"מכירות את המשחק 7 בום? שיחקתי אותו עם ה', במשך 7 שנים, 7 הריונות..ניצחנו - 7 בום! התבקשתי לספר, לתת תקווה, לשבור את קשר השתיקה, קצת ארוך - תכינו טישו וחיוך לסוף", כותבת שירה דיגהורקר סלוק בקבוצת הפייסבוק "מאמשפוחה", היא מגוללת את המסע הארוך שעברה. לרגל חודש המודעות לאובדן הריון ותינוקות רכים, אנחנו משתפים כאן את סיפורה המרגש.
"אני בת 31, התחתנתי לפני כמעט 8 שנים ומיד אחרי החתונה ניסינו להיכנס להריון. אחרי 9 חודשים הפניתי את עצמי למומחית לפוריות (לחץ, לחץ, לחץ). בבדיקת דם נאמר לי שלעולם לא אכנס להריון טבעי וקיבלתי איקקלמין (טיפול שמאיץ ביוץ). כבר באותו טיפול, נכנסתי להריון והשמחה הייתה רבה ומרובה.
בשבוע 8, אחרי שכבר נצפה דופק, היה דימום קטנטן בניגוב. ניגשנו למיון, בדיקות, עניינים - הכל תקי. ן הביתה 'אם ממשיך דימום לחזור'. אז ממשיך דימום, מאשפזים להשגחה, ביום ראשון שחררו אותי הביתה עם מכתב שחרור ביד, ביקשתי עוד אולטראסאונד ליתר ביטחון - אין דופק. הלך ההריון, הלכה התמימות.
"זה שום דבר, את פשוט שמנה"
"אחרי ההפלה, מבקשת מהרופא נשים שלי גלולות. הוא אומר 'בחיים לא תיכנסי להריון, לא צריך'. חודש אחר כך אני בהריון! השמחה רבה ומרובה. יש דופק, וגם דימומים, אבל עברנו את זה בשלום, משבוע 16 אני מתחילה להתלונן על כאבים מהתבור לגב. הרופא אומר לי שזה שום דבר ושאני פשוט מאוד שמנה (כן כן אותו רופא שאמר שאני לא אעשה הריון טבעי). עברנו חצי הריון. עד שבשבוע 22, אני קמה לשלולית מים. ירידת מים בעקבות צירים מוקדמים (מסתבר שכבר משבוע 16 הייתי בצירים).
"אשפוז, מחלקת נשים, המתה של העובר, פיטוצין,, פתיחה, הורדה לחדר לידה, לידה של תינוק מושלם,מדהים.. ומת! חודשיים אחר כך, אני שוב בהריון! שוב טבעי ברוך השם! הפעם לא משחקים איתי: תפר צווארי, שמירת הריון מלאה. שבוע 17, שוב ירידת מים ודימום מאסיבי, צירים נוראים. שוב רופא בהמה בבית החולים, וגם ההריון הזה הסתיים עם המילים של ההרופא: 'לכי לחדר לפלוט את הדבר הזה'. בכי, דיכאון, פסיכאטר שהגדיר את מה שעברתי כאונס.
"אבל אנחנו לביאות! חודש אחרי, הריון נוסף טבעי - עוד לא הספקתי לעכל והוא נפל - הריון כימי. די! בורא עולם די! הפסקה! נמאס לי! בערך 3 שנים 4 הריונות....מספיק!"
אחרי כל החוויה הקשה הזו, מחליפה שירה את רופא הנשים ("החדש והמהמם") שמלווה אותה עד היום וממליץ לה על ניתוח קיצור קיבה. אחרי התלבטויות רבות, היא בוחרת לעשות זאת, אלא שבחדר הניתוח, מסרבים לנתח אותה בעקבות העבר הגיניקולוגי שלה. שנה לאחר מכן, היא מקבלת את האישור המיוחל. חצי שנה אחרי קיצור הקיבה, היא מקבלת אישור נוסף לנסות להרות בחמישית. אבל זה כבר לא עובד קל כמו בפעמים הקודמת.
"אחרי שנה אני מופנית לרופא פוריות. מעקב זקיקים, חודש ראשון, ללא כל טיפול ויש הריון! הריון חמישי!!! השמחה רבה ומרובה! הרופא רואה דופק ושולח אותי לשמירת הריון. שבועיים אחר כך אין דופק..ושוב הפלה וציטוטק (כדור הפלה) ומתחילים מההתחלה. אחרי חודשיים, מעקב ביוץ, יש הריון! מספר 6! עדיין בלי הורמונים. ושוב הריון כימי. מחליפה מומחה פוריות. מתחילים הזרעות והורמונים ואחרי כחצי שנה עוברת ל IVF-. קצת המומה לא מבינה מאיפה פתאום הקושי להיכנס להריון, ואז מבינה שזה נפשי בלבד והרווחתי אותו ביושר!
"מתחילה טיפול ראשון שואבים ביצית אחת בלבד! הפריה אחת! החזרה אחת! בטא 0! מיואשת! יוצאים לחופשת חג, אוגוסט, ואחר כך חגי תשרי – 'תחזירי באוקטובר', אומרים לי. לא רוצה! הולכת למדיקל סנטר, לד"ר דורון גולדברג (המדהים( והוא לא מפחד. נותן לי מינונים מטורפים ושואב בשמחה 12 ביציות, 11 הופרו, 6 שרדו יממה, 4 שרדו שתי יממות.. התלבטות אחת: להחזיר אחד או שניים?!
מחליטים אחד?! למה??? תקראו את כל המגילה.
איך קמים כישלון אחרי כישלון? אובדן אחרי אובדן?
"אחד שוגר לחלל הרחם. כסיסת ציפורנים, בבקשה בבקשה שיצליח מגיע לי! מגיע יום הבטא, מבקשת לעשות גם אולטראסאונד בגלל כאבים בצד שמאל. שואלת את רופא הנשים שלי מה דעתו -אם הוא צריך להמר 70% שלילי 30% חיובי. יוצאת בוכה! מקבלת תוצאות בדיקת דם בטא 285. מתקשרת לרופא הנשים ושנינו צורחים! ואז הוא מצנן את ההתלהבות. 'יש עוד המון אבני דרך לעבור - הכפלה, דופק, שקיפות וסקירה'.
"ככה יצא לדרך ההריון השביעי שלי. 7 בום! 7 בום והפעם אני המנצחת! תפר צווארי, מלא פרוגסטרונים לשמור על ההריון, 5 מומחים שהקימו קבוצת וואצאפ ביניהם כדי לדון איך מתמודדים איתי. צירים משבוע 14, אשפוזים על בסיס שבועי. חדר 24 בבית החולים פוריה שלי פרטי. חדר לידה בשבוע 30 'גברת עוברית תחכי יש עוד זמן!'". בשבוע 37, ובעקבות ההיסטוריה הרפואית, הוחלט לזרז את הלידה. אגם הקטנה יצאה לאוויר העולם ב-4.5.16 בשעה 23:14 .
"ומה המטרה של הפוסט?", היא כותבת. "להגיד לכן תאמינו! תאמינו! בניסים! בדברים קטנים! בעצמכן! איך מתמודדים? איך קמים כישלון אחרי כישלון? אובדן אחרי אובדן? בכנות?! לפעמים לא ממש קמים, מעבירים ימים ולילות בבכי וצעקות, אחרי הלידה השקטה, צרחתי לילה שלם שאני רוצה את התינוק שלי עכשיו! יש רגעים שבהם הכול שחור, ואז לאט לאט מתגנב לו רגע של אושר ועוד אחד והלב שוב לומד לחייך, והמשפחה והחברים נותנים כוח!
הדבר הכי חשוב שאני למדתי מהדרך, זה שמותר לי! מותר לי להרגיש הכל - כעס תסכול פחד ואפילו קנאה! למדתי לא לכעוס ולשנוא את עצמי על הרגשות שלי. למדתי להאמין בגוף שלי, לבחור את הרופאים שלי ולהוביל - ולא רק להיות מובלת על ידיהם. בימים אלה אגם בת שנה וחצי, וממש בקרוב תצטרף אליה אחות קטנה, בהריון טבעי".
*מאמאשפוחה היא קבוצה סגורה לנשים ואימהות בפייסבוק הדוגלת בהעצמה נשית ועוסקים בנושאין שונים סביב הורות, משפחה *ונשיות.