אחרי האמבטיה הראשונה, הפעולה שהכי מלחיצה הורים טריים היא קציצת הציפרניים של התינוק. בסך הכל 20 אצבעות קטנטנות, אבל משום זה מרגיש כמו נצח.
החששות נעים בין צביטת העור ליצירת ציפורן חודרנית בגיזום לא נכון, אבל משום מה טרם קמה חברת הסטרט אפ הנמרצת שתרים את הכפפה ותציע שירותי מניקור-פדיקור תינוקיים עד הבית. ואם זה לא מספיק, הציפרניים שלהם גדלות בקצב פשוט מטורף, ועד שסבתא תתפנה ותבוא להושיע, הוא כבר יוכל לפתוח ברגים עם הטפרים האלו.
אז קבלו מדריך מצויר, כמו של פעם, שיסביר לכם מה צריך לעשות שלב אחרי שלב. תוסיפו מנה של אומץ וקורטוב תעוזה, וצאו לדרך.
1. כן, חייבים. נכון שהציפרניים של התינוק רכות יחסית, אבל כך גם העור שלו, והוא בהחלט יכול לשרוט את עצמו בעזרתן. אל תחפפו, והקפידו על גזיזה סדירה. הרבה פחות נעים להסתובב עם תינוק שפס אדמדם משוך לו מהעין עד הפה, כמו מלשין שהתשחרר הרגע מהכלא.
2. אל תתקמצנו. הקוצץ המגעיל והפטרייתי שאבא סוחב מהטירונות ממש לא מתאים כאן. שימו כמה שקלים, וקנו קוצץ קטנטן לתינוקות, או מספריים עם קצוות מעוגלים שלא צובטים את העור.
3. התזמון חשוב מאוד. אצל ילדים גדולים כבר יש צורך בשוחד בדמות ממתקים או זמן טלוויזיה, אבל אצל תינוקות זה פשוט מאוד: חכו שיירדמו, או שיהיו שקועים ביניקה/בקבוק/מובייל כדי לבצע את זממכם. בדיוק כמו בבדיקות דם, מה שלא רואים לא כואב – ולכן, נסו להסתיר מהם את הקוצץ או המספריים, כדי לא לספק להם עילה להתמרמר.
4. תפסו חזק. תינוקות הם יצורים לא צפויים, וחבל שאיזו קפיצה פתאומית או רפלקס מורו יעלו לבייבי ברבע אצבע. משכו אחורה את כרית האצבע ברגישות ובנחישות, וגזרו או קצצו את הציפורן, כשאתם עוקבים אחרי הקימור הטבעי שלה.
5. היו מוכנים. לא רוצים לנחס, אבל שימו לידכם איזה טישיו. אם צבטתם את העור, ויש טיפונת דם, לחצו את הטישיו על החתך לכמה דקות. עם תחושת הכישלון ההורי ורגשות האשם תתמודדו אחר כך.
6. יש גם רגליים. נכון ששם הציפרניים אפילו יותר קטנות ובלתי נראות, שלא לדבר על הרגליות והגרביים שעושים יופי של עבודה בלהסתיר את המפגע, אבל גם שם צריך לתת עבודה. החדשות הטובות: ציפרני הרגליים צומחות לאט יותר.