כל מי שנאלץ לבלות אי פעם בפגייה יודע כמה קשה השגרה הזו. הנסיעה היומיומית, הדאגה, הצורך לתפקד ולשדר כוח לתינוק הקטנטן שצריך כל כך הרבה תשומת לב וטיפול. ומה קורה כשיש עוד ילדים בבית, שצריכים גם הם את אמא ואבא? וכשהאשפוז מתארך, וההורים צריכים גם לעבוד, לנוח מדי פעם ולתפקד בחיים שמחוץ לפגייה?  

כל השאלות הללו העסיקו את ימיל ג'קסון, אמא לפג בשם זאקרי שהמציאה פטנט בהשראת ימי הפגייה שעברו עליה אחרי לידת בנה. ההמצאה, שנקראת "זאקי" (על שם בנה כמובן). היא פיסת בד גדולה שתפורה בצורת יד, ממולאת בחרוזים. הכפפה הזו מדמה מגע של יד ואמה אנושית, וכאשר היא מונחת על התינוק היא גורמת לו להרגיש עטוף ומחובק - ממש כאילו אחד מהוריו מניח עליו את ידו. 

 "כשהבן שלי נולד, היה לי קשה מאוד להשתחרר מבית החולים אחרי הלידה ולדעת שהוא לא בא איתי הביתה", אמרה ג'קסון בראיון ל"האפינגטון פוסט". "וחשבתי שאם לי קשה, בטח גם לו. הייתי אתו בפגייה כל היום, אבל בלילה נאלצתי לחזור הביתה - בלעדיו. כך עלה לי הרעיון להכין את הכפפה, ומיד כשסיימתי ישנתי מחובקת איתה לילה אחד, כדי שתספוג את הריח שלי". 

למחרת הגיעה ג'קסון לפגייה עם הכפפה והשאירה אותה באינקובטור של זאקרי, לא לפני שאנשי הפגייה וידאו שהיא נקייה מזיהומים - אחת הסכנות הגדולות ביותר עבור פגים. "כבר באותו יום אחת האחיות בפגייה שאלה אותי אם אוכל להכין כפפות נוספות לתינוקות האחרים, אחרי שראתה כמה מהר זאקרי נרגע כשהיא עליו", סיפרה ג'קסון, שהחליטה להפוך את הרעיון למסחרי. 

כיום היא מוכרת את את הכפפות באתר שהקימה, שם היא מסבירה את סגולותיהן להתפתחות התינוק ולהרגעתו. "הזאקי היא עוד יד שלכם, שיכולה להישאר עם התינוק גם כשאתם לא איתו", נכתב באתר, "מכיוון שהיא עוזרת לו להיות רגוע יותר, לאכול ולישון כמו שצריך היא מזרזת את החלמתו ומקצרת את משך הזמן עד שתוכלו לקחת אותו הביתה". 

>> מה מסוכן כל כך בחיתולי הטטרה?