אם לא מחשיבים את השהות במלונית, הרי שעבר יותר מדי זמן מאז שהייתם בחופשה. בהתחלה הבחילות של השליש הראשון מנעו ממך לנסוע, אחר כך היה לחץ בעבודה, ולקראת סוף ההריון כבר פחדת להתרחק יותר מכמה דקות נסיעה מבית החולים המוכר, שבחרת בעמל רב אחרי מיליון סיורים והתלבטויות.
עכשיו, כמה שבועות אחרי הלידה, הגיע הזמן להתאוורר. אם אתם הרפתקנים אז לסופ"ש קצר בחו"ל, או אולי לאילת, לצימר בצפון... אבל בניגוד לחיים הקודמים שלכם, כ"זוג בלי", הגיחה הספונטנית כבר כוללת קצת יותר משלוש חולצות וכמה זוגות תחתונים בתיק. עכשיו אתם נדרשים להכריע בסוגיית הסוגיות: האם לקחת את התינוק לחופשה, או להשאיר אותו אצל בידיהם הבטוחות של סבא וסבתא. מה עושים? קבלו כמה טיעונים בעד ונגד.
בעד: כי לא יזיק לכם קצת זמן זוגי, וגם שעות שינה
1. כי לא באמת תוכלו לישון איתו. ותכל'ס, זו אחת המטרות המרכזיות של החופשה הזו, אם לא העיקרית, לא? אתם יכולים לנסות אינספור טריקים: מצעים עם ריח מוכר, מגן הראש והמובייל שהוא רגיל אליהם – בפועל, עם כל הצער שבדבר, רוב התינוקות פשוט ישנים גרוע מחוץ לבית. ובשביל טיולים ליליים עם תינוק צווח בידיים, ובקרים טרוטים ועייפים, באמת שלא צריך לנסוע לשום מקום. ועוד לשלם על זה.
2. כי הדבר שהתינוק שלכם הכי צריך עכשיו זה שגרה. וגם אתם. תינוקות הם יצורים די מקובעים. נעים להם לדעת שבכל יום אבא מקלח אותם באותה שעה, ואחר כך אמא עושה להם מסאג'. היציאה הפתאומית מהשגרה נוטה לערער אותם, ואחרי יומיים-שלושה של חופשה, שתחשוף אותם לצבעים, קולות וגירויים חדשים, יהיה קשה מאוד לסגל אותם בחזרה לשגרה המבורכת, זו שמבהירה להם מתי הזמן לישון ומתי משחקים (רמז: לא בארבע בבוקר).
3. מה עם קצת זמן זוגי? זוכרים דבר כזה? במעומעם. תודו שמאז שהפכתם להורים, קצת יותר קשה לתחזק את הזוגיות, במיוחד תחת החשש המתמיד מקטיעת העניינים לטובת צרחות מתוקות מעברו השני של המסדרון. אז לא שהתינוק פתאום יישן לילה שלם, אבל כשהוא בוכה בזמן החופשה, זו תהיה הבעיה של סבתא שלו. בכל זאת, היא זו שלחצה עליכם לעשות ילד כי לכל החברות שלה יש כבר נכד.
4. כי ממש בא לכם להיות קצת ספונטניים. ורק המחשבה על חיתולים, מגבונים, משחה, סבון תינוקות, שמפו תינוקות, בקבוקים, מוצצים, שלוש חליפות ליום, מגן הראש המוכר, חפץ מעבר, לול קמפינג מתקפל, מצעים ללול, צעצועים וטרמפולינה, יכולה להוציא את החשק. תחשבו על האפשרות לקום מתי שבא לכם, לקפוץ לבריכה, לטייל קצת בסביבה, וכל זאת רק עם טלפון וארנק. עכשיו תחשבו על התיק שהייתם צריכים לארגן לכל גיחה כזו עם התינוק. ברור מספיק או שיש טעם להמשיך?
נגד : כי לא באמת תצליחו להיפרד ממנו לכל כך הרבה זמן
1. כי אצל מי תשאירו אותו? על פניו, השאלה תמימה, אבל התשובה מורכבת בהרבה. קחו בחשבון שמדובר בנושא נפיץ. עם בואו של התינוק, נוצר, איך נאמר, סוג מסוים של מתיחות בין ארבעת המחותנים. אפשר אפילו לדבר על מאבקון סמוי: מי יביא מתנה שווה יותר, למי התינוק שמח יותר ללכת ולמי הוא יקרא ראשון. החלטה כמו "אצל מי הוא יבלה את הלילה הראשון בלי אמא" היא בגדר חבית דינמיט, שעלולה לעלות לכם בירושה. נכון שמתישהו תצטרכו להתמודד איתה, אבל למה לא לדחות אותה עוד קצת?
2. כי אולי הוא ייקח את זה קשה. "חכו, חכו" זה בהחלט לא משפט שתשמעו מאתנו, אבל מכיוון שהקטנטן שלכם עדיין לא מדבר, קשה לדעת מה עובר עליו, ומה הוא יזכור בעתיד. ברור שיש ילדים שיעברו יומיים-שלושה של פרידה מההורים בלי שום נזק פסיכולוגי, וברור שהם נשארים בידיים אוהבות ולא בפנימייה של אוליבר טוויסט, אבל מכיוון שאין לדעת איך הילד הפרטי שלכם יגיב, ושאין דבר קורע לב יותר מילד שיסרב לחיבוקים ויפגין כעס אחרי "נטישה" קצרה, עדיף לחכות שיבין קצת יותר ולא יחשוב שנעלמתם לנצח.
3. כי גם ככה תחשבו עליו כל הזמן. כל שם של מנה במסעדה שתצאו אליה תזכיר לכם מלמולים מתוקים שלו, כל תינוק שתראו יקרע אתכם מגעגועים. ובינינו, גם ככה רוב נושאי השיחה שלכם עוסקים בו, בחכמתו הבלתי נדלית וביופיו שלא יסולא בפז (חמסה). אז אם גם ככה הוא נוכח-נעדר בחופשה, למה שלא פשוט תקחו אותו אתכם?
4. כי זה ברור שאיך שתיסעו יקרה משהו. מרפי מאזין. ומעלה חום. ומבקיע שיניים. ונכון שסבתא שלו היא מעריצה שרופה, שרק מחכה כבר שתעופו ותשאירו לה את הפלא לכמה ימים מרוכזים, אבל רבאק: היא גידלה אתכם, ואת האחים שלכם, וכבר על סף הפנסיה: אתם בטוחים שזה יפה לתקוע אותה עם תינוק קודח, צורח וצווח? עכשיו, תחשבו שוב.