כמעט תמיד ההתפתחויות המדעיות מהירות יותר מהתהליכים המחשבתיים שלנו, והמח האנושי נדרש להתגמש על מנת להכיל תבניות שונות מאלה שהיה מורגל בהן. מקרה משמח אחד לעניין הוא הולדתו של אוטו קוטס התינוק, אחיו התאום של ביאטריס, הצעיר ממנה בשלוש שנים.
אלן קוטס ואל וואטס, זוג גאה מברייטון שבסאסקס, נעזרו כבר פעמיים בחברה טובה על מנת להביא ילדים לעולם. אנני פברל, 41, מעולם לא רצתה להיות אם, אך זוהי כבר הפעם החמישית בה היא משמשת כפונדקאית. בהפריה החוץ-גופית שנערכה לפני כארבע שנים, מתרומת ביציות, נלקחה ביצית אחת, והוקפאו אחרות. הביצית הנבחרת הפכה ביום מן הימים לביאטריס המתוקה. ביצית נוספת - לתינוק אוטו.
בני הזוג לא מתכוונים להביא עוד ילדים, וגם אנני סיימה עם ימי הפונדקאות שלה, אבל החברות ביניהם חזקה ומשפחתית מאי פעם. "בעינינו להיות אבות זה כאילו נתנו לנו דלת סודית למקום שלא היינו בו קודם," אומר אלן. "לא היה לי מושג שיש דלת כזאת, וברגע שהייתי בפנים, לא יכולתי לחזור. זה מימד חדש ומלא גילויים מדהימים. להיות אבות זה מאתגר מאוד, ומתיש, והכי שווה את זה בעולם."
עקרונית, ילדי ביציות שנשאבו יחד והופרו יחד הם תאומים תיאורטיים, ובימינו ניתן לשמור על ביצית מופרית קפואה כעשר שנים, אך אל ואלן מבחינתם סיימו עם העניין, ואין להם צורך בשלישייה. תרומת הביציות שקיבלו היתה אנונימית, אך חשוב להם לשמר את הקשר עם אנני עבור הילדים, ועבור השאלות שעשויות להיות להם בהמשך. "מטורף לחשוב שהילדים שלנו הם בעצם תאומים. ושניהם גדלו בבטן של אנני."
"אני, אלן ואל הפכנו למאוד קרובים בשנים האחרונות, וידעתי שאני רוצה לעזור להם להשלים את המשפחה החלומית שלהם," מספרת אנני. "אמשיך להתנדב באגודת הפונדקאות הבריטית עד שאהיה זקנה, כנראה, אבל לא אכנס שוב להריון. אני אוהבת להיות בהריון, ולחלוק בחוויה עם ההורים המיועדים, והשיא הוא כשאני צופה בהם מתאהבים בתינוק בשניה שהוא בידיים שלהם. היו לי הריונות רגועים, בלי בחילות או כאבים. רק אוטו לא הסתובב, ולראשונה עשו לי ניתוח קיסרי. עוד לפני שאלן ואל הלכו לראות אותו הם באו אלי, לבדוק שאני בסדר. זה הכח של החברות בינינו".