אחת השאלות הראשונות כאשר בוחרים היכן ללדת היא כמה מלווים אפשר להכניס. ואכן, הבחירה לא פשוטה: בעלך הוא אבא של הילד, וקנה ביושר את זכותו להיכנס. את הדולה בחרת כמעט באותה קפדנות שבה בחרת את בעלך – אבל מה עם אמא? אמא שלך שילדה אותך, עברה איתך את גיל ההתבגרות המזוויע, עשתה הכל עבורך ולא מפסיקה גם להזכיר לך את זה?
אז להכניס אותה לחדר לידה או שתחכה יפה בחוץ עם כולם? קבלי כמה טיעונים בעד ונגד.
בעד: כי היא בטוח תשיג לך אפידורל יותר מהר מבעלך
1. היא ראתה אותך במצבים הרבה, הרבה יותר גרועים. היא ניקתה את הקיא שלך מהשטיח החדש, ראתה אותך מאבדת עשתונות כשנכשלת במגן במתמטיקה – והיא יכולה להכיל גם את הצרחות והמשברים של שלבי הלידה. קטן עליה.
2. היא תדאג לאינטרסים שלך. ובאסרטיביות שרק היא יכולה לגייס. כשצריך היא לביאה, ושאף אחד לא יעיז להתווכח איתה כשהילדה שלה עם צירים. אם תרצי אפידורל עכשיו, ולא בעוד עשר דקות היא תשלוף לך את המרדים מאיפה שהוא לא יהיה. לא תהיי מרוצה מהמיילדת, רק תגידי. החדר שקיבלת? אין בעיה, היא כבר תדאג שיחליפו לך. תהיי בטוחה שאמא שלך תרים את כל הבית חולים בשבילך. מה שלא לגמרי בטוח עם הבעל שלך, שהפך פתאום חסר אונים או שוב נרדם על הכורסא לידך.
3. היא עברה את זה בעצמה. ועוד איתך בתפקיד העובר. יש משהו מאוד מרגש וסמלי בשרשרת הדורות הזו: האישה שילדה אותך מלווה אותך בלידה שלך. היא יודעת טוב מאד כמה זה כואב, ולא תגיד לך "מה, זה עד כדי כך כואב?" או "אולי תחכי עם האפידורל", כמו מישהו שלא ילד אף פעם. נגיד כמו זה שלידך.
4. היא יודעת איך להרגיע אותך. בשניות. מבט שראית כבר מיליון פעם, ליטוף כאילו אוטומטי אבל מלא אהבה – מה שעבד כשבכית מהילד ששבר לך את הלב בכיתה ו', כשנפלת ושברת את היד וכשאחיך גזר לך את הצמות כשישנת. אז מה זה כבר כמה צירים בשביל אמא?
נגד: כי בצירים את יכולה להגיד לה דברים שבטוח תתחרטי עליהם
1. כי היחסים ביניכן גם ככה מורכבים. או איך נגיד את זה יפה, קצת מאוד מורכבים. ובסיטואציה של לידה, שגם ככה סוערת והורמונלית, את ממש לא צריכה אף אחד שיגרום לך להרגיש מילימטר פחות מנהדר. חשבונות ישנים, כעסים ופאסיב אגרסיב הם בדיוק מסוג הדברים שמעכבים לידה ופוגמים בחוויה. יכול להיות שאחרי הלידה, כשתהיי אמא בעצמך, היחסים יפשירו – אבל בזמן הצירים, עדיף שתתרכזי בהם ולא בטיפול משפחתי.
2. כי את לא רוצה להלחיץ אותה. בכל פעם שיש לך חום של יותר מ-37.5 היא כבר היסטרית, שלא נדבר על מה קורה כשאת לא עונה לה אחרי שלושה צלצולים. לא בטוח שלראות אותך צורחת מכאבי צירים, או לחלופין – עם צינור תקוע בעמוד השדרה, זה מה שהיא צריכה.
3. כי היא שוב תדבר על עצמה. ותיתן הערות, ותתלונן על התאורה,המיילדת והחדר. היא גם תשווה את הלידה ללידה של הבת של החברים שלהם, ומכאן גם קצרה הדרך לסיפורי הגבורה על הלידה שלה. ואם גם ככה לפעמים אין לך סבלנות, אז בלידה הסבלנות שלך בקצה. מילה לא במקום, איזה צקצוק או הערה מעצבנת – ואת עלולה לעוף עליה בטונים שהיא לא תשכח הרבה זמן. אז נכון שיש לך תירוץ טוב, אבל בדיוק כמו שהיא עדיין זוכרת איך הברזת מיום הולדת 80 של סבתא, יש מצב שזה יחזור לרדוף אותך.
4. כי זה פתח לכולם. אם אתם מודיעים שבלידה תהיו רק אתם, כזוג הורים, יש עוד מצב שיכבדו אתכם. אבל ברגע שהסכר נפרץ, ואמא שלך מצטרפת אליכם, לא בטוח שתצליחו לעצור את כולם, במיוחד את חמותך. סליחה? שהיא תיכנס ואני לא? למרבה המזל, גם הליברליים שבבתי החולים עוצרים בשלושה מלווים, אבל במקרה כזה יש מצב שבחדר ההמתנה יושב כבר כל אילן היוחסין שלך. נעלב.
האם לעבור לתקופה להורים אחרי הלידה? כן או לא