חלק גדול מהכיף ההריוני הוא החיזוקים והחיבוקים מהסביבה, אבל יש אדם אחד שרק המחשבה על לבשר לו מכניסה אותך לסטרס כמו שאלף בדיקות לא יצליחו לעשות: הבוס שלך.
בין אם את עובדת חדשה או בעלת ותק מכובד, בין אם זה ההריון הראשון שלך או שרק לפני כמה חודשים חזרת מחופשת לידה קודמת ובין אם הרית מיד או עברת חודשים של טיפולים – הרגע שבו את נכנסת למשרד של הבוס, ומבשרת לו על ההריון הוא רגע מלחיץ.
יש בוסים שישמחו לפחות כמו ההורים שלך, אחרים יעשו פרצוף שיגרום לך להרגיש כאילו פשעת, ויש את אלה שמגדילים לעשות ומסכמים את העניין במשפט מהמם וסתום כאחד, כמו "בואי נראה איך מתמודדים את הפצצה הזו". אז מתי עדיף לספר לבוס? מיד אחרי שיש שני פסים, או לחכות עד שכבר אי אפשר להסתיר? קבלי כמה טיעונים.
בעד: כי את צריכה את ההתחשבות שלו כבר מעכשיו
1. הוא ממילא ידע הרבה יותר מוקדם ממה שאת חושבת. צריך להיות די תמים, שלא לומר עיוור, כדי לפספס עובדת שבוכה כי נגמרו החוצצים הסגולים, מגיעה מדי בוקר עם פנים ירוקים מבחילה ומלטפת את הבטן כשהיא חושבת שאף אחד לא רואה. וצריך להיות די חירש כדי לא לשמוע אותך לוחשת מהשירותים בטלפון: "אז ד"ר כהן לא פנוי בשבוע הבא לסקירה?", למשל. בקיצור, צאי מנקודת הנחה שכשתבואי לספר הוא כבר ידע – וכדאי שיעבור כמה שפחות זמן עד שזה יבוא גם ממך.
2. את צריכה את התחשבותו. עכשיו יותר מתמיד, כשעדיין לא רואים אבל את מרגישה נורא מהבחילות או חייבת לצאת לבדיקות. ברור שאת יכולה להמציא תירוצים, אבל עד מתי וכמה תצליחי?
3. וגם כמה הטבות לא יזיקו. נכון שאת רק בהתחלה, אבל בהחלט לא תתנגדי לקצת יחס מועדף, לפרגון עם שעון הנוכחות, להחליף סוף סוף את הכסא שהתחננת שיחליפו לך חודשים ואולי אפילו יש מה לדבר גם על חנייה קרובה. בכל זאת, את בהריון כבר למעלה מדקה.
4. את צריכה להוכיח שאפשר לסמוך עלייך. כשאת באה מיוזמתך, ושמה את כל הקלפים על השולחן, את יוצרת רושם אמין, כן ופתוח. אם תסתירי את ההריון עד כמה שאפשר, איך תשכנעי אותו שתחזרי מחופשת הלידה כמו שסיכמתם? או שבאמת תעבדי מהבית יום בשבוע בחודש תשיעי, כדי לחסוך לך את הנסיעה המייסרת לעבודה? ספרי לו וסיימי עם זה כבר.
5. לכל מקרה שלא יבוא: עדיף שתהיי מוגנת מבחינת החוק. נכון שגם אם הבוס לא ידע שאת בהריון אסור לו לפטר אותך, אבל בשביל להסיר ספק ולהגן על עצמך כדאי שתספרי כמה שיותר מוקדם. אגב, אם יש לך צל של חשש לגבי תגובה פחות חיובית מצידו, כדאי שגם תקליטי את השיחה, או דאגי שיהיה תיעוד בכתב (כמו תכתובת מייל), לצורך הוכחות באם יתעורר הצורך, בתקווה שלא.
נגד: תוך רגע כל המשרד ידע שאת בהריון, עוד לפני החברות שלך
1. לספר בתחילת ההריון? הכי עין הרע. בקושי סיפרת לבעלך. וחוץ מזה, יש סדר: הורים, משפחה קרובה ואחר כך חברות. אז שתספרי לבוס שלך לפני שהחברות שלך ידעו? שלא נדבר על החברות שלך מהעבודה שיגלו את הסוד תוך כדי שיחת חולין ליד המדפסת. אין מצב.
2. הוא עלול לעשות לך פדיחות. במיוחד אם אין הרבה הריוניות במקום העבודה שלך. הבשורה תעבור כאש בשדה קוצים ואת תהפכי למרכז הטוקבקים המקומי: כל קימה שלך לשירותים תגרור רעמי צחוק (על חשבונך), כל סנדוויץ' שתאכלי יזכה אותך בהערות על התיאבון שפתחת וכל פרצוף או תגובה יתפרשו בביטול כ"הורמונים". תשעה חודשים זה הרבה זמן בשביל ליהנות ממופע הסטנד אפ המרגיז הזה, אז למה להקדים את המועד?
3. הוא יתלה כל טעות עתידית שלך בהריון. כל איחור שלך יהיה בגלל שהתעכבת בבוקר להקיא, כל מייל שתשכחי לשלוח יהיה בגלל הטמטמת המפורסמת. ובלהט האירועים, הוא גם יאשים אותך בדברים שבכלל לא קשורים בך, פשוט מפני שאת וההריון שלך מהווים מטרה נוחה. בקיצור, תני לו לשפוט אותך בכלים מקצועיים כמה זמן שרק תוכלי.
4. הוא יתייחס אלייך כעובדת זמנית. הרי ממילא "תכף את הולכת". הוא יוריד ממך תחומי אחריות ("שלא יהיה לך קשה מדי"), לא יציע לך פרויקטים חדשים ("הם ארוכי טווח") ואולי אפילו לא ייקח אותך בחשבון בנסיעה הבאה לחו"ל, שחיכית לה מהיום שהתחלת לעבוד שם. חכי עם הבשורה, בינתיים העסקים כרגיל והדרכון שלך בתוקף.
5. הוא עלול להילחץ. ולהתחיל לחפש לך מחליפה, ולהכריח אותך לעשות לה חפיפה ולגרום לה להתלוות אלייך לכל פגישה, לכל לקוח ולכל מייל אפשרי. לכי תסבירי לה שהיא לא צריכה לבוא איתך גם לשירותים ולא תמיד חייבים לאכול ביחד. מצד שני, זה יכול להיות יופי של שיעור בסבלנות שיכין אותך לאמהות המתקרבת.