מ' (42) אימא לשבעה ילדים מירושלים בגילאי 19 ,15 ,13 ,11 ,9 ,6 ותינוק בן 11 חודשים, דווקא לא הגיעה ממשפחה גדולה. "אני בת יחידה בין שני בנים. הרצון שלי למשפחה גדולה קשור לצורך נפשי שלא יודע שובע. לעוד הריון ועוד לידה ותינוק על הידיים. מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה, תמיד אהבתי ילדים. שמח וטוב לי שהבית שלי מלא אפילו שהוא מאתגר מאוד. מישהו פעם אמר לי משהו מאוד נכון: ילד אחד זה לא קצת ועשרה זה לא הרבה".
מ' מספרת שבעלה לא רצה בהכרח משפחה גדולה כפי שהיא רצתה. "הוא כל הזמן היה אומר לי 'תביאי מעט ילדים, תשקיעי בהם ותני להם השכלה גבוהה. זו לא הכמות קובעת אלא האיכות', אבל אני כל פעם מתרצת בסיפור אחר כמו לדוגמה שצריך שתהיה לילדה אחות קטנה וכאלה. התינוק שלי בן 11 חודשים ואני מרגישה כבר שאני רוצה שוב תינוק משום שהפסקתי לצערי להניק אותו ונראה שהוא כבר עומד על דעתו ויודע מה הוא רוצה. בהריון האחרון כבר הרגשתי לא טוב, לחץ הדם שלי עלה, היו לי כאבים בעצם הזנב. הגוף מאותת שהוא צריך הפסקה. אחרי שילדתי את הילדה השישית, בעלי חשב שנסיים בזאת, אבל לא ויתרתי למרות שהוא לא רצה בשום אופן. זה שבר אותי מבחינה נפשית וכשהוא ראה שאני ממש בדאון מזה, הוא נכנע ואמר שהכול שווה את השמחה שלי. גם לאחרונה אני אומרת לו בצחוק שאולי אני עוד אפתיע אותו, אבל בשכל אני מבינה שזה לא ישים להביא עוד ילד".
מה המשמעות עבורך של סיום שלב ההריונות והלידות?
"הבטן שלי אומרת שהטבע של האישה זה ללדת ולהביא המשכיות, זה לא משהו שעושים כדי לצאת ידי חובה כמו שחלק מהנשים אומרות הבאתי בן ובת וזה מספיק. אני מביאה כי אני מרגישה שדרכם המהות שלי מתממשת. אני רואה בזה ערך עליון, גם מבחינה אמונית, למרות שלא הבאתי הרבה ילדים בגלל שאני דתייה, אלא כי זו בריאה, יצירת חיים. אני מרגישה שותפה למשהו אלוהי, לחלק מתהליך הבריאה וזה נותן לי הרגשה שנבחרתי. רק לפני כמה שנים הייתי ילדה באמצע שום מקום ופתאום אני ראש משפחה ומובילה תהליכים".
איך לדעתך תוכלי למלא את הכמיהה הזו לילד?
"הייתי רוצה להתנדב בתינוקייה של בית חולים, בעמותה של 'חיבוק ראשון' לתינוקות נטושים או לאמץ אבל רק כשהבית שלנו יתחיל להתרוקן יהיה אפשר לחשוב על זה. אני גם מחכה כמובן לנכדים שיבואו. לפעמים כשאני לא מרגישה טוב אני אומרת שזה יהיה עוול לילד שיבוא, אבל אני מרגישה שאני מוותרת על משהו שלא באמת הייתי רוצה לוותר עליו, אם הייתי מרגישה טוב הייתי עוד מפתיעה".
"עדיין שומרת את בגדי התינוקות והצעצועים"
גליה (שם בדוי) מאזור המרכז היא אימא לארבעה ילדים מגיל 10 ועד 3. "הלידות שלי היו קלות והחלמתי מהן מאוד מהר, לכן ברגע שהגוף שלי היה מתאושש, מייד רציתי עוד תינוק. חשבתי שככל שאביא בגיל צעיר יותר כך יהיו לי פחות סיכויים לסיבוכים ולהריון בסיכון. בכל פעם שהילד היה בן שנה, נכנסתי לעוד הריון. אם את שלושת ההריונות הראשונים שנינו רצינו, בהריון הרביעי בעלי כבר לא היה בטוח אבל גם לא התנגד. בפועל נקלטתי מהר ולא הספקתי בכלל להתלבט בעניין. זה היה ההריון הראשון שהיה לי כבד וקשה, אבל כשהוא נולד הכי נהניתי כאימא. ידעתי מה לעשות, איך להניק ולא חששתי מדברים שהעסיקו אותי בעבר כמו כמה הוא ישן וכאלה. הוא היה כל הזמן על הידיים וקרוב אליי".
לאחרונה, מספרת גליה, היא חשה שהילדים גדלו ולאחר שרכשו להם בית והתמקמו, עולה בה בחודשים האחרונים הצורך לחבוק שוב תינוק. "אם בעלי היה זורם איתי, הייתי הולכת על זה. זה לא קשור לאמונה או דת, זה פשוט אינסטינקט. אם לא הייתי יכולה להרשות לעצמי כלכלית, אז הייתי יורדת מזה, אבל זה לא הסיפור", היא משתפת, "הייתי רוצה לעבור שוב את המסע הזה. תינוק מוסיף אור לבית ומביא קארמה טובה. אני תמיד קיבלתי מה שרציתי, ההריונות והלידות היו בזמן. הפעם אני לא מקבלת את מה שאני רוצה ואין לי מה לעשות עם זה. אני קמה בבוקר ועצוב לי. גם בתקשורת עם בן הזוג שלי יש התרחקות שלא נעימה לי, בגלל שאנחנו לא רואים עין בעין את הנושא. אני מודעת לכך שיש לי אחריות גדולה, כי יש לי ארבעה ילדים, ואם אביא תינוק שחלילה תהיה לו בעיה, זה יכול להרוס את ההווי המשפחתי שנוצר לנו".
יחד עם זאת גליה מספרת שהיא עדיין מתקשה לזרוק בגדים וצעצועים או למסור אותם. "אני מתגעגעת לציפייה לתקופה המיוחדת הזו כשאת בהריון, זו ציפייה שאי אפשר לשחזר אותה", היא מוסיפה, "תחושה של חוסר וודאות. בכל פעם שהייתי בהריון, החיים שלי קיבלו פרופורציות שחסרות לי היום. אני חסרה את התחושה הזו שאת מקדישה את כל כולך לפרויקט הזה – לעובר, ומקבלת יחס מועדף מהסביבה שדואגת לך. אני מתגעגעת גם ללידה עצמה. כשנולד תינוק זו תחושה שממלאת אותך ואת עטופה. כיום יש הבנה שאני מתבגרת ואף אחד לא רוצה ללכת לשם".
"פרידה מתקופה בחיים שיש בה תהליכים ייחודיים"
תהליך האבל של אימהות על ההריונות שלא יחוו יותר ועל התינוקות שכבר לא יוולדו להן הוא לא נושא נחקר או מתוקשר, אלא נידון בחדרי חדרים בשיחות בין חברות או בני משפחה. "זהו תהליך אבל, כיוון שיש כאן אובדן. אובדן של שלב בחיים ושל תינוקות פוטנציאליים", אומרת ד"ר הגר הראל, פסיכולוגית קלינית המתמחה בעבודה עם נשים בנושאי הריון, לידה ומעברי חיים, "לפעמים ההחלטה נכפית על האישה מבחוץ, למשל עקב נסיבות רפואיות או בשל אי הסכמה של בן הזוג להביא עוד ילדים. במקרה כזה קיים רצון חזק ותחושה שאי אפשר לממש את הרצון ואז מתעורר כאב מאוד גדול כי יש חוויה של ויתור על משאלה. אבל גם אם ההחלטה נעשית ממקום של בחירה שלמה של האישה, עדיין היא טומנת בתוכה חוויה של אובדן ומביאה איתה כאב שצריך לעכל ולהתמודד איתו".
הגורמים שמובילים לתהליך של אבל על ההריון שלא יהיה, הם רבים ומגוונים. "ברמה האישית, אם הייתה חוויה טובה בהריונות הקודמים ובאימהות המוקדמת, קשה לשאת את המחשבה שלא יהיו עוד הריונות ולידות", היא מסבירה, " לעומת זאת אם היו חוויות קשות - יש משאלה לתקן ולעשות אחרת ואם לא יהיו עוד הריונות אז אין את האפשרות לתיקון. קושי נוסף קשור בעובדה שמבחינה פיזיולוגית ההחלטה היא בלתי הפיכה. גם ברמה החברתית, אימהות היא חלק מרכזי בזהות הנשית שלנו, וברגע שמתקבלת החלטה לסיים את שלב ההריונות והולדת הילדים, יש פרידה מהחלק הזה. ההחלטה היא סיום של תקופה בחיים שבה נשים עוברות תהליכים גופניים, רגשיים וחברתיים ייחודיים. האבלות מגיעה גם בגלל שההחלטה אומרת לנו משהו על השלב שלנו במעגל החיים. קודם היינו ילדות, אחר כך מולידות וכעת מה? באיזשהו אופן אם אנחנו מבינות שלא נלד יותר, גם אם אנחנו צעירות מבחינת הגיל, אנחנו נכנסות למעשה לשלב האחרון במעגל החיים הנשי"
לאילו נשים תהיה נטייה לעבור תהליך של אבלות?
"חשוב לציין שלא לכל אישה יהיה קשה להיפרד מהשלב הזה. יהיו נשים שאפילו ישמחו להיפרד. זה תלוי גם בחוויות של האישה בנושא האימהות עד כה, אם הן היו טובות או קשות מבחינתה, וגם בסגנון האישיותי ובמנגנוני ההתמודדות שלה. יש נשים שעוברות תהליכים בצורה יותר עמוקה ויותר קשה להן עם שינויים. למשל נשים שנוטות יותר להתלבט לגבי החלטות על שינוי בקריירה או בזוגיות, סביר להניח שגם סביב הנושא הזה יהיה להן צורך ביותר זמן לתהליך העיבוד. לעומתן יש נשים שנוטות לקחת דברים יותר בקלות ולא מתעכבות רגשית על החלטות שהן קיבלו, אלא להיפך – בוחרות לרוץ קדימה, להמשיך הלאה מה שיותר מהר".
ד"ר הראל מסבירה כי יש גם עניין של גיל. סביר להניח שנשים בגיל מבוגר יותר, יחושו שההחלטה היא בלתי הפיכה ואילו נשים צעירות יותר ירגישו שההחלטה יכולה להיות זמנית ולכן יותר קל לקבל אותה נכון לרגע זה. משתנה משמעותי נוסף קשור לכמות התפקידים האחרים שיש לאישה בחייה. מאיזה עוד חלקים הזהות שלה מורכבת ועד כמה יהיה לה קל למלא את החלל שנוצר בתוכה בעקבות ההחלטה. "יחד עם זאת חשוב להדגיש שגם נשים שהזהות שלהן גדושה ברכיבי זהות נוספים, למשל נשים בעלות קריירה מצליחה, עדיין עשויות לעבור תהליך אבל עמוק וכואב".
מה מסייע לנשים להתמודד עם הוואקום שנוצר?
"כל אישה מוצאת את הפתרונות שמתאימים לה. יהיו נשים שיחפשו דרכים להמשיך להיות במגע ישיר עם תינוקות, גם אם לא מדובר בתינוקות שלהן, לדוגמה נשים שיבחרו בשלב הזה לטפל בבני משפחה קרובים דוגמת אחיינים ובהמשך בנכדים. יהיו מי שיבחרו להתנדב בסיוע לאימהות טריות (שאינן מהמשפחה) וכך להמשיך להעניק מהניסיון ומהחוויות שלהן כאימהות. יש נשים שיבחרו לאמץ, להיות משפחת אומנה, להתנדב בגנים של ילדי פליטים או לחבק תינוקות נטושים בבתי חולים"
"לא כל הנשים יבחרו להמשיך להתחבר לילדים בפועל", היא מדגישה, "התהליך הוא גם תהליך פנימי רגשי. בתוך כל אחת מאתנו קיימת ילדה פנימית, זו שנמצאת בתוכנו מאז שהיינו קטנות. לפני שהפכנו לאימהות, היינו בדיאלוג עם הילדה הפנימית, בניסיון להבין איזו הורות אנחנו חווינו ואילו אימהות אנחנו רוצות להיות. כשהפכנו לאימהות המפגש עם התינוק הממשי שלנו, למשל עם הבכי שלו, הציף את הבכי של הילדה הפנימית. בשלב שבו אנחנו נפרדות מהאימהות המוקדמת, הילדה הפנימית יכולה לחזור להיות במרכז הבמה כי כעת אין ילדים קטנים ממשיים שצריך לטפל בהם ולכן ניתן לראות בזה דווקא הזדמנות לצמיחה".
לסיכום, מסבירה ד"ר הראל כי אצל הרבה נשים הואקום מביא להתפתחות אישית משמעותית. עכשיו כשהן לא צריכות באופן פיזי לתת מהגוף שלהן ומהזמן שלהן לטיפול בתינוק קטן – נשים רבות מתפנות לקדם את עצמן בקריירה. לדבריה נשים רבות מגלות פתאום תחומי עניין ויצירה חדשים או חוזרות לעסוק בתחומי יצירה שהיו להן בעבר ושנזנחו בצד בשל האינטנסיביות של שנות האימהות המוקדמות כמו כתיבה, ריקוד, פיסול, יוזמות חברתיות, אקולוגיה ועוד. "זו חוויה של ריק שמבקש להתמלא והתהליך הטוב הוא למלא אותו בדברים חדשים ולא לשקוע", היא מסכמת, "זהו השלב האחרון בתהליך עיבוד אבל מיטבי: השלמה והתארגנות מחדש. מעגל החיים נמשך גם הרבה אחרי השלב של הלידות והדבר הרצוי והמשמח הוא שהוא יתמלא בלידות חדשות".