ירון ולירון אוצ'קובסקי התכוננו במשך תקופה ארוכה לרגע המרגש בחייהם. הם בחרו חדר לידה והכינו תיק ליד הדלת, אבל לא דמיינו שהלידה תתרחש בסופו של דבר בבית שלהם ושהמיילד יהיה לא אחר מאשר הבעל המבוהל. "אשתי התקשרה אלי לעבודה. הגעתי הביתה וראיתי שהיא עם צירים. היא אמרה לי, 'תתקלח, אני אתקלח ונצא לבית החולים'", סיפר אוצ'קובסקי ב"חדשות הבוקר".
אחרי שסיימו להתארגן, התחילו ללירון צירים חזקים מאוד: "התקשרתי למד"א, אמרו לי להשכיב אותה על המיטה. הייתה ירידת מים. הזמנתי אמבולנס ואמרו לי לחכות לו בחוץ, יצאתי החוצה ופתאום שמעתי אותה שוב פעם צועקת. רצתי הביתה ופשוט ראיתי את הראש בחוץ. התקשרתי שוב למד"א, שמתי את הפלאפון על הבטן שלה וניסיתי לשמוע מה המוקדנית אומרת לי".
בשיחה הטלפונית אמר אוצ'קובסקי לתמר אסד, החובשת שענתה לשיחה: "הוא יוצא, מה אני אעשה? אני רואה את הראש. מה עושים? הוא עם הראש בחוץ, כל הראש בחוץ". המוקדנית הנחתה את אוצ'קובסקי: "תתמוך בראש בלבד עם הידיים שלך. אל תמשוך, רק תתמוך". אוצ'קובסקי נשמע מנחה את אשתו: "ללחוץ מאמי, ללחוץ, ללחוץ. הנה הוא יצא, חיים שלי, אמרתי לך".
תמר, איך הצלחת לא להילחץ כשקיבלת את השיחה?
"אפילו עכשיו אני מתרגשת, הלב שלי דופק. ישבתי במוקד, שהוא מקום מאוד רגוע יחסית, ופתאום קיבלתי צרחות בטלפון. אני קצת מוכנה לזה, עד כמה שאפשר להיות מוכנה, אבל אני לא אשקר, זה מלחיץ מאוד. אני בעצמי בהריון. אבל שמתי את הכל בצד, הייתי חייבת לתפוס את עצמי ולהיות הכי מפוקסת וממוקדת שאפשר בשבילו. ירון עבד מדהים, הייתי בהלם".
אוצ'קובסקי סיפרה על רגעי הלידה הדרמטיים: "זו חוויה מהממת, אבל התאכזבנו קצת שמד"א לא באו לעזור לנו. כשירון יצא החוצה לחכות לאמבולנס הרגשתי שהראש של הילד ממש יוצא החוצה. צרחתי. במקום לחכות לאמבולנס הוא היה צריך להיות איתי באותו הרגע. אבל הוא תפקד בקור רוח, רגוע, הקשיב, זרם ושמר על הפאסון".
ירון, אתה שוקל לעבוד בתחום?
"לא ממש, אני הנדסאי אז עכשיו ללמוד עוד משהו? כבד. תודה רבה לתמר על התדרוך, אנשים לומדים את זה שש וחצי שנים ואני הצלחתי לעשות את זה בלי ידע מוקדם. כולם התלהבו עלי בבית החולים, אמרו לי 'ואוו, איך עשית את זה?'".
נקשרת מאוד לחבל הטבור. התעקשת לחתוך אותו בעצמך.
"כן, הפרמדיק רצה לחתוך את חבל הטבור ואמרתי לו, 'אתה רציני? אני גם הכנסתי אותו, גם הוצאתי אותו ואתה לא תיתן לי לחתוך?. לא נתתי לו".