מי לא קראה סיפורי לידה לקראת חודש תשיעי? תיאור מפורט של מה עבר על אישה אחרת בכל דקה בשעות שמתחילת הצירים ועד הלידה זה מרתק, וגם נותן הכנה טובה מאוד למה עומד לקרות לך. נכון שזה יכול להפחיד, ויש נשים שנמנעות מסיפורי לידה כדי לא להיכנס לחרדות - אבל אנחנו חושבות שדווקא ככל שיודעים יותר, חוששים פחות.
אבות, לעומת זאת, פעמים רבות חושבים שהם לא חוששים, או לפחות לא נותנים מקום לחשש שלהם עד שהוא גדל למימדים שלא ניתן להתעלם מהם יותר. אבא אוסטרלי אחד, ברד קירנס, החליט לתת לעולם הצצה למה עובר על הפרטנר הזכרי בזמן הלידה, וכתב למעשה את סיפור הלידה הגברי הראשון. הוא פרסם פוסט ארוך המתאר בלשון צבעונית (ועשירה בקללות) רגע אחרי רגע את הלידה של בנו הבכור שנולד לפני מספר שנים, ואנחנו מביאות אותו פה במלואו גם כי הוא חמוד ומצחיק, וגם כי אנחנו חושבות שאבות לעתיד צריכים להתכונן ולדעת למה לצפות.
"תמיד חשבתי את עצמי לדי קול תחת לחץ", כותב קירנס, "אבל ברגע שאשתי התקשרה להגיד לי שהמים שלה ירדו, משהו השתנה. כבר לא התרגשתי מזה שאני עומד להפוך לאבא, אלא רק חשבתי על זה שפאקינג יצור קטן עומד לצאת מהגוף של אשתי.
"כגבר, ברור שאני לא יכול להרגיש את הכאב. אבל תנו לי לספר לכם שכשהצירים התגברו היה לי מושג די טוב. אני זוכר שהסתכלתי על מד המהירות ברכב וראיתי שאני נוהג די מהר, הייתי גמור, זה קורה, פאק, וככל שאשתי נהייתה יותר קולנית ככה דפיקות הלב שלי והמהירות של האוטו האיצו יותר ויותר.
"חניתי הכי מהר שיכלתי, זרקתי את אשתי על כסא גלגלים ודפקתי ספרינט מטורף לחדר לידה. הייתה שם אישה שהתהלכה לה בכיף שלה ופתחה לנו את הדלת. אני כרגע אתגרתי את יוסיין בולט בריצת מאתיים מטר תוך כדי דחיפת כסא גלגלים, והזקנה הזו פותחת את הדלת באגביות כאילו זו פגישה של מועדון הספר הטוב ואני מקדים בעשרים דקות. כאילו שהיא מתבאסת עליי שהיא הייתה צריכה להפסיק את התה שלה באמצע! תזדייני מפה גברת, אשתי יולדת!
"יצא לכם להרגיש פעם כאילו אתם האיש הכי טיפש בחדר? אני הרגשתי ככה כי כולם נראו מאוד רגועים. לאף אחד מהצוות הרפואי לא היה נראה שמזיז כל הקטע הזה של 'ראש של תינוק יותר גדול מוואגינה'. בטח מאמנים אותם לזה. לא היינו קרובים ללידה כמו שחשבתי, אז ישבנו בחדר ההמתנה. הבנתי שאנחנו לא מתקדמים כי שמעתי את הצרחות מחדרי הלידה. פאק, אנחנו הולכים לקראת ערב של כיף או מה?
"כמה שבועות לפני כן הלכתי לכזה מפגש של הכנה ללידה אז הייתי בטוח שאני בשליטה על מה הולך. נופ... שום מושג מזוין. אנשים נכנסים, אנשים יוצאים, הם אומרים דברים כמו פתיחה ומדי פעם מישהו שם כפפה וצולל מתחת לחלוק בית החולים של אשתי. אתה לא יודע מה זו אהבה עד שאתה לא שוטף את אשתך הערומה במים חמים מול אנשים זרים לגמרי. החרא הזה נראה כמו משהו מדיסקברי צ'אנל. כל הפאסון שלך מתעופף מהחלון בשלב הזה. כשאשתך שוברת לך את היד ותובעת אפידורל והפרצוף שלה נראה כאילו מדבר מתוכה שד, אבל זה כבר מאוחר מדי לאפידורל, אתה נדפקת. השיעורים האלה לא הכינו אותי לשום דבר. למה צפינו בווידאו הדפוק הזה משנות השמונים שאישה מפליצה תינוק כאילו זה הקקי של הבוקר? היינו צריכים לראות את גירוש השדים של אמילי רוז. לפחות אז הייתי יודע למה לצפות. הייתי מביא מים קדושים, על כל צרה שלא תבוא".
כמובן, שהשורות האחרונות של הפוסט מפוייסות ואוהבות. "נוקס נולד בסופו של דבר וזה היה יפהיפה", מסיים קירנס, "אם אתם מכירים גבר שמתכוון לא להיות לחוץ בלידה, תגידו לו שהוא צריך להיות פאקינג מאוד לחוץ. או שתשלחו אותו אליי, אני כבר מומחה. ילדים זה אשכרה מדהים. לא ברור לי איך הם עוברים את כל זה".
>> מסתבר שאין דבר כזה גניבת זרע