נראה שהקורונה השפיעה כמעט על כל תחומי החיים, אבל יש תחום אחד שהיא יצרה בו בעייתיות שאיש לא העלה על הדעת: הפונדקאות. מאז סגירת הגבולות והגבלות התנועה בעולם, מהלכים שתוכננו זמן רב מראש, ביציות מופרות של זוגות עם קשיי פוריות שהוטמנו בבטנן של פונדקאיות במדינות זרות, מסתיימים כשההורים הביולוגיים רחוקים, ולא יכולים לבוא לפגוש את התינוק שלהם, לפעמים במשך חודשים רבים. יש פעמים בהן העניין מסתכם בכך שהפונדקאית שנשאה את ההריון, וברוב המקרים עשתה ככל שביכולתה על מנת שלא להקשר לעובר שהיא נושאת, מוצאת את עצמה מגדלת אותו בחודשים הקריטיים והעדינים ביותר.

הפונדקאות בארה"ב, אליה פונים רבים מכל העולם, גם מישראל, מביאה בימים אלה סיפורים בלתי נתפסים על תינוקות שנותרים ללא הוריהם בגלל המצב החדש, ועל הורים שלבם יוצא אל התינוקות להם ציפו ועבורם עברו ייסורים רבים, הנמצאים בארץ זרה וסגורה. "אנחנו פה כדי לתת תקווה להורים שתחום הפוריות מציב להם אתגר," מספר פרהם זאר, ממכון הפוריות "אג דונור" בבברלי הילס, קליפורניה, בו מתבצעות הפריות בפונדקאיות כבר 20 שנה. "הרבה הורים מיועדים שאנו עובדים עמם חיים מחוץ לגבולות ארה"ב, ובעקבות הגבלות המסע של הקורונה, אינם נוכחים בלידת ילדם. רבים מהם טרם פגשו את הילד, מפרוץ הקורונה. יש לנו 30 תינוקות בחמשת החודשים האחרונים, שעוד לא התאחדו עם הוריהם."

אילוסטרציה  (צילום: Skobeleva Nadya, Shutterstock)
געגועים וציפייה, משני הצדדים | צילום: Skobeleva Nadya, Shutterstock

דוגמה יד ראשונה לתופעה הזאת אפשר למצוא בחיקה של אמילי קריספ, שילדה תינוקת עבור זוג מסין לפני חמישה חודשים, ונשארה לשמור עליו גם אחרי שסיימה את תפקידה המוסכם מראש. "בהתחלה חשבתי שהחלק הכי טוב בפונדקאות הוא שאני לא צריכה לטפל בתינוקת, ואני מרגישה כאילו עשיתי לעצמי עין הרע," היא אומרת. "אני מנסה להתרגל. בהתחלה זה היה מאוד קשה, אבל עכשיו זה בסדר. כמון שיהיה מאוד קשה כשיבואו לקחת את התינוקת. לטפל בה ולנסות לשמור בתוכי על גבולות רגשיים זה מורכב."

קריספ פוגשת את ההורים בשיחת וידאו פעם בשבוע, ולאורך היום שולחת להם סרטונים ותמונות של התינוקת. "קשה לתאם את השיחות, בגלל ההפרש בשעון, אבל אני לא מתחרטת על זה. לא יכולתי לדמיין מצב שבו לא יכולתי להביא ילד משלי, והאפשרות להעניק ילד לאדם אחר, זו המתנה הגדולה מכולן."

ניקול קלצ׳נר ווילמסון, מנהלת סוכנות לפונדקאות בבויזי שבאיידהו, מצאה את עצמה בנקודה מסוימת בחודשים האחרונים מטפלת בשלושה תינוקות בבת אחת, שהוריהם לא הצליחו להגיע, מסין ומספרד. "כסוכנות הרגשנו שלבקש מהפונדקאיות לטפל בתינוקות שילדו זו מחויבות גדולה מדי. לא ידענו על כמה זמן מדובר, וחלק מהתינוקות היו זקוקים לטיפולים רפואיים מיוחדים," היא מסבירה.