לקראת החודש התשיעי, כמעט אי אפשר להשחיל פגישה עם ההריונית-  היומן שלה מלא: היא מסיימת את הגוונים אצל הספר, מסתערת על המניקוריסטית לעשות ציפורניים ומיד אחר כך לסיום, ביקור אצל המורטת, שקיבלה את התואר הזה בכבוד בלי להכביר יותר מדי מילים. את מחול השדים הזה, אגב, מלווה מנטרה שחוזרת על עצמה שוב ושוב: "חייבת להספיק הכל לפני הלידה".

אישה בהריון לבושה לערב (צילום: istockphoto)
מספיק מוכנה לדעתך? | צילום: istockphoto

נשאל השאלה, האמנם? האם זה כורח המציאות? הדילמה טומנת בחובה שני אלמנטים חשובים, וכאמור סותרים: הרצון להגיע לחדר לידה מסודרת קומפלט, בד בבד עם הסיכויים הקלושים שתצליחי לעמוד במסכת הייסורים אצל הקוסמטיקאית בשלב כל כך רגיש של ההריון, שגם ככה הולך לכאוב לך כל כך עוד מעט. קבלי כמה טיעונים בעד ונגד.

בעד: כי את לא רוצה להיות "היולדת עם השפם"

1. כי מי יודע מתי יהיה לך שוב זמן. קשה לדמיין את זה עכשיו, אבל בשבועות הקרובים באמת לא תהיה לך דקה לעצמך. זה לא איום של "חכי-חכי", אלא עובדה פשוטה. תחילת החיים המשותפים עם התינוק מזכירה פרק של "הישרדות" יותר מכל דבר אחר, וכל הפוגה למקלחת או ארוחה שמתבצעת ליד שולחן ולא בעמידה, מרגישה כאילו השקעת בעצמך. במצב הזה לדחוף בלו"ז גם מני-פדי או פגישה אצל הספר הוא כמעט בלתי אפשרי עד הזוי. טוב שחשבת על זה לפני הלידה: את אמנם מרגישה זוועה, אבל לפחות השיער שלך מהמם.

2. כי מצלמים אותך. אותך בחדר לידה, אותך במחלקה, אותך עם התינוק, אותך עם בעלך, אותך עם המיילדת. ואל תשכחי שבאור הפלורסנט של בית החולים רואים הכל. אבל הכל. אין מנוס מלחשוב צעד קדימה: כשהילד יגדל וירצה לראות את תמונות חייו הראשונות, את תצטרכי להיזכר שוב בזוועה, כמו גם לתת הסברים ללוק של "חצי לק", שורשים בולטים וקוצים בגבות. את רוצה להסתכל אחורה עם חיוך, נכון?

 

3. כי את לא רוצה להיות "זו עם השפם". המיילדות והרופאים רגילים לראות דם, צפרדע וכינים, וגם דברים קשים יותר, אבל אל תשכחי את הבחור מ"הכל עובר חביבי", שאחרי כל פועלו השאיר את חותמו בהיסטוריה כ"זה עם השפם". חדר לידה זה לא מקום גדול, ואת, וכול היולדות מסביב, יוכלו לשמוע את הרופא ששואל את האחות אם היה נתנה אינפוזיה "לזו עם השפם מחדר 5". וחוץ מזה, גם ככה כואב לך ואת מרגישה שעברה עלייך משאית, לא תתנחמי בזה שלפחות את מסודרת?

נגד: כי לכי תדעי מתי תלדי ואז כל ההשקעה הייתה לשווא

1. את לא יודעת מתי תלדי. מפשעות שנמרטו בשבוע 37 כבר לא ייראו טוב בשבוע 42, אם תמשכי עד אז, וזה ברור שאת מכולן תמשכי עד השבוע הזה. אותו כנ"ל לגבי פדיקור, מניקור ושורשים. כך שאם את לא הולכת על קיסרי אלקטיבי, או מגיעה למורטת עם צירים סדירים ופתיחה של סנטימטר, כמעט בלתי אפשרי לתזמן טיפול יופי שלא יפוג תוקפו עד הלידה. אז למה?

2. חבל על הכסף: גם ככה את השבועות הקרובים תבלי בבית, מקסימום בכמה גיחות לגינה או טיפת חלב, וסביבך יהיו אמהות טרוטות אחרות שנראות בדיוק אותו דבר. בטיפת חלב, אגב, אף אחד גם ככה לא מתעניין בך, אלא רק במשקל של התינוק שלך.

3. גם ככה הולך לכאוב לך. לפי השמועות, שעווה בחודש תשיעי כואבת כמעט כמו לידה. אבל למה לסמוך על שמועות? בקרוב תגיעי בעצמך לבית החולים, אפופת צירים והמומה מכמה שזה כואב. אז נכון שלעשות פרנץ' זה לא כואב, אבל לשבת שעה על הכיסא עם הבטן בחודש תשיעי זה לא תענוג גדול. למה לא לפרגן לעצמך כמה ימים נטולי כאב עד הלידה? וחוץ מזה, אל תשכחי שאת הכי יפה או נטורל.

>>האם כדאי לקנות עגלה עם אמבטיה או בלי