"אני לא מתחרטת על מה שעברתי, אבל הייתי מתקשה לעבור שוב את המסלול הזה", אומרת אופירה (53), "נשים שעוברות טיפולי פוריות, מעבר לבדיקות ולחיטוטים, הן עוברות מסע של כאב בגוף ובנפש. בצעירותי, לא הכרתי בסביבתי נשים שהתמודדו עם בעיות פוריות. לא היו אז רשתות חברתיות ואף אחת לא דיברה על זה". 

"אחרי שניסיתי זמן רב והתחלתי להבין שמשהו לא בסדר, פניתי לרופאת הנשים", היא נזכרת, "היא לא עשתה לי שום בדיקה ונתנה לי כדורים שיסדרו את הביוץ. כשנכנסתי להריון, הייתה לי הקלה גדולה ותקווה ענקית, חשבתי לעצמי שרק לקחתי כדורים וסוף סוף, אני נורמלית כמו כולם, ואפילו יהיו לנו תאומים. סיפרנו לכולם על ההיריון בהתרגשות גדולה". כשאופירה הגיעה לביקורת שגרתית, טכנאית הרנטגן הביטה במסך, לא אמרה דבר לאופירה וקראה מייד לרופא שהגיעה לבשר לאופירה שההיריון הסתיים והיא צריכה לעבור גרידה. "זה שבר את לבנו, יצאנו החוצה והתפרצנו בבכי".

"במשך כל ההיריון לא הרשיתי לאף אחד לברך ולא קנינו שום דבר"

באותה תקופה אופירה העתיקה את מגוריה לירושלים, כאישה דתייה היא פנתה לרב שלה, וזה הפנה אותה למכון פוע"ה ולרופא מומחה לפוריות. "קיבלנו שם נחמה גדולה, הרגשנו שמישהו מחזיק אותנו. הבנו שאנחנו לא כאלה מוזרים ושיש עוד זוגות שעוברים כמונו תהליך כזה. התחלנו תהליך ארוך של בדיקות, חיטוטים, כאבים והורמונים ודיכאון שמשתלט עליך, ואת לבד. אני ובעלי נשענו אחד על השנייה, ככה העברנו שנים".  

אחרי שלוש שנים של טיפולי פוריות הייתה הצלחה ראשונה, ההיריון היה בסיכון. "כמעט לא נשמתי מפחד כל ההיריון וגם אחרי שהיא נולדה. כל בדיקה הייתה מלווה בהתקף חרדה. אני זוכרת שאחרי ששלושים ימים עברו, אמרתי לעצמי 'זהו, היא חיה, היא פה איתי, יש לי ילדה'. במשך כל ההיריון לא הרשיתי לאף אחד לברך ולא קנינו שום דבר".  

אחרי הלידה הראשונה המוצלחת, הגיעו שתי הפלות, ואז נולדה הבת השנייה, אחריה היו שוב שתי הפלות. "אני זוכרת את עצמי יושבת ליד חדר הרופא עם דמעות בעיניים ואומרת לו 'הייתי צריכה כבר להתרגל אבל זה שוב מטלטל אותי'. הרופא שלי תמיד ידע לשמור על ריחוק מקצועי אבל לטפל עם לב ענק, הוא כל הזמן הקפיד לא להיות 'חבר' שלי וזה עזר לי מאוד. יש כל כך הרבה אנשי צוות שנכנסים לחדר המיטות שלך ושל בעלך. אני אישה דתייה וכל הבדיקות מאוד הביכו אותי".

"הרופא התעקש שאתן לגוף להחלים"

אחרי שאופירה ילדה את הבת השלישית שלה, הגיעה לידה שקטה. "אנשים לא מבינים עד כמה זה טראומטי. אם בגרידה את הולכת לישון וקמה עם כאב עמום, בלידה שקטה את חווה לידה ואת יודעת שאת הולכת ללדת תינוקת שלא חיה", היא מסבירה. השליש הראשון עבר בצורה תקינה, אופירה ובעלה ראו את העובר באולטראסאונד והייתה תקווה גדולה באוויר. במהלך החודש החמישי אופירה הלכה לבדיקת אולטראסאונד שגרתית. גם הפעם הטכנאית יצאה לקרוא לרופא, ואופירה מיד הבינה במה מדובר, אבל היא לא ידעה שתצטרך לעבור לידה אמיתית. "לא הייתי מסוגלת לספר לבעלי ולמשפחה, זה היה סיוט. את מסתובבת בידיעה שיש לך בבטן תינוקת שלא חיה, איך אפשר לעשות תהליך של פרידה? המשכתי להקיא בגלל ההיריון כשהיא כבר לא הייתה בחיים. לא הפסקתי לבכות במהלך כל השבת. כשעשו לי השראת לידה ונכנסתי לצירי לחץ, סבלתי מכאבי תופת שנמשכו שעות. אימא שלי ז"ל הייתה איתי ומשום שהייתה אחות, היא ביקשה שיתנו לי קוקטייל עם חומרי הרגעה, אז יכולתי ללכת לישון. שאלו אותי אם אני רוצה להיפרד ממנה, ואמרתי שכן. עד היום אני לא יודעת אם אני מצטערת על זה. היא הייתה מושלמת ובכל פעם שאני נזכרת בה, אני בוכה".  

בהמשך, אופירה נקלטה באופן טבעי, והרתה את הילד הרביעי, הפעם היה לה בן. "הייתי בהיסטריה אבל אז כבר היו סביבי נשים שהבינו והקיפו אותי. הייתי במקום עבודה מכיל, זו הייתה מתנה. היו לי שלוש בנות בבית אז היה לי כבר שקט נפשי באופן יחסי, זו הייתה הסחת דעת מבורכת. האחווה הנשית שהייתי מוקפת בה נתנה לי כוחות. בעלי, הרבנים והמשפחה תמיד היו איתי אך מי שבאמת עזר לי זו קבוצת הנשים. יש משהו בחוויה נשית שהוא עמוק. אחרי שהבן שלי נולד, היו לי עוד שתי הפלות, ואז זה נגמר. רציתי להביא עוד ילדים אבל הייתי חייבת לנוח. הרופא התעקש שאתן לגוף שלי להחלים".

"תמיכה של אישה באישה יכולה לעשות פלאים"

במשך שנים אופירה טיפלה בנשים ובזוגות, אך בכל פעם שהגיעה אליה אישה מאותגרת פוריות, העבירה אותה לקולגות שלה. "הפצע היה כואב מדי, פחדתי שלא אוכל להיות מטפלת טובה". התפנית הגיעה לפני כחמש שנים. "הייתי בכנס, כחלק מצוות של יועצות ופנתה אליי אישה בבקשה שאעזור לה לכתוב מכתב על לידה שקטה שהיא עברה, משום שאני ביבליותרפיסטית. הבנתי מיד מה היא עוברת, הבנתי שהיא לא באה לכתוב מכתב אלא הייתה זקוקה לאישה שתבין אותה, תסייע לה לעבד את הטראומה ותספק לה נחמה. תוך חמש דקות היא התפרצה בבכי וסיפרה את הסיפור שלה. אמרתי לה שגם אני עברתי את החוויה הזו, ושהיא לא צריכה לכתוב מכתב אלא להתאבל על התינוק. כשאישה עוברת לידה שקטה, מאיצים בה להיכנס מיד להריון. אבל זו עצת אחיתופל, זה לא הפתרון. צריך זמן להתאבל ולהבריא. שם, פתאום הבנתי שזה המקום שאני הכי יכולה לתרום בו, בגלל שעברתי את המסע הזה".  

אופירה ממכון פוע"ה (צילום: באדיבות המצולמת)
"כשאישה מגיעה רגועה לתהליכי הפוריות ומאמינה בגוף שלה, יש יותר סיכויים שזה יצליח". אופירה | צילום: באדיבות המצולמת

היום, אופירה מתנדבת בקו החם של יועצות פוע"ה - מענה טלפוני מקצועי, רגשי, נשי הוליסטי הרואה את מכלול צרכיה של האישה: הצרכים הפסיכולוגיים, הזוגיים והחברתיים בכפוף למצבה הרפואי. מטרת המיזם החינמי הוא להוות אוזן קשבת, מקצועית, נשית וזמינה, להקל מעט מהעומס הרגשי, למקד ולקדם את הגדרת הקושי ולהכווין את האישה עפ"י הצורך לטיפול המתאים ביותר עבורה. קו יועצות פוע"ה נותן מענה רגשי הן בתחום האישות והן סביב מעגל הפוריות. כל נשות המקצוע הלוקחות חלק במיזם הינן נשות טיפול מוסמכות: עובדות סוציאליות, פסיכולוגיות, פסיכותרפיסטיות, ויועצות זוגיות שבנוסף להיותן נשות מקצוע מוסמכות, גם עברו הכשרה מקצועית של מכון פוע"ה בתחום האישות או הפוריות. "תמיכה של אישה באישה יכולה לעשות פלאים", אומרת אופירה, "כשאישה מגיעה רגועה ושקטה לתהליכי הפוריות ומאמינה בגוף שלה, יש יותר סיכויים שזה יצליח. מה שמלווה נשים בטיפולי פוריות זה רגש של אשמה ובושה. אישה התקשרה לקו החם ואמרה לי שהיא כועסת על הגוף שלה בכל פעם שיש לה הפלה, כי הגוף רוצח את הילדים שלה. היא חוותה חוויה נוראית ולכן חשוב לנרמל את הסיטואציה ולתת לה להבין שהיא לא לבד. נשים צריכות להיות מחוברות לגוף שלהן, לטפל בו ואנחנו צריכות לתת להן תקווה שהגוף שלהן מסוגל להרות וללדת. אלו מילים שנשים צריכות לשמוע כדי להאמין בעצמן".

קו יועצות פוע"ה, מענה רגשי חינמי של נשות מקצוע בתחומי האישות והפוריות, ניתן בימי א'-ה' בין השעות 20:00-22:00, בטל': 02-6515050.