קרין ומיטל, זוג נשים מחולון, נכנסו (כמעט) ביחד להריון. ליבי ובן נולדו לשתי האימהות בשתי לידות, בהפרש של שבעה שבועות בלבד, והם כמעט תאומים. האמן והצלם יונתן גלאם, המלווה יולדות ובני משפחתם בתהליך הלידה מרגע הגעתם למחלקת יולדות בבית החולים ועד הרגע בו הם חובקים תינוק, ליווה ותיעד את שתי הלידות ומביא תמונות השמורות בדרך כלל רק לצוות חדר הלידה.
"נמשכתי לצלם נשים בהריון ולידות כי עניין אותי להציג אינטימיות של משפחה, עם כל הכאב והיופי שבה, וחדר לידה הוא מקום בו אפשר לראות בדיוק את זה, אבל באופן מאוד מוקצן," מספר גלאם, צלם ויוצר צעיר בן 20 מתל אביב. "התשוקה שלי היא ליצור ולספר סיפורים, ואני תמיד מחפש מקומות חדשים להגיע להם עם היצירה שלי והמצלמה שלי. אני יודע שקצת הזוי שבחור בן עשרים יתרוצץ בחדרי לידה עם מצלמה, אבל זה לא עצר אותי. פרסמתי בעזרת איכילוב קול קורא ליולדות, וכשקרין ומיטל פנו אליי החלטתי שאני רוצה להתמקד בסיפור שלהן, ושזה יכול להיות סיפור של ניצחון לקהילה שלי, הקהילה הגאה."
רק לאחרונה נפסק באופן תקדימי בבית המשפט בחיפה להכיר מרגע הלידה בזוג נשים כזוג הורים לתינוק שלהן, וגלאם מאמין שתמונות כאלה, שמספרות סיפורים של קהילת הלהט"ב, מנגישות לציבור את הנושא, מעניקות לו פנים ושמות ושמות במרכז את יופיה של הקהילה, באופן מאוד טבעי.
קרין אנגל (38) ומיטל רז (40) הכירו לפני 5 שנים, התאהבו והחליטו להקים משפחה. לפני שנתיים וחצי יצאו לדרך. השתיים עשו תכנית מסודרת ומחושבת לבניית המשפחה שלהן: ראשונה תכנס להיריון מיטל ולאחר כשנתיים קרין. בהתחלה חשבו על הורות משותפת, אך מהר מאוד הבינו שהתא המשפחתי שלהן לא זקוק לצלע משולשת או לנוכחות גברית. "הבנו שאנחנו הולכות לעשות את זה לבד," הן מספרות. "אז הלכנו לבנק הזרע וקנינו חבילה שתספיק לשתינו." ממש כמו בתכנית, מיטל החלה בתהליך של הזרעות, תהליך שהתברר כארוך, מפרך אך בעיקר מאכזב. אחרי כמה סבבים שלא צלחו מיטל הופנתה לשאיבת ביציות והפריה חוץ גופית. ההפריה הראשונה לא נכנסה צלחה. השניה הסתיימה בהפלה טבעית, והשלישית, שנה וחצי מנקודת ההתחלה, הובילה להריון תקין. "חשבנו לעצמנו, לך תדע כמה זמן ייקח עד שקרין תכנס להריון," נזכרת מיטל, "החלטנו שאנחנו לא מחכות ושעדיף שקרין תתחיל גם היא את התהליך. אז היא התחילה, ממש כמוני מההתחלה. הזרעות. רק שהיא ונכנסה להריון בהזרעה הראשונה. ככה הגענו למצב הזה," היא אומרת מעל שתי מיטות תינוק העומדות עכשיו בדירתן.
השתיים ממש לא ייחלו למצב הנוכחי. "אמרנו לעצמנו: רק שזה לא יצא ככה, שלא נהיה יחד," מיטל מודה. "אבל ככה זה יצא, וגילינו שזה יצא לטובה. לא יודעת איך היינו עושות את זה אחרת!" את ההודעה על הלידה המתוכננת של מיטל קיבל גלאם במייל יום לפני הניתוח. הוא מיד קפץ על המציאה והתייצב למחרת בבית החולים. שבעה שבועות אחר כך הגיע גם ללידה השניה. "הלידות היו מאוד שונות אחת מהשנייה, ואני חושב שאפשר להרגיש את זה בצילומים," הוא מספר. "בלידה של מיטל, הלידה הראשונה, הגעתי לצלם בשבע בבוקר, ביחד עם היולדת, ובאחת היה להן כבר תינוק בידיים. זאת הייתה לידה מאוד מהירה, לידה קיסרית באפס הפרדה, בלי הדרמה והכאב שיש בחדר לידה. הלידה השנייה הייתה בסביבות ה-30 שעות. קרין הייתה תשושה וכאובה, ואני הייתי שם וצילמתי אותה. זה היה מרתק. כאב הוא רגש שבאופן טבעי נוח להסית את המבט ממנו ולא להסתכל עליו. המצלמה נתנה לי כאן רישיון, ואפילו חייבה אותי להסתכל על הכאב ולמצוא בו יופי, דרך התמונות שצילמתי."
האמהות החדשות של התינוקות ליבי ובן זכו לצאת לחופשת לידה משותפת. "עברנו את כל הכאבים ואת האי נוחיות ביחד," הן משתפות, "אנחנו משוות איך אנחנו מרגישות, וזה נורא תומך. להיות יחד בחופשת לידה זה נהדר! איך היינו עושות את זה כל אחת לבד? אמהות בחופשת לידה מחכות שבן הזוג יגיע אחרי העבודה, מותשות, מצפות לעדכן בדברים חמודים שהתינוקות עושים בטלפון במקום לראות את זה בלייב." עבור גלאם, החלק הכי מרגש היה לתת לבנות את התמונות ולראות את התגובות שלהן. "אני חושב שהנסיבות גרמו לי וליולדות ליצור קשר מאוד אינטימי מאוד מהר, וזה פשוט עבד. אני יודע שלא אנתק איתן קשר בשנים הקרובות," הוא אומר.
הפרויקט התיעודי הינו פרי שיתוף פעולה עם המרכז הרפואי ת''א ע''ש סוראסקי, בית החולים "ליס" ליולדות ונשים ובשיתוף עם סטודיו גלאם