וורד מיילס, כוכב הסרטון, נולד בשבוע ה-25 להריון. בבוקר שבו נולד אמא שלו הרגישה התכווצויות, אבל מכיוון שההריון היה תקין ונטול סיבוכים עד אותו שלב, היא ייחסה אותן לשיעור ההתעמלות לנשים הרות שהשתתפה בו באותו יום. כשההתכווצויות לא פסקו היא הלכה להיבדק, ולתדהמתה שמעה מהרופא שהיא בלידה פעילה, וחייבת להתפנות מיד לבית החולים הקרוב. ארבע שעות לאחר מכן, וורד מיילס כבר נלחם על חייו בפגייה.
Ward Miles - First Year from BenjaminScot on Vimeo.
"הכול מטושטש לי מהלידה, אבל מצד שני אני זוכרת כל פרט, כל הבעת פנים של האחיות וכל רגש שעבר בי באותן שעות", מספרת לינדזי, אמו של וורד מיילס. "היינו בטוחים שיש לנו עוד כל כך הרבה זמן", מוסיף בן, בעלה. "רק יומיים לפני הלידה חזרנו מחופשה, ולא דמיינו איך החיים שלנו עומדים להתהפך לחלוטין תוך כמה שעות".
יככולנו רק להתפלל לנס
עשרה ימים אחרי הלידה הטראומטית, נערכה לוורד מיילס סריקת מוח, במטרה לאתר דימומים פנימיים – בעיה שלמרבה הצער מופיעה אצל לא מעט פגים, ובפרט פגים שנולדו בשבוע מוקדם במיוחד. התוצאות היו מדאיגות. בן קיבל את הציון הגרוע ביותר שהבדיקה יכולה לתת, והוריו היו מבועתים. "הדימום הדאיג אותנו ואת הרופאים, גם ברמה המיידית וגם מחשש לבעיות עתידיות שהוא עלול לגרום – ולא היה שום דבר שיכולנו לעשות. זו הייתה הרגשה נוראית, ויכולנו רק להתפלל לנס".
וכנראה שהתפילות עזרו. כבר באותו לילה התרחש נס קטן, שתועד ביומנו האישי של האב. "בשש בבוקר החזקנו ביחד את היד שלו, הסתכלנו עליו ודיברנו איתו, כמו שעשינו כל הזמן. הוא היה בלי מסכת חמצן ובלי צינור ההזנה באותו זמן, וראו שנוח לו הרבה יותר בלעדיהם. פתאום, בלי שום הכנה מוקדמת, הוא סובב את הראש שלו לכיוון שלנו, פקח את העיניים ופשוט הביט בנו. הרופאים אמרו לנו שהוא לא ממש רואה עדיין, אבל הרגשנו שהוא לוכד את המבט שלנו וממש מחזיק את קשר העין שהוא הצליח ליצור איתנו. איכשהו הצלחתי להתעשת ולצלם את הרגע הזה, אבל גם אם לא הייתי מצלם לא הייתי שוכח אותו בחיים. זה כאילו שהוא ביקש, במבט הזה, שלא נוותר ונמשיך להילחם עליו".
וורד מיילס כבר בן שנה וארבעה חודשים, זוחל היטב ומנסה לעשות צעדים ראשונים – הכל מתאים ל"גיל המתוקן", מושג שמתאר את גילו של הפג לו היה נולד בזמנו, ומהווה ציר התייחסות להתפתחותו הפסיכו-מוטורית. "הוא אפילו אומר כמה מילים, ויודע איך קוראים לכלבים של המשפחה", מספר בן בגאווה.
את הסרטון המדובר הכין בן, צלם וקולנוען, כהפתעה ליום הולדתה ה-32 של לינדסי, שבצירוף מקרים מוחלט היה גם יום השנה לשחרור של וורד מיילס מהפגייה. "עבדתי עליו המון, ושיקרתי ללינדזי שאני עובד על פרויקט אחר. רק כשסיימתי סוף סוף וקראתי לה לחדר העבודה שלי לראות, היא קלטה מה עשיתי כל הזמן הזה והתחילה לבכות מהתרגשות". הסרטון השיג כבר יותר מ-250,000 צפיות, אבל בן מצטנע וטוען בתוקף ש"לפחות חצי מהצפיות זו בעצם לינדזי, שלא מפסיקה לראות את הסרטון שוב ושוב".
>> המחטב ההריוני: גאוני או מסוכן?
>> הכי פוטוגנית כשנוח לך: צילומי הריון בסלון שלך
>> הבלתי נפרדים: התאומים שלא שמו לב שיצאו לאוויר העולם