"לאישה בגילך יש סיכוי של בין 10% ל-20% להיכנס להיריון בהפריית מבחנה".
ישבתי מול הרופא המומה.
זה היה בפגישה הראשונה עם מומחה הפוריות, דייט שהתקיים במטרה להפוך את הסטוץ החד פעמי שלנו לקשר מחייב פלוס ילד. תמיד חשבתי שאם וכאשר אגיע לשלב של טיפולי IVF ואבחר במודע לעבור את כל התהליך הלא נעים בעליל הזה, זה יהיה עבור אחוז אטרקטיבי מעט יותר של סיכויי הצלחה. נאמר, 21% לפחות.
הפגישה הזאת היתה הצעד הראשון במבצע "עובר מהונדס לדבורי הקטנה". בשלב הזה לא ידעתי כלום על מה שמצפה לי, איך זה ירגיש ובמה זה כרוך.
רשימת קניות
יצאתי מהפגישה עם הרופא כשבידי מרשם ל-593 סוגים שונים של הורמונים. הרוב המוחץ היה במזרקים זדוניים שרק חיכו לדקור אותי בבטן, חלק הגיע בכדורים והשאר בקופסאות ענקיות ומאיימות שכאלה שלא היה לי מושג מה יש בתוכם ובהמשך גיליתי היטב למה (אמפולות וגינליות).
שורה תחתונה: תמיד חשבתי שטיפולי פוריות הן במימון מלא של המדינה או קופת החולים אבל מסתבר שההורמונים לא כלולים בכל הטוב הזה ושתי שקיות הענק שאיתן יצאתי מבית המרקחת עלו לי 1,400 שקלים, אחרי הנחה. הלם.
הטיפ שלי: מתכננים טיפולים? קחו זאת בחשבון מראש בתכנון הכלכלי החודשי.
משימות
בנוסף לרשימת הקניות קיבלתי גם רשימת משימות. התבקשתי לקבוע תורים דחופים לכל מיני סוגים שונים של בדיקות שעד עצם היום הזה חשבתי שהן שמורות לאנשים, איך נאמר, גריאטריים ממני. התברר לי שזה מן קסם מופלא שכזה שקורה ברגע שאת פוסעת לתוך משרדו של רופא הפוריות, את מתבגרת אוטומטית בעשור ושולחים אותך לעשות א.ק.ג לב, ממוגרפיה ובדיקות סקר גנטי שונות ומשונות.
שורה תחתונה: א.ק.ג זאת בדיקה קצרה ולא כואבת בה מחברים לחזה אלקטרודות הקולטות את הפעילות החשמלית של הלב במשך כמה דקות. בדיקות סקר הינן בדיקות דם שעושים גם במסגרת היריון רגיל ופסגת האושר, להלן הממוגרפיה, היא בדיקה בה מוחצים את השד שלך כמו פיתה בין שני צדדים של מכשיר בדיקה ייעודי (תדמייני את השד שלך נכנס לתוך מכונה להדפסת חולצות). לא נעים בעליל אך נסבל.
הטיפ שלי: לחלק מהבדיקות יש תורים רחוקים יחסית (הפתעה!) אז עשי לעצמך טובה והתקשרי לתאם אותם כמה שיותר מהר.
הזרקות
בגדול, במחזור טבעי, מתוך עשרות זקיקים המתפתחים בגוף האישה נותר רק זקיק אחד דומיננטי המעכב את התפתחות שאר הזקיקים וממית אותם. בזקיק זה גדלה ביצית אשר יוצאת מהשחלה לחצוצרות. אם גברת ביצית פוגשת את אדון זרע היא הופכת לעובר המקבע את מקום מגוריו ברחם עד הודעה חדשה. אם הם לא נפגשו והשתובבו, הביצית מתפוגגת והאישה מקבלת מחזור. בטיפולי IVF, "מתחמנים" את המערכת ומכניסים לגוף כמות הורמונים הגורמת לגוף לייצר ולשמר מספר זקיקים ולהצילם כדי שהם יהפכו לכמות גדולה של ביציות אותן ישאבו לפני הגעתן לרחם.
התבקשתי להזריק לעצמי סוגים שונים של הורמונים במשך שבועיים. כשאני אומרת להזריק לעצמי אני כמובן מתכוונת ששי, בעלי שיחיה, הזריק לי, כי אני לא הייתי מסוגלת לעשות את זה לעצמי. ההזרקה היא לבטן וככל שעוברים הימים מצטרפות להן עוד ועוד זריקות למסיבה. בשיא, 36 שעות לפני שאיבת הביציות, הייתי צריכה להזריק לעצמי 5 מזרקים שונים.
שורה תחתונה: חלק מהזריקות הרגישו כמו דקירה קטנה ולא משמעותית וחלק מהזריקות הרגישו כאילו השטן עצמו נכנס לתוך המזרק והגיע עד לביתי הקט כדי להתעלל בי (תלוי בסוג ההורמון שהוזרק). זה כאב, זה שרף והיו לי המון כחולים בבטן. כך או כך, גם הכאב הגדול ביותר עבר אחרי 4 שעות בממוצע. בנוסף, הייתי בטוחה שאהיה הורמונלית בקטע של הוריקן זועם וכעוס וזה לא קרה. לעומת זאת, הסתובבתי תדיר עם חולשה, בחילות ובטן שנראתה כאילו בלעתי כדורסל לארוחת בוקר.
הטיפ שלי: כשאת עומדת להחדיר את המחט, צבטי חזק, בשתי ידיים, את קפל השומן הבטני באזור בו את עומדת להזריק. ככל שתצבטי חזק יותר, הזריקה תכאב פחות ולא תשאיר סימן כחול. טיפ נוסף, שימי קרח על הבטן, לפני החדרת המחט. זה מקהה את הכאב.
מעקב ביוץ
במקביל להזרקות הרופא שלך יאמר לך מתי להגיע למעקב ביוץ בקופת החולים שלך או במקום בו את מטופלת. מדובר בבדיקות דם ואולטרסאונד וגינלי מלבב ועושים אותם כדי לעקוב אחרי התפתחות הזקיקים ורירית הרחם החושנית שלך.
שורה תחתונה: לא מדובר בהליך מכאיב במיוחד, אלא בעיקר מציק, ואפשר להבין למה. אף אחת לא אוהבת שתוקעים לה על הבוקר מוט הילוכים במקום בו השמש אינה זורחת.
הטיפ שלי: תשתדלי לא לקחת ללב את הטירטור הזה. תתייחסי לזה כמו משימות שעליך למלא. תבואי, תראי, תכבשי, מה שנקרא.
שאיבה
גולת הכותרת, היהלום שבכתר, הדובדבן שבקצפת הליך הטיפול. בשאיבה למעשה אוספים את הביציות מהזקיקים בשחלה ומוציאים אותן מגוף האישה לצורך ההפרייה החוץ גופית. ההליך מתבצע במין חדר ניתוח, לרוב תחת הרדמה מלאה (כי הוא כואב) ונמשך בערך 20 דקות. בפועל, מחדירים דרך הנרתיק מחט בליווי אולטרסאונד, ושואבים מכל זקיק את הביצית. את סך הביציות ששאבו מעבירים למעבדה ושם בודקים מה איכות הביציות, כמה מהן בשלות מספיק לשידוך עם הזרע בר המזל וכו'. לא כל הביציות שנשאבות מתאימות להפרייה ולא כל העוברים שיפרו ישרדו ויתאימו להקפאה.
שורה תחתונה: לי אישית היה לחץ גדול מההרדמה, בעיקר בגלל שבכל הרדמה יש סיכון. בפועל, הקטע של ההרדמה עבר בסדר גמור. קמתי ללא בחילות, הייתי מעט מסוחררת ובעיקר הוכחתי שוב שאני רעבה גם בקטעים מוזרים כאלה. לעומת זאת, ההרגשה הכללית שהתהליך עשה לי היתה לא פשוטה. התחושה הזאת של לשכב על כיסא עם רגליים פתוחות (שקושרים!), מול רופא, אחיות ומרדים, כשאת יודעת שעוד רגע תשכבי שם ללא הכרה הוא מטריד במקרה הטוב.
הטיפ שלי: תנשמי. תבכי. תדברי. תוציאי את הפחדים ואת הקושי החוצה. תגיעי עם בן הזוג/חברה טובה/אמא שלך, העיקר שיהיה מי שיכיל את הפחד ויתמוך בך. תאמיני שיהיה בסדר, כי יהיה בסדר, אני מבטיחה.
החזרה
שלושה ימים אחרי השאיבה, את מוצאת את עצמך שוכבת על הכיסא הארור (שוב!),עם רגליים פתוחות (שוב!) כשמכניסים לך צינורית לרחם ובה העובר המהונדס. ההליך מתבצע הפעם ללא הרדמה וכך את זוכה להרגיש היטב את מפסק המתכת החביב המוחדר לתוכך ולפגוש (שוב!) את התחושה הלא נוחה הזאת של אישה פתוחה לרווחה מול פרצוף של גבר זר.
שורה תחתונה: אחרי שגידלו את העוברים שהופרו במשך שלושה ימים במעבדה (או חמישה, תלוי בסוג הטיפול), בוחרים את העובר האיכותי ביותר ואותו מחזירים לך לרחם. מסתבר שעוברי מבחנה הם כמו יהלומים. עולים הרבה ויש להם דירוג המעיד על איכותם. את שאר היהלומים, סליחה, העוברים, ממשיכים לגדל במעבדה עוד יומיים והעוברים ששורדים מוקפאים לשימוש עתידי.
הטיפ שלי: רגע לפני הביצוע בפועל, הרופא שואל אתכם כמה עוברים אתם רוצים להחזיר, עובר אחד או שניים. כמובן שלכל אחת מהאופציות יש את היתרונות והחסרונות שלה. לדעתי זה הזוי שרק בשלב הזה הנושא עולה לדיון, מאחר והוא סופר קריטי. לקבל את ההחלטה הזאת בלחץ של זמן, כשרופא, אחות ואשת מעבדה מביטים בכם בציפייה זה קשה. תעשו לעצמכם טובה, דברו על הנושא מראש והגיעו עם תשובה מוכנה.
המתנה
אז אחרי ההורמונים, השאיבה וההחזרה מגיע שלב ההמתנה. השלב הזה הוא פשוט מאוד, כביכול. בסך הכל צריך לחכות 12 ימים ואז לעשות בדיקת דם ולבדוק האם ההיריון נקלט.
שורה תחתונה: בפועל, זה שלב קשה מאוד מאחר וכל קיומך מתחיל ונגמר בשאלת ההיריון המדובר. את קמה בבוקר וחושבת על זה, נכנסת לישון וחושבת על זה. את מרגישה אחרי מלחמה, הגוף שלך מנופח, כאוב וחבול והנפש כמהה לבשורה.
הטיפ שלי: תעשי מה שאת יכולה כדי להסיח את דעתך מהנושא. צאי לבלות, תאכלי פחמימות ושאר מטעמים, ובעיקר, תעשי דברים שעושים לך טוב לנשמה. עברת משהו לא פשוט בכלל, מותר לך.
תוצאה
אצלי, עוד לפני שהגענו לשלב הבדיקה, קיבלתי בשורה שהפילה אותי לריצפה. בישרו לנו ששאר העוברים לא שרדו את הגידול במעבדה ולכן לא הקפיאו עבורנו אף עובר. זה ציער אותי מאוד, בכיתי המון ובעיקר התמודדתי עם המשמעות הברורה: במידה וההיריון לא נקלט אצטרך לעבור את כל השיט הזה מחדש בסבב הבא.
שורה תחתונה: הטיפול לא צלח וההיריון לא נקלט. גם אם אנסה, לא אצליח באמת להסביר את רמת האכזבה. זה בלון שמתפוצץ, עולם חלומות שמתאדה. זה מבאס, זה עצוב וזה לגמרי מדכא כל חלקה טובה. כבונוס, החשש הגדול שלי התגשם ועכשיו אני צריכה לעבור את כל הטוב הזה מההתחלה.
הטיפ שלי: תני לזה מקום. הביעי את הכאב, דברי עליו, תחפרי עליו, תוציאי את כל השחור שיש לך כרגע בלב. ככה תפני מקום לכל הטוב שעוד צפוי לך.
אז מערכה נוספת לפני, וזה בסדר, אני מוכנה. רק תעשו לי טובה, אל תרחמו עלי ואל תחשבו בליבכם שאני מסכנה כי אני לא. יש לי את הפריבילגיה להילחם על יצירת חיים חדשים והדרך שאני עוברת רק תגרום לי להעריך אותם עוד יותר כשהם יגיעו. מבחינתי, זו מתנה.
דבורי ויינר היא בלוגרית נשים והורות ובעלת האתר Beerburim