לא מעט אימהות יסכימו להודות שהן לא זוכרות את הלידה שלהן לטובה, אבל הדוכסית מקיימברידג' חשפה לאחרונה בראיון שבכל שלוש הלידות שלה היא השתמשה בטכניקה של היפנוזה עצמית שבזכותה "למעשה די נהניתי מהלידה", לדבריה.

בלידה בהיפנוזה עושים שימוש בנשימה מבוקרת, ויזואליזציה ומדיטציה כדי לסייע לנשים להישאר נינוחות במהלך הלידה ולמזער את כאבן. התהליך הזה הולך וצובר פופולריות בקרב נשים שמבקשות ללדת בלי אפידורל.

אבל בזמן שקייט ממליצה בפה מלא, הדעות בקרב האימהות שהתנסו בלידה בהיפנוזה חלוקות, ושתי אימהות החליטו לשתף את החוויה האישית שלהן – לטובה ולרעה.

גן עדן היפנוטי: "לקחתי את עצמי לחוף באיי סיישל"

איימיר (38), סופרת ואימא לרואדהאן ודונאצ'ה, בני 4 ושנתיים: "כשעמדתי על חוף שומם ושטוף שמש באיי סיישל, לקחתי נשימה עמוקה והמתרכזתי בגלים שהתנפצו על החול שלפניי. במציאות הייתי במרחק של יותר מ -8,000 מייל משם, בבריכה בחדר הלידה בבית החולים באזור הכפרי של סקוטלנד, אבל עם זאת, בעזרת ההיפנוזה, וכישורי הדמיון שלמדתי בשיעורים פרטיים לקראת הלידה, הצלחתי להביא את המחשבות שלי למקום שבו הרגשתי נינוחה, בטוחה ומסוגלת להתמודד עם כאב הצירים שלי. בשבילי זה היה האי הזעיר בלב האוקיינוס ההודי, שם היה לפני כמה חודשים הנופש האחרון שלי ושל בעלי כזוג לפני שהתינוק שלנו הגיע.

לרוב אני כנראה האדם הכי פחות רוחני שתפגשו. אני אבחר במשכך כאבים על פני קריסטלים בכל יום נתון, ואתפלל על מזבח הרפואה המודרנית. ברגע שגיליתי שאני בהריון, ידעתי שאני רוצה ללדת בבית חולים, עם אפידורל ואפשרות לניתוח קיסרי בהישג יד. אז הייתה בי הרבה יותר מקצת ספקנות כשנרשמתי לקורס קבוצתי של לידה בהיפנוזה בחודש החמישי.

הם הבטיחו ללמד אותנו טכניקות שכוללות נשימה מבוקרת והשגת מצב עמוק של הרפיה באמצעות מדיטציה, במטרה לנהל לידה נורמלית ופעילה, כלומר לא בשכיבה על הגב. חברים המליצו על הקורס, אבל לא הייתי משוכנעת שהמוח יכול באמת לנצח את כאב הלידה. די זלזלתי ברעיון של להיות "רגועה".

נעבור 4 חודשים קדימה, כשהציר הראשון פגע בי כמו פטיש במאי 2015, לחשתי בשקט תפילת תודה על הכישורים הנפשיים החדשים שהיו לי. בעזרת נשימה עמוקה וקצובה הצלחתי לשלוט בכאב בבית במשך שלוש שעות עד שנסענו לבית החולים, שם, לשמחתי, כבר היתה לי פתיחה של 9 ס"מ. הכל היה מהיר ולחוץ, אבל הרגשתי בשליטה.

איימיר (צילום: אלבום פרטי)
איימיר | צילום: אלבום פרטי

בזכות השליטה על רגשות הפחד והחרדה שלי , הפסקתי את השפעת הורמוני הלחץ על ייצור האוקסיטוצין, החומר הכימי שמזרז את הלידה, ועברתי לשלב הסופי במהירות. כשהרופא המיילד החליט שאני צריכה לעבור ללידת מלקחיים, בגלל שילוב של תינוק גדול ואגן צר, עדיין לא איבדתי אמון בהיפנוזה. אני יודע שעבור חלק מהנשים, לגלות במפתיע על לידה לא טבעית יכול לעורר תחושת כישלון, אבל הלידה בהיפנוזה העניקה לי דרך לתרום. דמיינתי את עצמי מחזיקה את התינוק שלי בזרועותיי בזמן שהצוות הכין אותי להליך, ואני באמת מאמינה שהשימוש במוחי עזר לי להרגיש מעורבת בלידתו של בני.

למרות שהדברים לא התנהלו כמתוכנן, המשמעות של הלידה בהיפנוזה הייתה שלא פירושו שלא הרגשתי דבר מלבד אושר כשרואדהן, על כל ארבעת הק"ג שלו, הונח על החזה שלי. מיותר לציין שכשנכנסתי שוב להריון שנתיים אחר כך, עשיתי רענון לקורס הלידה בהיפנוזה והרגשתי בטוחה לגמרי בכך שהכישורים יוכלו לעזור לי להשיג את הלידה הרגילה שרציתי.

ואכן לא התאכזבתי – אחרי לידה של 7 שעות, שאת רובה ביליתי על אותו חוף מקסים, נולד בני השני דונצ'ה. זה היה רגע שלו מאין כמוהו. הייתי במצב מדיטטיבי כל כך עמוק שבקושי הרגשתי כאב, ולמרות שהוא נולד במשקל של יותר מ-4 ק"ג, הייתי זקוקה רק לתפר קטן אחד. כמה שעות אחר כך חזרתי למחלקת היולדות לארוחת צהריים.

השימוש בהיפנוזה בלידה לא יכול להבטיח לידה מושלמת, אם דבר כזה קיים בכלל. אבל אחרי שהשתמשתי בה בשתי לידות שונות מאוד אחת מהשנייה, אני יכולה להגיד שבשתיהן היא השאירה אותי מאוד שקולה ורגועה, ונתנה לי תחושת בעלות על הלידה שלי. אני מקווה שקייט מסתכלת אחורה על הלידה שלה ומרגישה אותו דבר".

היפנוזה מהגיהינום: "מחשבות חיוביות לא עוזרות כשאת סובלת מכאבים כאלו"

לין (41), אימא במשרה מלאה לאריק בן הארבע: "כשהקשבתי לדוכסית מקיימברידג' מתארת ​​את חוויות הלידה שלה, לא יכולתי שלא להרגיש החמצה. התיאור שלה של לידה קלה ונטולת לחץ בזכות הכישורים שלמדה בשיעורי לידה בהיפנוזה היה בדיוק מה שדמיינתי לפני שילדתי, אבל לצערי זה היה רחוק מהלידה שהייתה לי.

זה היה ההיריון הראשון שלי, וכיוון שכבר לא הייתי עם אביו של אריק, ידעתי שאהיה לבד. זאת הייתה ידיעה מפחידה, והיא רק חיזקה את הרצון שלי לחוש שליטה על הלידה שלי בכל דרך אפשרית.

תמיד הייתי קצת היפית, וידעתי שאני לא רוצה ללדת בבית חולים. הרעיון של להשתמש בכוח המחשבה שלי כדי לשלוט בתהליך הלידה באמת קסם לי – והייתי בטוח למדי שהוא יעבוד לאחר שכבר נעזרתי בהיפנוזה כשעברתי הליך רפואי אחר. מכיוון שהבית שלי נמצא רק 12 דקות מבית החולים, גם ידעתי שאם משהו ישתבש, אוכל להגיע לשם במהירות.

שישה חודשים לפני הלידה נרשמתי לחברה פרטית שבה את בונה מערכת יחסים חזקה של אחת על אחת עם המיילדת שתלווה אותך בלידה. הם היו תומכים גדולים של לידה בהיפנוזה, ובעצתם השתתפתי בשבועות על גבי שבועות של מפגשים קבוצתיים, מדיטציות מודרכות ושיחות אישיות, וקראתי המון ספרים בנושא. מדי יום עשיתי מדיטציות מודרכות, אז כשנכנסתי ללידה ידעתי מה הגוף והנפש שלי צריכים כדי להירגע. הרגשתי ממש מוכנה.

"מחשבות חיוביות לא עוזרות כשאת סובלת מכאבים כאלו" (צילום: אלבום פרטי)
"מחשבות חיוביות לא יכולות לעשות הרבה כשאת סובלת מכאבים כאלו" | צילום: אלבום פרטי

התינוק שלי כבר היה באיחור שלי יומיים כשנכנסתי ללידה בערך בחצות בדצמבר 2015. הרגשתי נורא כל היום, ולא הבנתי שהלידה שלי התחילה עד שכבר לשכב לישון, והרגשתי פתאום ציר אדיר. התקשרתי לחברה רק כדי לגלות שהמיילדת שאליה התקרבתי במשך חודשיים הייתה בחופשה. ואם זה לא מספיק, המחליפה שלה הייתה חולה. השיחה שלי הועברה למיילדת אחרת, שאיתה לא דיברתי מעולם, שלא ידעה דבר וחצי דבר על תכנית הלידה שלי. התמלאתי בבהלה.

היא אמרה לי שאני עוד לא מוכנה ללדת, ושפשוט אכנס לאמבטיה ואוריד אפליקציה כדי לתזמן את הצירים שלי. ניסיתי לעשות את זה, אבל בשלב הזה כבר הייתי בייסורים. ניסיתי להשתמש בכישורים שלמדתי, אבל זה היה בלתי אפשרי. כשאת סובלת מכאבים ומצוקה כזאת, לחשוב מחשבות חיוביות ולנסות להירגע לא יכולים לעשות הרבה. איבדתי שליטה, ואף אחת מההכנות הקפדניות שלי לא הצליחה להחזיר אותה.

עברו עוד שעתיים, ובשלב הזה כבר התחננתי בפני המיילדת שתגיע אליי. כשהיא ראתה בדלת את הפאניקה בפנים שלי והבינה שאני לבד, נפלו פניה. לאחר שהיא הבינה שיש לי פתיחה של 6 ס"מ ושהתינוק נמצא במצוקה, היא הזמינה לי אמבולנס שלקח אותי לבית החולים. למרבה המזל, ברגע שהגעתי, הלידה שלי הייתה מהירה במיוחד ואריק היה במצב טוב, אבל בזמן שהוא היה בסדר, אני נותרתי מוטרדת ובטראומה.

אמנם הייתי רוצה לחשוב שאם אי פעם אכנס שוב להריון הראש שלי אבוא עם ראש פתוח לתת ללידה בהיפנוזה עוד ניסיון, אבל האמת הקשה היא שהניסיון הראשון שלי בהחלט לא צלח, והרעיון להרגיש כל כך חסרת אונים שוב היה ממלא אותי באימה. לא הייתה לי שום תמיכה.

אני שמחה שלקייט הייתה חוויה כל כך חיובית, אבל אני הוכחה שזה לא תמיד עושה פלאים. לידה היא דבר בלתי צפוי, ולפעמים כוחה של חשיבה חיובית אינו מספיק כדי לעזור לך לעבור אותה".