ההריון הראשון שונה מאוד מאלו שבאים אחריו. את נחה פחות, החיים שלך לא מתנהלים מבדיקה לבדיקה ולרוב את מתפנה לעסוק בענייני ההריון רק בלידה. אחת הסוגיות המרכזיות בהריון השני ואילך היא מתי לספר לילדים על האח הקטן.
כאשר מדובר באח ראשון לבכור, שעוד לא יודע איך העולם שלו צפוי להתהפך, יש צורך בתזמון רגיש במיוחד. אז האם כדאי להקדים ולספר לבכור ברגע שיודעים על ההריון? או אולי כדאי לחכות ממש עד הרגע האחרון, כשכבר אין ברירה והתירוצים על "אמא שאכלה יותר מדי" נתקלים במבטי בוז? קבלו כמה נימוקים לכאן ולכאן.
בעד: "כי אמא עייפה חמוד, תיכנס למקלחת בלי לבכות"
1. יהיה לו זמן להתכונן. מכיוון שהולדת תינוק חדש היא טלטלה לא פשוטה לבכור, חשוב להכין אותו כמה שיותר זמן מראש. במשך חודשי ההריון תוכלו להראות לו תמונות מהאולטרסאונד, להקריא לו ספרים שיכינו אותו לקשת הרגשות העתידית (שנעה בין אהבה עמוקה לרצון להכניס את התינוק למכונת הכביסה) ולשתף אותו בהכנות. ככה, אולי, תוכלו להקל עליו את המעבר משלטון עריצות יחיד לחיים כאח גדול.
2. ממילא הם קולטים הכל. בדיוק כמו שהם רואים עליכם כשאתם עצובים או עצבניים גם דרך מעטה החיוכים וה"הכל בסדר", ככה הם מבינים מיד שקורה משהו. לפעמים הם נכנסים לחדר בשקט בזמן שאתם מדברים על ההריון או הלידה הצפויה, לפעמים הם פשוט קולטים, שאופן קוסמי ולא ברור, את מה שאתם עושים שמיניות באוויר כדי להסתיר. עדיף לבוא בגלוי, להתוודות (בהתאם לרמת ההבנה של הילד) ולהמשיך לטפטף לו את הנושא מדי פעם, עד שהבטן תעשה את העבודה במקומכם.
3. הוא חייב להבין שהוא צריך להתחשב בך קצת. גם ילד קטן יחסית יכול להבין שאמא עייפה, מקיאה ומותשת, ולכן הסיבוב בגינה יתקצר קצת, והג'ימבורי יחכה לסבתא, תודה. אם את רוצה את התחשבותו של הבכור שלך, את חייבת להיות כנה איתו, ולא להמציא לו תירוצים שיוציאו אותך גם הריונית וגם שקרנית.
4. גם ככה יגידו לו. הנטייה של סודות לצוף על פני המים ידועה, אבל מתחזקת פי מיליון בערך בנושאי הריון במשפחה. מספיק ליטוף אקראי של אמא שלך על הבטן ושאלת "איך את?" אמפתית כדי שהילד שלך יקלוט מה קורה, וגם אם לא: תהיי בטוחה שלמישהו ייפלט משהו, והרבה יותר מוקדם ממה שאת רוצה או מתכננת.
נגד: הוא ילשין על ההריון לכולם
1. הוא יספר מיד לכולם. לילדים קצת קשה לשמור סודות. מרוב שמחה, הוא עלול לפלוט את העובדה שאת בהריון ברגעים הכי לא מתאימים, לאנשים שממש לא היית רוצה לשתף. מילא בתור לרופא, אבל למה הירקן שלך צריך לדעת שאת מצפה? או גרוע מזה, למה סבתא של הילד צריכה לשמוע מהנכד הבכור שלה ולא ממך? בקיצור, עדיף לחכות עד שממילא הבטן תסגיר אותך, ורק אז לשתף את המרגל הקטן.
2. הוא לא מסוגל לתפוס טווחי זמן ארוכים כל כך. זוכרת כמה היה קשה להסביר לו מתי יום ההולדת שלו? ומתי פסח? טווחי זמן של חודשים הם בלתי נתפסים לילדים קטנים, ולכן משפטים כמו "בעוד חודשיים יהיה לך אח" או "בחופש הגדול תקבל אחות קטנה", לא עושים הרבה חוץ מלבלבל אותו.
3. אם חלילה משהו יקרה, יהיה קשה מאוד להסביר לו. בעוד שרוב האנשים המבוגרים מודעים לעובדה שלא לכל ההריונות יש סוף שמח, אצל ילדים הכל מאוד פשוט: אמא בהריון, ויש תינוק. השיחה הקשה שבה תסבירו לו שקרה לתינוק משהו עלולה לגרום לו לפחד שגם לו יקרו דברים מפחידים, והשאלות שלו עלולות להכאיב לכם עוד יותר ממה שאתם כבר סובלים גם ככה.
4. ואם כבר בחרדות עסקינן, הוא עלול לפתח חרדות ולקשר כל דבר להריון. לא הרשיתם לו גלידה? זה בגלל התינוק. הגננת כעסה עליו? התינוק אשם. מכיוון שהוויתור על המעמד הזוהר של בן יחיד תמיד כרוך בקשיים, כדאי דווקא לא לתת לו יותר מדי זמן להתבשל עם זה. ילד שיודע על השינוי המתקרב עלול לפתח חששות, לראות סימנים מקדימים לפגיעה במעמד שלו ולהשוות את עצמו לילדים אחרים עם אחים קטנים. עדיף לתת לו כמה שפחות זמן לחשוב ולפחד לפני שהשינוי קורה בפועל, כדי שלא ייכנס לסרטים.