הדרך (כי היא מצפון הארץ). לאחר מכן פנינו למנהל נשים ויולדות בבית החולים שבו ידענו שיתמכו בה כראוי וביקשנו שהתורים הנדרשים ייקבעו לימים הקרובים, וזה אכן קרה. ואז, בעזרת ארגון הדולות, יוזמות פרטיות, נשים נפלאות וגברים אכפתיים - מצאנו שתי דולות שהתחלפו ביניהן, שכן לידה שקטה היא תהליך ארוך המלווה בכאב פיזי, כמו בכל לידה, ובשבר נפשי גדול. ומאחר שלא הצלחנו למצוא דולות דוברות ערבית ללידה, דאגנו למתורגמנית מתנדבת, מורה לעברית שהגיעה מהדרום הרחוק ונשארה עם היולדת לאורך כל התהליך. התהליך עצמו נמשך יותר מיומיים. במהלכו וגם לפניו ואחריו קיבלה האישה הצעירה (וגם אמה) תמיכה רגשית, מעקב ואהבה".
הקיצוניות גדולה מכדי להכיל
"תמכתי בעשרות נשים עם התקפי חרדה השבוע", מספרת רות, דולה ומטפלת רגשית", "יש מצבים מורכבים של חרדה, חוסר שינה, חוסר תיאבון, דאגה לבני משפחה וחברים נעדרים, חטופים, הלוויות בזמן שכל מה שהן רוצות וצריכות זה לקנן, להגן על הילדים ועל הבית. הקיצוניות גדולה מכדי להכיל ולכן כל כך חשוב לתמוך בהן באופן רציף ומדויק - שיחת טלפון, זום או אפילו מפגש בקליניקה, כל אחת ומה שמתאים לה. בשיחה אני גם מעניקה כלים לוויסות מערכת העצבים, לפריקה והחזרת איזון".
"ממש במקרה, יומיים לפני ההתקפה הנוראית טסתי לבת שלי בצרפת. היא היתה ממש לפני לידה ונסעתי להיות לצידה כמה שבועות", משתפת גורן, "מיד הצעתי את הבית שלי למשפחות מפונות ובו בזמן פתחנו את מערך הסיוע. היום שוהים בדירה שלי זוג צעיר עם ילדיהם, וכולנו יחד עובדות ללא הפסקה כדי לחבק באופן מעשי כמה שיותר נשים. כל זה – הידיעה שהבית שלי עוזר למשפחה שצריכה מקום שקט, והעשייה המדהימה של מתנדבות הקו החם והעמותה – עושה לי טוב. העבודה היומיומית בזה, בלעזור לאחרות ולאחרים, היא הדרך שלי ושל כולנו בתנועה להתמודד עם המצב הנורא".
אנא עזרו לנו לעזור לאחיותינו היולדות. פנו אלינו בעצמכן או הפנו אלינו נשים ומשפחות הזקוקות לתמיכה, כל תמיכה. טופס פניה לעזרה, טל' 050-3052006, וברשת.