שיבולת זמיר סרויה, מראשון לציון, ילדה בעבר פעמיים בבית החולים. כשחשה בצירים בפעם השלישית היא יצאה שוב לבית החולים עם בעלה, אסף. אבל היא לא הספיקה להגיע. היא כרעה ללדת בכביש הגישה לבית החולים תוך כדי שהמיילדות רצות לקראתה. תוך כדי, עבורי אורח מחאו כפיים.
"היינו ברעננה אצל אמא שלי", מספרת שיבולת בריאיון. "התחיל להרגיש לי כמו התחלה של צירים רגועים. אמרתי לאחותי שתשמור על הבנות, אנחנו יוצאים הביתה כדי להעביר את הצירים שם. יצאנו משם, ובתוך עשרים דקות אמרתי לאסף: 'סע דוך לבית החולים'".
כשהשניים הגיעו לבית החולים אסף הרופא שיבולת הבינה שהיא לא יכולה לחכות. "ירדו המים, ומשם כולם קפצו עליו".
"האמת היא שהדבר הראשון שעשיתי היה להחנות את הרכב, ומייד רצתי אליה", מספר אסף על הרגעים הדרמטיים. "וכשרצתי אליה הצרחות של האנשים מסביב עשו את העבודה ובתוך חצי דקה הצוות הרפואי היה בחוץ".
שיבולת מודה שהיא לא ממש קלטה שמה שקורה על הכביש הוא לידה של ממש. "נשכבתי וצרחתי את נשמתי, ולא האמנתי שזה קורה באותו הרגע".
הלידה עצמה, מתברר, ארכה לא יותר מחמש דקות. במהלכן היה מי שניסה להזיז את שיבולת אל הבניין, אבל ברור היה שזה לא יעבוד.
מי שגילתה תושייה יוצאת דופן הייתה המיילדת סמדר בוזגלו, שיצאה עם כפפות והשתלטה על האירוע. "זאת לא פעם ראשונה שמבקשים מאיתנו לרדת למטה וליילד מישהי. היה לי בהישג יד רק זוג כפפות. הגעתי וראיתי התקהלות סביב שיבולת. הצגתי את עצמי כדי להרגיע אותה. כבר חשבתי לעצמי 'שיבולת, יולדת בחוץ, שיבולת בשדה'".
סמדר בדקה את שיבולת והבהירה לה שלחדר לידה היא לא תספיק להגיע. "שיבולת הייתה בשליטה מלאה והייתה נהדרת". להורים היא הבהירה: "אני מתכוונת להוציא פה תינוק חי".
"צעקתי על כולם שהיא צריכה לשכב על הריצפה וללדת", מספרת סמדר. "הקהל היה די רחוק. כולם הריעו לה".
ומה השם של הרך הנולד? "השם הוא אופק", מספר אסף. "הוא חייב את החיים שלו לסמדר".