ההוראות ברורות. צריך לצאת לבית החולים כאשר יש צירים סדירים – פעם בחמש דקות בלידה ראשונה, וקצת לפני כן בלידות חוזרות. ומכיוון שלא כולנו תוכנתנו לפי מחשבוני הצירים ברשת, ולפעמים הצירים לא מסתדרים בדיוק לפי האלגוריתם הרצוי, ההחלטה מתי לצאת מהבית לא תמיד פשוטה.
יש כאלו שינסו למשוך בבית עד שהן מרגישות את הראש, אחרות יטוסו להזמין אמבולנס וסיוע אווירי עם ההתכווצות הראשונה. בסיטואציות ביניים, שאינן כוללות דימום פתאומי או ירידת מים מקוניאליים (מים לא צלולים, שעלולים להעיד על מצוקה עוברית) אלא רק צירים, קשה מאוד לקבוע מתי הזמן הנכון לצאת. אז מה עדיף, ללכת על בטוח, או להשתהות קצת בבית? קבלי טיעונים בעד ונגד.
בעד: תוכלי להעביר את הצירים במקלחת שלך, בלי כפכפים
1. מבאס להגיע לבית החולים ולשמוע שאת עם פתיחה 1. ישלחו אותך להסתובב, יבדקו שוב, וישלחו אותך הביתה. הפאדיחה (אנשי הקשר שהסמכתם ליום פקודה כבר התחילו בהפצת הבשורה בטלפונים ובאסמסים), הקפצת השווא של אמא שלך ושל הדולה והנסיעה המבוזבזת באמת היו שוות לך את הכאב של שני הצרצורים המסכנים ששלחו אותך למיון?
2. התינוק שלך עלול להיבהל. כדאי שתדעי שאדרנלין מעכב לידה. הנסיעה לבית החולים, הצעקות של היולדות מסביבך, הסיטואציה החדשה והלא מוכרת – כולם גורמים לך להפריש אדרנלין. בשלבים הראשונים של הלידה, התינוק שלך יגיב לטרטור מהבית לבית החולים כמו צב מבוהל: יתחפר עמוק בפנים, וישלח אותך לעוד שעות – אם לא ימים – של צרצורים באים והולכים בבית.
3. האווירה בבית הכי מתאימה לצירים. מה יותר נעים מלהעביר צירים בבית שלך, במקלחת שלך (בלי כפכפים), על כדור הפיזיו שלך (בלי לכסות אותו בסדין בית-חולימי) ועם השקט שלך (בלי יולדות צורחות לשמיים מכל עבר)?. תני לצירים הזדמנות אופטימלית, בתנאים ביתיים, לתפוס תאוצה ולפתח לך לידה אמיתית.
4. את תצאי גיבורה בחדר לידה. בעוד שרכרוכיות שמגיעות עם פתיחה 1.5 יש המון, להגיע לבית החולים עם פתיחה מכובדת, בעיצומה של לידה פעילה – במיוחד אם מדובר בלידה ראשונה – יהפוך אותך לגיבורת המשמרת. עם התדמית הקשוחה שתבני לך תוכלי לשחק ולהשיג מה שתרצי – את הרי לא מפונקת, הלו, הגעת עם פתיחה 7.
נגד: כי הדברים עלולים להתפתח יותר מהר ממה שאת חושבת
1. אם את לא בעניין של לידת בית, את עלולה להיות מופתעת. נכון שלידות ראשונות בדרך כלל לוקחות זמן, אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל. לידת בית לא מתוכננת עלולה להיות חוויה לא פשוטה, ואפילו מסוכנת. בהיעדר מיילדת, היערכות מקדימה וציוד מתאים, לידת הבזק שלך עלולה להשאיר אותך בהלם, שלא לדבר על נזקים חמורים יותר. יש לא מעט סיפורי אימה על תינוקות לאמהות מופתעות שנולדו באמבטיה, בשירותים או סתם על הספה – אם לא התכוננת מראש, עדיף שהמצעים של מישהו אחר יתלכלכו.
2. קשה לדעת אם הכל בסדר בתנאים ביתיים. אם אין איתך מישהו או מישהי מנוסה, שבודקים שהכל בסדר עם התקדמות הלידה ומצב התינוק, קצת קשה לך לדעת מה באמת קורה. מרוב התרגשות (וצירים) קצת קשה לספור תנועות, ולפעמים אפילו האינטואיציה יכולה להכזיב.
3. אם את רוצה אפידורל, את עלולה להגיע מאוחר מדי. אם תכננת לידה טבעית, אין ספק שעדיף להשתהות כמה שיותר. אבל אם את מאלו שמפנטזות על האפידורל עוד מהביוץ, קחי בחשבון שהסיכוי שתסריט האימים שלך – להגיע לחדר הלידה ולשמוע שאין זמן לאפידורל, היוש לידה טבעית – גדל ככל שתגיעי מאוחר יותר לבית החולים. נכון שפתאום פחות אכפת לך לנסוע גם חמש פעמים סתם ולהישלח הביתה?
4. אין דבר יותר כואב מנסיעה עם צירים. בחרת בבית חולים קרוב יחסית. או לפחות חשבת שהוא קרוב, כשנסעתם לסייר שם. כשנוסעים עם צירים, כל מהמורה בדרך היא כמו ירייה בעמוד השדרה, וכל רמזור הוא כמו SMS מהשטן. באוטו אי אפשר לזוז כדי להעביר את הצירים, ובואי נגיד שהעובדה שבעלך לקח פנייה לא נכונה מהלחץ לא תתרום למערכת היחסים ביניכם בעתיד. אז תקדימי תרופה למכה, ותגיעי כשהפער בין הצירים יוכל להספיק לנסיעה.