את יכולה לקרוא אלף ספרים על הורות, להיות הכי פעילה בכל הפורומים ולדבר עם חברות שלך, שכבר ילדו, עד מחר. ברגע האמת, כשתחזרי הביתה עם התינוק, עדיין לא תאמיני שאת אמא. די מהר בן הזוג חוזר לעבודה, וגם אמא שלך צריכה לחזור הביתה. איך שלא מסתכלים על זה, רוב היום את לבד: לבד עם החששות, עם המחשבות, עם התהייה האם את מניקה כמו שצריך, או למה הוא בוכה כל הזמן, ואם זה נורמלי שהוא ישן כל כך מעט.

אם מניקה את תינוקה ואחיו מסתכל (צילום: istockphoto)
לאו דווקא דיכאון: קשיים אחרי לידה שלא חושבים עליהם לפני. יש עם מי לדבר | צילום: istockphoto

אז כדאי שתדעי שאת ממש לא לבד: בדיוק לחלל הזה נכנסים ארגונים, תכניות ועמותות, שקמו כדי לסייע לך. הן מציעות לך אוזן קשבת, עזרה בטיפול בתינוק, חברה לשעות הבוקר ואפילו עזרה בקיפול כביסה. לא צריך להיות נזקקת, לא צריך להיות חולה או בדיכאון – מספיק פשוט להיות אמא, אחרי לידה, שמחפשת מישהי לדבר איתה.

קבלי 4 עמותות כאלה, שקמו רק בשביל לעזור לך, בהתנדבות וללא כל תשלום. אם את מכירה מיזמים כאלה, טקבקי לנו, ואולי תעזרי לעוד אמא להרגיש קצת פחות לבד.

אמא'לה אמא'לה: צורך אקוטי לעזרה בקרב נשים אחרי לידה

לפני שמונה שנים, נתקלו ארבע אמהות טריות בהודעה בפורום "אמנות הלידה". אמא אחת, עייפה, רצוצה ומבולבלת, נחשפה וירטואלית, וסיפרה על הקשיים והפחדים שמלווים אותה. לאט לאט ענו לה אמהות נוספות, ששברו שתיקה וסיפרו על הימים והשבועות הראשונים אחרי הלידה, שיכולים להיות קשים מנשוא גם למי שלא "זוכה" לאבחנה של דיכאון.

הארבע: מירי הדר, קרן לנדסמן, ענת גלאון ומילי לוי צדוק – זכרו היטב עד כמה מאתגרת התקופה שאחרי הלידה, והחליטו לעזור לאמהות אחרות לעבור אותה.

"כשקוראים הודעות בפורומים של נשים, קשה מאוד לא לראות את הצורך בארגונים כמו שלנו", אומרת מילי לוי צדוק. "לא חייבים ללקות בדיכאון אחרי לידה כדי להזדקק לעזרה". 

כיום יש כ-200 נשים בכל הארץ שרוצות להתנדב ולעזור. "לצערנו פחות מדי פונות לעזרה. לנשים קשה מאוד להודות שהן צריכות עזרה, וחבל", היא מציינת.

לוי צדוק מספרת שהקושי המרכזי של הפונות הוא הבדידות, אבל גם חוסר ביטחון בסיסי באמהות שלהן. "הילדים שלי נולדו פגים, ועשיתי בית ספר רציני בפגייה. אבל לרוב הנשים אין את ה'פריבילגיה' הזו, והן נזרקות למים ולא תמיד מצליחות לשחות מיד, להבין מתי התינוק בוכה מרעב ומתי סתם משעמם לו".

התמיכה של "אמא'לה אמא'לה" לא חייבת להיות פרונטלית, ויש מתנדבות שמסייעות גם בטלפון. המתנדבות לא עוברות קורסים או הכשרות: "אנחנו אמהות לאמהות: לא מעבירות ידע או ייעוץ מקצועי, אלא רק אוזן קשבת. כולן רק רוצות לדעת שהן בסדר, שהילד בסדר. אפשר להרגיש מאוד בודדה גם כשאת מוקפת במשפחה וחברים, לפעמים רוצים רק מישהי שלא תשפוט אותך".

טלפון להתקשרות:  מילי 0547398390  ענת 0544527584

"אם לאם בקהילה": המתנדבות עוברות הכשרה מקצועית

"את התכנית הקמתי בכמה כובעים", מספרת דפנה נוימן. "אני כמובן אמא בעצמי, מנחת קבוצות ומדריכת הכנה ללידה. מה שדחף אותי לפתוח את התכנית היה הפער הגדול בין המורכבות של האמהות ובין מה שהחברה פשוט לא רוצה לדעת. אני מדברת על אוכלוסייה של אמהות מאוד נורמטיביות, שפגשתי בכל מיני מסגרות וגיליתי שהן בקושי מאוד גדול להגדיר את עצמן, את סגנון ההורות שלהן ואת התחושות שלהן בעקבות האמהות הטרייה".

דפנה התחילה את התכנית לפני עשר שנים, במועצה האזורית משגב. מאז 2004 פועלת "אם לאם בקהילה" במסגרת מרכז שדמות במכללת אורנים.

"יש לנו 13 תכניות שפועלות כרגע ברחבי הארץ, עם מאות מתנדבות ואלפי אמהות, שנפגשות אחת לשבוע. בתחילת ינואר ייפתח קורס רכזות במכללת אורנים, שיכשיר נשים להקים את התכנית באזור המגורים שלה. אנחנו פועלים לטווח ארוך, המרכזות שלנו עובדות בזה ומקבלות שכר".

המתנדבות בתכנית עוברות הכשרה של 40 שעות לימוד, לאורך שלושה חודשים. "אנחנו ממיינות את המתנדבות, הן עוברות ראיון אישי, לא כל אמא יכולה להתקבל. בנוסף אנחנו מפעילות 'בית פתוח', שמציע מפגשי אמהות שבועיים".

ההכשרה שעוברות המתנדבות כוללת התמקדות במגוון נושאים כמו התפתחות, הנקה, טיפול בתינוק ועוד. "אך יחד עם זאת, הכי חשוב לנו זה ללמד את המתנדבות להקשיב", אומרת נורית אורבך, שהקימה תכנית "אם לאם" בעמק המעיינות. "המתנדבות לא תמיד מוכשרות לתת תשובה לכל בעיה, אבל הרבה פעמים עצם השיתוף, האוורור של הפחדים, הרגשות וההתלבטויות עוזר", היא מוסיפה.

אם לאם בקהילה (צילום: תומר ושחר צלמים)
"הנשים מחפשות תמיכה".אם לאם במגזר הערבי | צילום: תומר ושחר צלמים

התכנית פועלת גם במגזר הערבי. סאאדה מסרי, שמרכזת את התכנית בכפר קרע, מספרת כי גם בחברה הערבית נשים מחפשות תמיכה מחוץ למשפחה המורחבת, ונעזרות במפגשים כדי לתמוך אחת בשנייה בשלבי האמהות הראשוניים.

טלפון להתקשרות:  04-9838950

"נאמנות הנקה": אמהות מנוסות עוזרות לאמהות טריות

פרויקט "נאמנות הנקה", שייחודי לעיר חולון, נועד לסייע לאמהות טריות להתמודד עם ההנקה המאתגרת בשבועות הראשונים שאחרי הלידה.

"משרד הבריאות פנה אלינו, במסגרת פרויקט 'בראשית' לעידוד אורח חיים בריא מגיל הינקות", מספרת רמה אליקים, יועצת לקידום מעמד האישה בעיריית חולון. "יש לנו שש נאמנות, מתנדבות, וכל אחת מהן מטפלת באישה או שתיים למשך שלושה חודשים, פעם עד פעמיים בשבוע. המדריכות הן נשים צעירות, אמהות לילדים קטנים בעצמן, שמעניקות תמיכה כללית בטיפול בתינוק- ומאפשרות לאישה להצליח בהנקה".

יש לציין, שהמתנדבות של "נאמנות הנקה "הן לא מדריכות הנקה, אלא פשוט נשים שמקבלות הכשרה בסיסית וניחנו ביחסי אנוש טובים.

לירון דרוקמן, שמתנדבת בתכנית, מספרת שהגיעה אליה דרך מודעה שראתה בעיתון. "אני דולה, הנקתי כל אחד מילדיי במשך שנתיים ומאוד רציתי לעזור לנשים אחרות. כשילדתי בפעם הראשונה הייתה לי דולה שעזרה לי קצת, אבל אחר כך הייתי לבד. אני הסתדרתי איכשהו, אבל רק דרך הנשים שאני עוזרת להן אני מבינה כמה הצורך הזה גדול. לפעמים תמיכה וחיזוק יכול להציל את ההנקה של אותה אישה".

"חודש אחרי הלידה הגעתי לטיפת חלב, ונתקלתי בברושור של התכנית שממש נגע ללבי", מספרת עדי, שנעזרה במתנדבת לאחר לידת בנה הבכור. "שאלתי את האחות, שלא ידעה במה מדובר, ניסיתי לברר קצת באינטרנט ובסוף החלטתי פשוט להתקשר. ענתה לי מיכל, ופשוט שפכתי את לבי, כל הקושי של ההנקה וההורמונים יצאו ממני. קיבלתי חיבוק חם, אפילו שזה היה בטלפון, ואוזן קשבת, וזה היה משהו שכל כך הייתי זקוקה לו".

עדי מספרת שילדה בתל השומר, והמליצו לה להניק כל הזמן. "בהתחלה זה היה יופי, אבל הוא פשוט רצה לינוק כל הזמן, כמעט 24 שעות ביממה, ואני הייתי גמורה. אחרי חודש הבנתי שאני לא אמורה להיות במצב כל כך קשה. כולם אומרים להניק לפי דרישה, אבל לא נותנים לך כלים להתמודד עם זה".

עוד היא מספרת, שבתכנית הפנו אליה את רויטל, ויחד איתה, כבר בפגישה הראשונה, השתפרה הרגשתה. "הילד שלי כבר בקושי ינק מרוב תשישות שלי, ואחרי כמה פגישות עם רויטל המקסימה חזרנו למסלול, כמות השאיבות ירדה והכל היה הרבה יותר רגוע. הנקתי ארבעה וחצי חודשים, הרבה מעבר למה שציפיתי, והפסקתי כי הבן שלי רצה, ולא כי אני לא יכולתי, וזה היה מאוד משמעותי מבחינתי".

טלפון להתקשרות: 03-5014950

"לה לצ'ה ישראל": מדריכות הנקה מוסמכות

הארגון הוותיק, רחב היריעה והמקצועי ביותר מבין ארגוני ההתנדבות הוקם בארה"ב כבר ב-1956, אבל לישראל הגיע רק ב-1971.

"הממסד בארץ לא היה ערוך לתמיכה בהנקה", אומרת אפי נבו-כהן יו"ר לה-לצ'ה ישראל ורכזת המדריכות הארצית. "עולות חדשות מארה"ב ייבאו את לה-לצ'ה לישראל, כי הצורך של נשים בעזרה ותמיכה בהנקה הוא משהו כלל עולמי. להיות בהריון בלי תמיכה זה קשה, אבל להניק בלי תמיכה זה כמעט בלתי אפשרי כי יש חלופה זמינה בדמות הפורמולות".

כל המתנדבות הן מדריכות הנקה שהוכשרו ע"י ליגת לה-לצ'ה העולמית. "אנחנו ארגון עולמי, ומתייעצות הרבה פעמים עם קולגות מחו"ל, נוסעות לכנסים ומתעדכנות כל הזמן".

קו התמיכה הטלפוני של לה-לצ'ה מטפל ב-12,000 נשים בשנה, והארגון כולל מעל 100 מדריכות. "אנחנו משתדלות ליצור מודל שנשים יוכלו להזדהות איתו, לתת לנשים לגיטימציה וכוח באמהות שלהן. לא חכמה להגיד לכולן שחשוב להניק, אבל לא לעזור להן, אלא רק לגרום להן רגשות אשם", אומרת נבו-כהן.

התמיכה של לה-לצ'ה טלפונית, עם מפגשים קבוצתיים במקומות שונים בארץ. "כמו רוב האמהות, הגעתי ללה-לצ'ה כשהייתי צריכה עזרה בעצמי, בלידה הראשונה והשנייה, והצטרפתי אחרי הלידה השלישית. הייתה לי מדריכה שפניתי אליה, שעודדה ותמכה בי, ולא ידעתי איך להגיד לה תודה, עד שהיא אמרה לי שהתודה הכי טובה היא להעביר את זה הלאה. המון מדריכות מגיעות ככה, אחרי שנעזרו בנו בעצמן. זו התמיכה השבטית, הקהילתית, של פעם, שחסרה לנו כל כך".

טלפון להתקשרות: 1-599-525-821

דווקא את מכולם לא מניקה? מאירה ברנע ניסתה להניק, באמת