כמה אינטימיות. כמה רוך. את פורמת את סרטי המשי של כתונת הלילה שלך, משחררת את גביע התחרה של חזיית ההנקה ומצמידה אלייך את תינוקך היפהפה. הוא כמובן מתחבר מיד, בלי כאבים ובלי בכי, ובמשך דקות ארוכות אתם נהנים מחוויית הנקה מופלאה. או שלא.
נכון, יש יתרונות רבים להנקה, אבל מה לעשות שלפעמים היונקים פשוט יכולים לשגע פילות (מניקות)? ולא מדובר על קשיים פיזיים שמצריכים ייעוץ, אלא על מנהגים קטנים ומרגיזים, שיונקים נוטים לסגל לעצמם. מה למשל? הנה הרשימה.
שד עם פאה, מישהי?
טוק טוק, מי שם? מתברר ש"אוכל כמו ציפור" לא מתייחס רק לכמויות. יש תינוקות שמגיל צעיר מאוד מתרגלים את שרירי הצוואר שלהם בזמן ההנקה, ובמילים אחרות: פשוט נוגחים לך בציצי שוב ושוב (ושוב!), כמו נקר על ריטלין מרוכז במיוחד. בהתחלה זה מצחיק, אבל אחרי שהחלב שלך כבר מחשב להפוך למילקשייק מרוב טלטולים, זה כבר חתיכת ניג'וס.
אימוני לסת. עוד לפני בצבוץ השן הראשונה, יש תינוקות שסובלים מגירוד ועקצוץ בחניכיים. המבוקבקים שביניהם פשוט משחיזים את לסתותיהם על פטמת הסיליקון של הבקבוק, אבל מה קורה כשהפטמה עשוייה מחומר אחר, אנושי מעט יותר – ורגיש לכאב?
ביסים משוננים. ואם חיכוך הלסתות על הפטמה כאב והציק, הנה השלב הבא: אימוני נשיכה. בדרך כלל, הזעקה שתפיקי בפעם הראשונה תספיק כדי להרתיע את התינוק מלחזור על הפעלול, אבל מספיק ביס אחד כדי לגרום לך לשקול שנית את עניין ההנקה (וההורות בכלל, למעשה).
תשומת לב מיוחדת לגירויים. כל תינוק יודע שכדי לעודד התפתחות צריך סביבה עתירת גירויים, אבל יש יוצא מן הכלל – בזמן הנקה, רצוי שהעולם מסביב יעמוד מלכת, כדי להימנע מאפקט המשיכה המפתיעה – התינוק נורא מתלהב ממשהו, מסובב את הראש: רק שוכח לשחרר קודם את הפטמה שלך.
מתיחות לאחור. בסוף ההנקה, יש תינוקות שאוהבים לתת גראנד פינאלה. הם מקשיתים את הגב לאחור, מושכים את הראש, ורק שוכחים שבכל ההתמתחות החתולית הזו יש משהו קטן, פצפון שהם שכחו: להיפרד מהציצי. וכך, הפטמה שלך נמתחת, לאט אבל בטוח, כמו מסטיק אומלל וגמיש בעל כורחו.
קקי באמצע. נכון, זה טבעי, אבל אין ניג'וס יותר גדול מלקום מהכורסה הנוחה, לדשדש לחדר ולהתחיל להחליף חיתול באמצע ההנקה – או לחלופין, לשבת ולרעוד מפחד האם יש מצב לקקי גב, ולחשב את טווח הביטחון שיאפשר לך לסיים את ההנקה ולרוץ להחליף, מבלי לגלות שיש לך הדפס חדש על החולצה.
מחבואים. לא ברור אם המניע הוא ביישנות או ניסיון חמוד במיוחד לתת לך חיבוק, אבל יש תינוקות שקוברים את הפנים בציצי בזמן ההנקה, עד שנראה שיש לך שד עם פאה. בהתחלה זה קצת מלחיץ, ואת לא מבינה איך הוא נושם שם – אבל אחר כך מדובר בניג'וס ותו לא.
פסוקי דזמרה. התינוק שלך ורבלי. מה זה ורבלי, משורר. מה זה משורר, זמר. והשד שלך הוא מיקרופון לעת מצוא. יש תינוקות שמנצלים את הבמה, ונוהמים/ שרים/ צווחים לתוך הציצי, מה שמחשרר ויברציות מצמררות (אם כי מצחיקות למדי). רק שיזכור להודות לך על הבמה בגמר כוכב נולד 28.
אצבעות מטיילות. מה זה, אף? חייב, חייב להכניס פנימה אצבע. וואו, שרשרת? אין, אני חייב למשוך לראות כמה היא חזקה. ובואו נראה אם אני מצליח להכניס את העגיל הזה לפה של אמא. הפנים שלך, שלא לדבר על האקססוריז, הם כמו ג'ימבורי של אפשרויות לתינוק. טיפ של אלופות: בדיוק כמו בצבא, עגילים צמודים בלבד, ורק אם את חייבת.
צביטות מרושעות. טוב, הוא חייב לתרגל את אחיזת הפינצטה, כדי להרשים את האחות בטיפת חלב, לא? רק חבל שהאימונים חייבים לקרות בזמן ההנקה, ולכלול את הפטמה הפנויה שלך, הצוואר והעפעפיים.
סטריפטיז. השקעת דקות ארוכות בהינדוס ההנקה הזו. שמת את הכיסוי, גיבית בטטרה ופתחת בדיוק כמה שצריך בחולצה. אז למה, למה ברגע האמת התינוק שלך היה חייב לעשות "הרמת מסך" דרמטית, ולהשאיר אותך חשופה בצריח (ועוד בקור הזה!)?
הורה ממטרה. הביטוי "לא בוכים על חלב שנשפך" לא תופס לגבי חלב אם. כל מי שהתענתה בשאיבה, רק כדי לגלות שהפקק לא היה סגור טוב והבקבוק נשפך במקרר, או החמיץ חלילה, תסביר לך. אז באיזו חוצפה התינוק שלך מסיים את ההנקה ביריקה של מה שנשאר לו בפה, או בהשפרצה חשוקת שפתיים אך מלכלכת מאוד? הוא לא שמע שיש באפריקה יונקים שהיו מתים להתחלף איתו?