כשהתינוק מעלה גירה
ככל שהטעימות מתקדמות, הכמויות גדלות והמרקמים נעשים מאתגרים יותר – כך גדל פוטנציאל ההפחדות. הורים לילד ראשון מזנקים מיד, הופכים את מעלה הגירה הקטן כמו שלמדו בקורס עזרה ראשונה ורצים לברך "הגומל" אחרי כל ארוחה. הורים מנוסים יותר ימתינו שנייה לפני שישלחו יד נחושה לסלק את המפגע הלעוס מהפה הקטנטן, והורים מנוסים ממש פשוט ימתינו לראות שהילד לא מכחיל לפני שיחליטו אם לפעול. בכל מקרה, הפעמים הראשונות שבהן התינוק שלכם ממלא את הפה באוכל ומדגמן השתנקות מקצרות לכם את החיים אפילו יותר מניקוי המגש אחרי הארוחה.
כשהאצבעות כמעט ונתפסות לו
בדלת. במגירה. באבזם הסגירה של הרצועה של הסלקל. תינוקות פשוט אוהבים לדחוף את האצבעות שלהם לאיפה שלא צריך, לחלץ מכם צווחה וזינוק – רק כדי להגיע שנייה מאוחר מדי, כשכל שנותר לכם הוא להציע נשיקה וניחומים. רוב התינוקות אמנם יגיעו לחתונה עם עשר אצבעות שלמות, אבל את התקפוני הלב שהם עשו לכם לא תשכחו גם כשיהיו לכם נכדים (שישחזרו את המשחק, כמובן).
כשהוא מתגלץ' אחורה באמבטיה
כל עוד התינוק קטנטן וחסר ישע, האמבטיה (אם היא לא הופכת למופע צרחות אור-קולי) היא דווקא חלק נחמד של היום. אבל מרגע שהתינוק מבין איך להפעיל את הגפיים שלו, המקלחת הופכת לניסיון ללכוד קרפיון משומן בווזלין. התפתלויות, התהפכויות, ניסיונות צלילה ובשלבים מאוחרים יותר היעמדויות ספונטניות – האמבטיה היא מבחן לסיבולת הלב-ריאה-סבלנות שלכם, וכל מקלחת שנגמרת בשלום היא נס גלוי.
כשהוא מחליט ללכת לאנשהו, לבד
בקניון, בסופר, ואפילו בתוך הבית: השנייה הזו שהתינוק מצליח לצאת משדה הראייה שלכם, וגורם לכם לדמיין תסריטי מדלן מקאן מבעיתים שלא היו מביישים פרק איחוד של "חוק וסדר", לא רק מפילה לכם את הלב לתחתונים – רוב הסיכויים שייקח לכם לא מעט זמן להעלות אותו בחזרה למקום ולחזור לנשימה סדירה.
כשהוא מלטף כלב שאתם לא מכירים
יש ילדים שיירתעו גם מפינצ'ר, אבל יש תינוקות שלא רואים שום פסול בתחיבת אצבע לעין של רוטווילר או משיכה בזנבו הקצוץ של הדוברמן הגזעי של השכנים. כשאתם קולטים את הילד שלכם מנסה לעצבן בכוח חיה שיכולה לבלוע אותו בלא יותר משני ביסים, סביר להניח שתתקשו להישאר אדישים.