מורן זוהר - סיפור לידה
גאה בעצמי שעשיתי את זה. מורן ודני אחרי הרגע הגדול | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
בשבוע 31 דני שלי החליטה שלא מתאים לה לראות את העולם הפוך, והתהפכה למצג עכוז. מאז עשיתי הכל כדי לעודד אותה להתהפך חזרה. משבוע לשבוע תליתי תקוות שעד השבוע שלאחר מכן, היא תתהפך אבל ככל שהתאריך התקרב – זה לא קרה.

ניסיתי את כל הדרכים האלטרנטיביות, ולבסוף - בשבוע 36+6, גם ניסיתי היפוך חיצוני, אבל אפילו זה לא הצליח לרצות את דני שנשארה לה באותה התנוחה. הבנתי שעליי להחליט ועכשיו: האם אני הולכת על לידת עכוז טבעית או בוחרת בניתוח קיסרי. הראש לא הפסיק לעבוד, והסביבה לא הפסיקה לייעץ. למען האמת היה ברור לכולם שעליי לעשות ניתוח. כשהעליתי את האפשרות ללדת ואגינילית, אנשים הסתכלו עליי כאילו ירדתי מהפסים.

אז איך בכלל חשבתי על זה? ובכן, אני מתגוררת בגרמניה וכאן מיילדים עכוז. אמנם לא מדובר בלידות רבות, אבל הן קיימות בהחלט. המיילדת שלי אמרה שיש לה את הניסיון הדרוש ללידה מסוג זה, מה שהכניס אותי להתלבטות גדולה עוד יותר.

אחרי מחשבה משותפת עם המיילדת, קבענו תור לניתוח. התאריך שנבחר היה 21.10, בשבוע 39. יומיים לפני תאריך הניתוח שנקבע מראש, הגיעה אליי בחורה מדהימה בשם זוהר שביקשה להראות לי תנוחות יוגה נוספות שאולי יעזרו להיפוך הטבעי. במפגש שלנו, היא ראתה כמה מבולבלת אני, ופשוט אמרה לי: "לכי עם ההחלטה שתגרום לך לישון הכי טוב בלילה".

אם ילדת פעם, גם לך יש סיפור לידה ששווה לספר אותו. שלחי אלינו את הסיפור שלך לכתובת ninemonth@mako.co.il 

זה היה המשפט שעזר לי סוף סוף לקחת החלטה שאני שלמה איתה. מהרגע הראשון, ידעתי שהרעיון של ניתוח קיסרי לא מקובל עליי במאה אחוז. באותו הלילה הלכתי לישון עם החלטה ברורה שאני בוחרת בלידת עכוז. זה היה הלילה הראשון אחרי הרבה מאוד לילות לבנים - שהצלחתי סוף סוף לישון כמו שצריך. 

מורן זוהר - סיפור לידה
קודם יצאו הרגליים, אחר הטוסיק והגוף. דני בחוץ | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
בבוקר יום שישי, הגיעה אליי המיילדת לניסיון נוסף של דיקור סיני להיפוך, אבל גם זה לא עבד. באותו לילה הלכנו לישון, וב-05:30 לפנות בוקר. התעוררתי לבקר בשירותים, בפעם העשירית שלי. כשחזרתי למיטה - שמעתי את הפלאקקקק המדובר, והמים התחילו לזרום.

מיד התקשרנו למיילדת ומיהרנו לבית החולים. הלידה הראשונה שלי הייתה מאוד זריזה וידענו שייתכן שאין לנו זמן לבזבז. חצי שעה מאוחר יותר, ואנחנו כבר בפתיחה של 4. קצב הלב של העובר טוב ואני נכנסת לחדר לידה. בשעה 07:30 נרשמה כבר פתיחה של 7. הכל נראה תקין. המוניטור מראה צירים צפופים וחזקים (שאותם לשמחתי דווקא לא כל כך הרגשתי), ואני בוחרת להמשיך ללא אפידורל בשלב הזה. בשעה 08:30 יש פתיחה מלאה.

הצירים מתחזקים אבל אני עדיין בשליטה. קצת לפני 9 בבוקר המיילדת מזכירה לי שעכשיו מגיע השלב הקריטי, שאם החלטתי ללכת על זה אז בכל הכוח, ושאני חייבת להוציא את התינוקת שלי כמה שיותר מהר. שלושת הרופאים שבמשמרת נכנסים לחדר, כולם רוצים לצפות בלידת העכוז הזאת.

מורן זוהר - סיפור לידה
המיילדת שהייתה ותמכה לאורך כל הדרך | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
מחוץ לחדר נערך כל הצוות הרפואי במידה ונצטרך לעבור לחדר ניתוח. אני מתחילה עם הלחיצות. ורגל ראשונה מבצבצת, עוד 3 לחיצות וגם הרגל השנייה מצטרפת, ובהמשך לאותה הלחיצה גם כל השאר: רגליים יוצאות, אחריהן טוסיק, גוף וראש. הכול באותה הלחיצה!

09:36 כולם מאושרים. הכול עבר בשלום. עשיתי את זה. ילדתי ילדה בריאה בלידת עכוז מדהימה וטבעית, ובלי קרעים או חתכים. והחשוב מכול בלי ניתוח שהתברר במקרה שלי כמיותר לחלוטין. אני כל כך גאה בעצמי. זהו, נגמר לו היריון נוסף ובקול תרועה גדול. אין דבר חזק יותר מאינטואיציה אימהית. אני שמחה שעשיתי את זה כי מהתחלה היה לי ברור שעם הצוות המיומן והנכון אני יכולה לעשות את זה.

אם ילדת פעם, גם לך יש סיפור לידה ששווה לספר אותו. שלחי אלינו את הסיפור שלך לכתובת ninemonth@mako.co.il

עוד ב-9 חודשים:

>> עוגות חיתולים: המתנה הכי שווה לתת ליולדת
>> לידה יוצרת טראומה לגבר, אבל למי אכפת?

>> מה עושים כשאין כימיה עם המיילדת?