אין עצובה מפרידה מילד, ועבור בני הזוג גרינווד הבריטיים מדובר היה במכה כפולה. בתם הראשונה, סרניטי, לה חיכו בציפייה ורקמו עבורה חלומות רבים, מתה בשעת הלידה באפריל 2014, ובתם השניה, טריניטי, נולדה עם פגם חמור בלב ומתה בגיל חמישה חודשים, בתחילת 2016. הבנות לא זכו להגיע לגיל שנה, והוריהן לא זכו לערוך להן מסיבת יום הולדת. ההורים הכואבים החליטו לערוך לוויה הולמת לשתי התינוקות המתוקות יחד, כזאת שמתאימה להן ברוח, מלאה בדברים שילדים אוהבים.
ג׳ודי, רק בת 25, ובעלה מתיו הוציאו סכום משמעותי וחד פעמי על האירוע בו הצטרפה טריניטי לאחותה, על מנת להפוך אותו למריר-מתוק, כשמונים אלף שקל, שכללו כרכרה רתומה לסוסים, אחד שחור ואחד לבן, ויצרו לווייה מלאת פרחים וקברים מקושטים בפרפרים צבעוניים, שבשבות וכיתובי אהבה. ״ההריון הראשון היה ממש לפי הספר״, נזכר האב מתיו, מהנדס בן 33. ״בשבוע 38, לבה הפסיק לפעום. בפעם השניה זכינו לקחת הביתה תינוקת אבל לא לאורך זמן, וזה בלתי נתפס. רגע אחד היתה לנו בבית ילדה ואז כבר לא. בני הזוג רצו להעניק לבנות מתנות שהיו מקבלות אילו היו בחיים. ״רוב ההורים מוציאים אלפי פאונדים על הילדים שלהם במהלך השנים, וחשבנו: למה שלא נעשה את זה גם? הן עדיין הבנות שלנו״.
ההורים בחרו בסוס ובכרכרה כי כך נראית פרידה הולמת מנסיכות, לדבריהם, והם יצרו מצבה מיוחדת משיש שחור, וסביבה מקום להניח המון פתקים ומכתבים כך שלא יירטבו. ״נתנו לנו סיכוי של 50/50 לגבי טריניטי״, נזכר האב, שגילה לאימתו ולאימת אשתו באמצע ההריון כי לתינוקת שבדרך חסר העורק המחבר את הלב לריאות, ״לצערנו הרב מדובר במצב שאין הרבה מה לעשות על מנת להתערב ולשפר אותו. ידענו את זה אחרי שהיא נולדה, ומיד הסבירו לנו שיכולים להתרחש סיבוכים רבים. כשהיא נולדה זו הייתה לידה רגילה לגמרי. הכל נראה בסדר, אבל אחרי שחזרנו הביתה היא חלתה, והכל הסתבך. לבסוף, לאחר חמישה חודשים, טריניטי הקטנה עברה אירוע לבבי בבית ומתה בדרכה לבית החולים.
״התמוטטתי״, מספר האב. ״זה היה בדיוק כמו שרואים בסרטים. התמוטטתי על הרצפה. בכיתי. אחרי כל האובדן שעברנו, איבדנו כבר ילדה אחת, והנה עוד עתיד שבנינו ותכננו ושוב הוא לא יתגשם״.
לאחר מותה של סריניטי הפסיקה ג׳ודי לעבוד כמצילה, וכעת הקימה עמותה מיוחדת בשם ׳המייל הורוד׳, באמצעותה היא מקווה לתת עצות ונחמה להורים שאיבדו את ילדיהם, דרך בתי חולים לילדים. ״השם מגיע מתוך שיר שכתבתי אחרי שאיבדנו את סרניטי. הוא מתייחס למסדרון הארוך שהלכנו בו, הלוך וחזור, בבית החולים. השם הזה מסמל את המסע שעברנו בחיים".