נירית בקשי (צילום: סטודיו התחלות)
מאוד אהבתי את הבטן בהריון. נירית בקשי | צילום: סטודיו התחלות
בשנת 2000 נבחרה מושבניקית בהירת עיניים מהדרום למלכת היופי של ישראל. מאז היא הספיקה ללמוד אדריכלות, להתחתן וללדת – ולא פחות חשוב, לענות על השאלון שלנו. תפסנו את נירית בקשי, 31, חודש וחצי אחרי לידת בתה הבכורה, מאיה, לשיחת הריון, חשקים ואפידורל.

איך עבר עלייך ההריון?
"היה לי הריון ממש קל, בלי בחילות ועם מעט תופעות לוואי. לקראת הסוף כבר היה לי כבד, כמו לכולן, אבל מה שהיה לי הכי קשה הן הדאגות, המתח לפני בדיקות והחששות, עד שהבנתי שמעכשיו כל החיים אני אדאג, וכדאי להתרגל לזה".

כמה עלית?
"אני לא בטוחה, אבל לא יותר מעשרה קילו".

מה היה הדבר הכי מאתגר עבורך במהלך ההריון?
"מכיוון שאני עצמאית, הדבר הכי מאתגר עבורי היה לשמור על משמעת עבודה ולא להתפנק. בזמן ההריון דגמנתי פחות, מן הסתם, ועבדתי יותר במקצוע השני שלי: אדריכלות. העייפות, בשילוב עם טפשת הריון, הפכו את זה ללא פשוט, אבל השתדלתי מאוד לא לוותר לעצמי".

מה אהבת בעצמך במהלך ההריון?
"את הבטן כמובן. עוד לפני שחשבתי על הריון בעצמי, תמיד חשבתי שבטן הריונית זה הדבר הכי יפה ונשי בעולם, גם בגלל המראה שלה אבל גם בגלל מה שגדל בתוכה".

יצא שגם אחותך וגיסתך היו בהריון באותו זמן. איך זה להעביר הריון משפחתי?
"לא תכננו את זה, אבל יצא שבאמת ילדנו בהפרשים קטנים. המצחיק הוא שאת אמא שלי הזעקתי לחדר הלידה יום אחרי שאחותי ילדה, ויצא שהיא עשתה תורנות כמעט רצופה בשני בתי חולים שונים עם שתי בנות שילדו יום אחרי יום". 

נירית בקשי עם אחותה וגיסתה (צילום: סטודיו התחלות)
מקווה להיות אמא כמו אמא שלי. נירית בקשי עם אחותה (מימין) וגיסתה | צילום: סטודיו התחלות
מה תופעת הלוואי הכי מעצבנת?
"כאבי גב. לפני ההריון בכלל לא הכרתי את העניין הזה, ולמרות שלא עליתי הרבה במשקל סבלתי מכאבי גב מציקים".

איזה חשקים היו לך?
"לשוקולד, שאגב, אני בדרך כלל לא ממש אוהבת. החשק נעלם לי אחרי ההריון. ולגבי מיתוס המלפפון החמוץ,  אני חייבת להודות שמעולם לא התחשק לי, אפילו לא פעם אחת".

מה הדבר שהכי השתנה בך במהלך ההריון?
"מבחינת האישיות שלי,  אני חושבת שפיתחתי סוג של אחריות ורצינות כי ברגע שאת מפנימה שאת לא אדון לעצמך ויש עוד בנאדם שתלוי בך לחלוטין - אין לך ממש ברירה. מבחינה מקצועית, התמקדתי יותר באדריכלות ופחות בדוגמנות".

איך הייתה הלידה?
"חלמתי על לידה טבעית, אבל כשהגעתי לבית החולים ושמעתי שאני צריכה זירוז, הייתי בטוחה שזה אבוד, כי צירים של זירוז הם הרבה יותר קשים. לשמחתי, הזירוז אמנם עזר ללידה להתחיל ולהתקדם, אבל די מהר פיתחתי צירים יפים משל עצמי ובסוף הצלחתי ללדת טבעי, בלי אפידורל – בדיוק כמו שחלמתי. הלידה הייתה מדהימה, לא יכולתי לבקש משהו טוב יותר".

איזו אמא את חושבת שתהיי?
"פחדנית ודאגנית, למרות שאני מנסה שלא. אני כבר מוצאת את עצמי רודפת עם הכובע אחרי בעלי כשהוא לוקח אותה לטיול, ואני מאוד משתדלת לא להגזים עם זה".

איך בן הזוג שלך בתור אבא? 
"ידעתי כמובן שגיל יהיה אבא טוב, אבל אני חייבת להודות שהוא מפתיע אפילו אותי. יש דברים שהוא עושה הרבה יותר טוב ממני, כמו החלפת חיתול, אמבטיות והלבשות – מאיה פשוט רגועה יותר כשהוא עושה את זה". 

מה האתגר הכי גדול שלך כאמא עד כה? 
"להרפות – גם במובן של לא להיות לחוצה מדי לגבי הילדה שלי, וגם להיות יותר פתוחה לשינוי, לא לפחד ממנו. אתגר גשמי יותר הוא ההנקה – מאיה נולדה עם לשון קשורה וההנקה עלתה לי בכאבים ומאמצים עצומים, אבל אני שמחה שהצלחתי ולא ויתרתי".

וההנאה הכי גדולה כאמא? 
"לראות אותה מתפתחת. היא רק בת חודש וחצי, אבל כבר צוחקת, וכל דבר חדש שהיא עושה פשוט מרגש אותי".

נירית בקשי  (צילום: סטודיו התחלות)
"קושי בהריון? כאבי גב מציקים." נירית בקשי | צילום: סטודיו התחלות
מה היית רוצה לקחת מאמא שלך בגידול הילדים שלך?
"אנחנו חמישה ילדים, ולמרות זאת - אמא שלי הייתה יותר ילדה נוספת מאשר אמא – אני זוכרת אותה כשאמא פעילה שממש חוותה ילדות נוספת איתנו, השתוללה ושיחקה איתנו כמו ילדה. אני מקווה להיות משהו דומה לילדים שלי".

כמה ילדים את רוצה?
"שלושה. נראה לי מספיק".

מה הטיפ שלך לנשים בהריון?
"לקחת הכול בפרופורציה. נכון שלא נוח וכואב וקשה, ונכון שיש הרבה דאגות ולחצים, אבל שום דבר לא חשוב ומשמעותי כמו הבנאדם הקטן שאתן מגדלות בפנים".

*נירית בקשי צולמה בסטודיו התחלות

>> בפעם הקודמת: רננה רז לא לא מתגעגעת להריון בכלל