לפני כמעט שנה, חודשים ספורים אחרי לידת בנה השני ויום אחד בלבד לפני יום הולדתה ה-33 לקחה קארה קובלקס מקונטיקט את חייה בידיה. זה היה לאחר מאבק סודי, בפעם השניה, עם דיכאון אחרי לידה. ההתאבדות הטראגית הזו, שהשאירה מאחור בן זוג שבור ושני ילדים קטנים, הפתיעה את כל הסובבים אותה, שסירבו להאמין שאכן מדובר בהתאבדות.
כשגילו בני המשפחה והחברים שההתאבדות תוכננה לפרטי פרטים, נחשפו צדדים בחייה של האם הצעירה שאיש לא ידע עליהם. רק מעטים ידעו שקארה סובלת מחרדות ודיכאון, ורוב הסובבים אותה הכירו אישה מלאת מרץ והתלהבות, אוהבת ומרוממת את סובביה בקביעות. ״קארה היתה, לפחות למראה עיניים, אישה יפה, פתוחה ואנרגטית״, מספרת אחותה האוהבת לורן שרייג׳, שלוקחת על עצמה עכשיו להפיץ את הנושא על מנת אולי למנוע את המקרה הבא. ״היא לא שכבה במיטה כל היום אומללה, היא היתה פעילה, עשתה דברים עם הילדים ותמיד העבירה את החיים בריקוד מפיץ אור מדבק. מה שהתחולל בפנים היה סיפור אחר לגמרי״.
לורן חושפת שמתחת למסכה, קארה, מורה בכיתה ג׳, הרגישה שהיא פשוט לא מספיק טובה. ״הביטחון העצמי שלה היה נמוך מאוד. היא פגשה רופאים ולקחה תרופות נוגדות חרדה, במשפחה הגרעינית ידענו שהיא מתמודדת עם דברים והתגייסנו לתמוך בה, אבל לא היה לנו מושג עד כמה היא סובלת. היינו בלתי נפרדות, דיברנו כל יום ובשבתות נפגשנו. קארה היתה חברתי הטובה ביותר ואין לי מושג איך אמשיך בלעדיה, אבל אני מנסה לקום בכל בוקר ולזכור שעלי להיות שמחה. יש לי הרבה סיבות טובות לחיות. אני לא לוקחת אף רגע כמובן מאליו. החיים יקרים וקצרים״.
קארה היתה אחת משש אחיות קרובות, שהקימו לזכרה לאחרונה אתר בשם ׳אור לקארה׳, שמנסה לתת מענה למשפחות הזקוקות לתמיכה ואינפורמציה לגבי דיכאון אחרי לידה. הוא מרכז לינקים ויש בו גם אפשרות לגיוס כספים לטובת ארי ואיידן, בניה של קארה, ממנו מובטח אחוז מסויים ללכת לעמותה לאמהות במצוקה. ״אני הכי רוצה לעורר מודעות ולשנות את התפיסה הציבורית שיש על מחלות נפש ודיכאון אחרי לידה. אני רוצה גם להקל מעט על האשמה שחשות אמהות צעירות, שגורמת להן להתכסות בשתיקה. אולי בזכות הסיפור של קארה, לאמהות אחרות יהיה אומץ לבקש עזרה״.