"השלמתי עם זה שאני אחיה עם תחושה של חוסר סיפוק מיני", אומרת א', 35, נשואה ואמא לשלושה. בגיל 26 הפכה א' לאם, מעבר שהשפיע על תשוקת בן זוגה. "בעלי נפגע מההתמסרות שלי לילד והתחיל להרגיש פחות מחוזר או רצוי, מה שהשפיע על החשק המיני שלו, אני מצידי הייתי בדיכאון אחרי לידה. עם השנים התאוששנו אבל מהצד שלו נשארה עדיין ירידה משמעותית בתשוקה".

א' מספרת שבשנים האחרונות העלתה במשקל בעקבות טיפול תרופתי, ולתחושתה גם לעלייה זו יש קשר לריחוק שלו. "אני מאוד רוצה כל הזמן ויש בינינו הפרש של עשור. אני בשיא שלי ואני נשארת קצת לבד. הוא לא גבר טיפוסי, אלא רגשי מאוד, הכול מתחיל אצלו בראש. הייתה תקופה שניסה לבוא לקראתי אבל באופן כללי הנושא הזה זניח, אפשר לומר שהוא כמעט לא קיים".

ניסיתם לפנות לייעוץ מיני?
"אני יודעת שאין טעם. הוא היה בטיפול פסיכולוגי בגלל פוסט טראומה שהוא סוחב מהצבא, וזה לא עזר אלא רק העלה את הכול לפני השטח וייעוץ מיני לא יעזור לנו. הוא אבא טוב, עוזר בבית, מבחינתו אפשר לחיות בכלל ללא מיניות. הוא בפירוש אמר את זה".

איך הייתה התשוקה ביניכם לפני שהפכתם למשפחה?
"היינו שנה וחצי יחד לפני שהפכנו למשפחה, כמו כל זוג חדש וצעיר המיניות פורחת בהתחלה, היה די סטנדרטי, ללא קשיים מיוחדים. מאז הלידה הראשונה זה ירד, הוא נעלב ממני וככה זה נשאר. הוא גם דואג להזכיר לי שהוא לא מחוזר על ידי כמו פעם ואני לא מפנקת אותו. אני מתמודדת נפש ויש לי את הבעיות שלי, ולמרות זאת החשק שלי נשאר ברמה גבוהה. אני יוזמת כל פעם בינינו, אם לא הייתי יוזמת זה לא היה קורה. כל פעם יש תירוצים אחרים, עבודה, כאב ראש, מגוון תירוצים".

איך זה משפיע עלייך?
"אני עדיין בסוג של הכחשה לדרך שבה זה גורם לי להרגיש. אני מניחה שאני מרגישה פחות רצויה ופחות נשית. אני השלמתי עם זה כבר. הייתה תקופה שזה הפריע לי, אמרתי לעצמי אני רק בת 35 וכל החיים שלי ככה זה ייראה? אבל הבנתי שזה מה יש, זה הבן זוג שלי. הוא עבר פוסט טראומה בצבא, ואני מניחה שזה גם השפיע".

"אני מרגישה פחות רצויה ופחות נשית. אני השלמתי עם זה כבר. הייתה תקופה שזה הפריע לי, אמרתי לעצמי אני רק בת 35 וכל החיים שלי ככה זה ייראה? אבל הבנתי שזה מה יש"

"האימהות והלידה חיזקו את הביטחון שלי"

חיי המין של נ', 29, נשואה ואמא לתינוק בן שנתיים, הושפעו מפטריות חוזרות ונשנות בנרתיק. "הפטריות גרמו לי לרתיעה או הימנעות מיחסים, לכיווץ של הנרתיק וכאבים מקומיים. הייתה תקופה שטופלתי אצל גינקולוגית והיא המליצה לי להימנע מחדירה עד שהפטרייה תעבור, נאלצתי לקבל טיפול תרופתי שנמשך חצי שנה".

נ' מספרת שלאחר הטיפול שקיבלה היה שיפור משמעותי ובתקופת ההיריון לא סבלה מפטריות ואף הצליחה ליהנות מקיום יחסי מין ולא חשה בכאבים בעת קיומם. "אבל אחרי הלידה כאב לי במשך שנה. יכולתי לקיים יחסי מין בזווית או תנוחה מסוימת כדי שהכול יהיה בסדר. קרוב לחצי שנה לא קיימנו יחסים בחדירה, אבל אחרי שנה, אחרי שהייתי בטיפול, הדברים השתפרו. הרגשתי יותר בנוח עם הגוף שלי, ידעתי יותר להגיד מה אני רוצה ומה לא מתאים לי, כבר לא עשיתי דברים כי לא נעים לי שאני מייבשת את הצד השני – מה שהייתי עושה בעבר".

בסופו של דבר, הלידה של נ' שיפרה את יחסי המין שלה עם בן זוגה ואת יחסיה עם הגוף שלה. "אבל זה לקח זמן", היא אומרת, "והייתי צריכה להיות סלחנית לגוף שלי כדי שזה יקרה. האמת היא שהאימהות והלידה חיזקו את הביטחון בגוף שלי ובמה שהוא יכול לעשות, וגם זה השפיע על המיניות שלי".  

סקס (צילום: צילום מסך מתוך ווטסאפ)
"זה מחזק את הביטחון בגוף שלי" | צילום: צילום מסך מתוך ווטסאפ

מיניות נקבית מול מיניות זכרית

"אחרי לידה 90 אחוז מהנשים חוות ירידה דראסטית בחשק המיני", אומרת שרה שרגא, מטפלת רגשית ויועצת מינית לזוגות ומנהלת הקבוצה אישה חיה – מדברות גוף ומיניות אחרי לידה, "הגוף עובר שינוי מטלטל ולא הדרגתי, כמו ספינה שמזדעזעת".

לדברי שרה, השינוי העיקרי שנוצר הוא שתפיסת המיניות מתערערת. "אנחנו רגילים לפרש את המושג מיניות כרצון בקיום יחסי מין. אחרי לידה אישה היא מינית, בייחוד אם היא מניקה ויש הפרשה של ההורמון אוקסיטוצין, אבל הרצון שלה לא יהיה בהכרח בסקס ספונטני מכוון לחדירה ואורגזמה – שזוהי המיניות הזכרית, ולמעשה סוג המפגש המיני היחיד שאנו מכירים, אלא במיניות אחרת, מיניות נקבית – לא ספונטנית, איטית, לאו דווקא מכוונת לעונג חדירה ואורגזמה אלא למפגש, אינטימיות וקרבה.

"כל המחקרים העכשוויים שעוסקים בהגדרה של יחסי מין לא כוללים חדירה ואורגזמה כמדד למפגש מיני, ועדיין בתרבות המערבית זה מקובע בתפיסה שלנו ומונע סוגים שונים של מיניות בין בני הזוג שהיא פחות מוכרת ולכן דורשת חקירה אישית וזוגית.

"משום שהנשים מבקשות מיניות שונה מהמיניות הזכרית המקובלת, הן תופסות את עצמן ככאלה שפחות מעוניינות בקיום יחסי מין. זה מה שאני גיליתי מתוך הסיפור שלי וזה מה שהוביל אותי לחקור את המיניות הזוגית. אחד הדברים שגיליתי הוא שנשים אחרי לידה יכולות לחוות חדירה כאקט פולשני וכסיפוק צרכים של בן הזוג. אני שומעת הרבה נשים אומרות 'אני נותנת כל הזמן לתינוק, לבית, וגם לו אני צריכה לתת את הגוף שלי'".  

העובדה שהאם נמצאת במגע תמידי עם התינוק וכאשר היא מניקה אותו מופרשים ההורמונים אוקסיטוצין ופרולקטין – הורמונים אלה מופרשים גם בזמן האורגזמה – מפחיתה את הרצון של האישה במגע מיני. "המגע עם התינוק הוא מגע מיני לכל דבר", אומרת שרה.

"המין הספונטני הרג את המיניות בעולם"

אחרי לידה, נשים עוברות שינויים מרחיקי לכת: הגוף, שעות השינה וגם המנעד הרגשי, תפיסת העולם, וכמובן סדר העדיפויות. שרה מספרת שלאחר ההיריון הראשון העלתה במשקל והתקשתה להתחבר לגופה. "לא אהבתי את עצמי והייתי עסוקה בחיים החדשים שלי. שמתי לב שכל פעם שבן זוגי מתקרב אליי אני מתכווצת. כשהוא רצה לקיים יחסי מין נרתעתי מהמגע שלו, של האדם שאני הכי אוהבת בעולם, ולא ידעתי מה לעשות עם זה. אומרים לנו לקיים יחסי מין שישה שבועות אחרי לידה כי זה עוזר למקום להחלים, אבל למיתוס הזה אין קשר למציאות. להפך, הרבה פעמים זה מחמיר את המצב, וזה לא שאנחנו יכולות לחזור לתפקד לפי דד ליין".  

שרה שרגא (צילום: ליאה קרן, באדיבות המצולמת)
שרה שרגא | צילום: ליאה קרן, באדיבות המצולמת

אחת התפיסות הרווחות בחברה המערבית שבה נלחמות נשים היא שגוף צעיר, מתוח, נטול קמטים וסימני מתיחה הוא הגוף הנחשק, המיני. "במערב אין מודל של אמא שהיא גם אישה מינית", אומרת שרה, "זה שונה מתרבויות מסורתיות כמו באוגנדה לדוגמה, ששם נשים בשלות, שהן כבר אמהות ומניקות, נתפסות יותר כנשים מיניות".

"אומרים לנו לקיים יחסי מין שישה שבועות אחרי לידה כי זה עוזר למקום להחלים, אבל למיתוס הזה אין קשר למציאות. להפך, הרבה פעמים זה מחמיר את המצב, וזה לא שאנחנו יכולות לחזור לתפקד לפי דד ליין"

איך היית מציעה לנשים אחרי לידה לגלות את המיניות שלהן מחדש?
"הייתי מתחילה מלדעת מה אני לא רוצה. לראות אם אני יודעת איפה הגבולות שלי ולתקשר אותם באופן כן עם בן הזוג, מה לא מתאים לי ומתוך זה לגלות מה כן מתאים. ידיעת הגבולות שומרת עליי, וכך אני מרגישה בטוחה. כשאדם לא מרגיש בטוח במפגש מיני, הוא לא יכול להגיע לאורגזמה.

"יש תרגילי מגע שאני מלמדת נשים בקורסים שלי כמו פשוט להניח את היד באזור איבר המין ללא תנועה. מדהים לראות מה זה יכול לעשות ואיך שזה מעורר את הגוף, לא רק פיזית אלא מבחינה רגשית. יחסי מין לאו דווקא כוללים מין מלא, חדירה ואורגזמה. זה מאפשר לגלות מרחבי עונג אחרים ולא מוכרים".

כשהופכים למשפחה, מסבירה שרה, בייחוד בשנים הראשונות, החיים אינטנסיביים, ואם היינו רגילים למין ספונטני כעת יש לקבוע את המפגשים המיניים. "המין הספונטני הרג את המיניות בעולם כי הצורך שיהיה ספונטני גורם לכך שזה לא יקרה. כדאי לקבוע זמן למפגש קבוע. הזמן האידיאלי הוא בבוקר או בצהריים אבל לא לכולם זה מתאים לסדר יום, אז אפשר גם בערב, העיקר שזה יהיה קבוע.

"רובנו לא מתקשרות את המיניות שלנו. זה מתחיל בכך שאנחנו לא מכנות את איבר המין שלנו בשם, וממשיך בזה שאנחנו לא אומרות מה אנחנו רוצות בזמן הסקס. איך המיניות יכולה להיות טובה אם אישה לא אומרת שהיא רוצה שיירדו לה"

"אנחנו מתייחסים למפגשים המיניים שלנו כספונטניים, אבל בעצם הם ידועים מראש. כל אחת יכולה להגיד כמה זמן הם עושים סקס, מה קורה שם ואיך זה נגמר, לכן חשוב להביא את המיניות הנקבית, שהיא לא חדורת מטרה. רובנו בעולם מכירים מיניות זכרית, מושפעת מסרטי פורנו וכו'. בקרב הזוגות שאני מלווה, אני רואה שגברים נפתחים לרעיונות חדשים ומוכנים לפגוש משהו אחר בתוכם. יש להרבה נשים ציפייה שהגבר ינחה את המפגש המיני, אבל הם לא יודעים לקיים יחסי מין יותר מנשים, ולכן נשים צריכות לנכס את המיניות בחזרה לעצמן, וללמוד בעצמן מה הן רוצות".

לדברי שרה, רובנו לא מתקשרות את המיניות שלנו. "זה מתחיל בכך שאנחנו לא מכנות את איבר המין שלנו בשם, וממשיך בזה שאנחנו לא אומרות מה אנחנו רוצות בזמן הסקס, זה מייצר פערים בין נשים ובני הזוג שלהן וגם בינן לבין עצמן. איך המיניות יכולה להיות טובה אם אישה לא אומרת שהיא רוצה שיירדו לה, אם זה מה שהיא רוצה כמובן. כדי לפגוש את המיניות בכנות חייבים לדבר אותה, ולפני שזה קורה עם הבן זוג זה צריך לקרות עם עצמי.

"אחד המחקרים ששופכים אור ונותנים הרבה תקווה לזוגות שחווים קשיים במיניות העלה כי זוגות שהיו אצלם פערים וקשיים במיניות שתקשרו והסכימו להיפתח לדברים חדשים, סטטיסטית יותר ייהנו בעתיד ממיניות מאשר אלה שהיו בסדר כל הזמן. השינוי המשמעותי של מיניות האישה אחרי הלידה הוא לא רק עבור האישה אלא ממש מתנה עבור הגבר".