בשבועות הראשונים להתמקמות הווירוס בישראל, רובנו הסתגרנו בבתינו. החיים כמו שהכרנו אותם עד אז נעצרו. קפאו. הרחובות התרוקנו, השווקים, חנויות, קניונים, בתי המלון והארחה, מערכת החינוך וחופי הים נסגרו. אוטובוסים ורכבות הושבתו ובו בעת, בתוך השינוי האדיר הזה תינוקות המשיכו להיוולד. על פי נתוני הלמ"ס נולדו בארץ בין ה-27 בפברואר, היום בו התגלה חולה הקורונה הראשון בישראל, לבין ה-30 באפריל 56,639 תינוקות חיים. 56,639 עולמות שהגיעו לתוך הכאוס וחוסר הוודאות בהם שהינו.
מאז הסגר נפתח. החיים שבים אט אט להזכיר את עצמם. זה בדיוק הזמן להימתח, לנשום לרווחה והתבונן בכנות על השפעות הפחד מהקורונה. איך תקופה כל כך יוצאת דופן השפיעה וממשיכה לתת אותותיה בכולנו? מה מרגיש תינוק ששהה ברחמה של אמו כשהיא מפוחדת כל כך? מה חוו העוברים והיילודים במצבי קצה אלו והאם חוויה זו עלולה להשפיע עליהם בהמשך חייהם?
עובר המוגן ברחם מקבל רמזים מאמו לגבי העולם שבחוץ. הלמות ליבה, קולה, מצב רוחה. קשר הדם שביניהם מזין אותו ובו בעת מיידע על תחושותיה הנפשיות. האם היא רגועה? אולי כעוסה או לחוצה? השליה יודעת לחסום הורמוני דחק המגיעים מהאם עד רמות מסוימות. רמות הורמוני הלחץ עולים אצל רובינו כשאנחנו עצבניים. כשאם הריונית לחוצה מאוד רמות הקורטיזול שבדמה גבוהות. במצב זה השליה לא מצליחה לווסת או לחסום אותן וקורטיזול אימהי חוצה את השליה ושוטף את מוחו וגופו של העובר. אם לחוצה מאוד לרוב מגדלת עובר לחוץ וחרד. לחץ זה עלול לשנות מקצבים ביולוגים במוחו ואף לשבש את התפתחותו. לשיבושים אלו עשויה להיות השפעה במגוון דרכים על בריאותו והתפתחותו בהמשך חייו.
עובר שרוב שהותו ברחם עברה עליו בנחת "מתוכנת" לחיים נינוחים ורגועים לאחר הלידה ויכין את מערכותיו בהתאם. לעומתו עובר המתפתח בסביבה רחמית לחוצה מכין את עצמו להישרדות בסביבה עתירת מתח וסכנה. בעזרת שינויים אפיגנטיים הוא "מתכנת" את עצמו לדריכות, ערנות יתר לצלילים, ריחות, מגע והתמודדות עם איומים. בהמשך חייו כתינוק וכילד, הוא עשוי להראות כחסר שקט, מתקשה בלמידה ובהתנהגות. אנחנו עלולים לכנות אותו וילדים נוספים ש"תוכנתו" ברחם לחיי הישרדות דרוכים, כילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז, ADHA, קשיי למידה והתנהגות. ילדים לחוצים, תוקפניים וחרדים.
סביר להניח שילדים אשר נולדו בתקופת הקורונה וסביבתם הרחמית הייתה לחוצה וחרדה מאוד במשך תקופה ארוכה "תוכנתו" לקראת עולם מאיים. זו איננה משוואה פשוטה. נכנסים אליה משתנים נוספים: עוצמת הלחץ האימהי, האבהי משכו, כמה האם והאב נתמכו על ידי סביבתם ומשפחתם, גילו של העובר, הגנטיקה שלו ועוד. במידה והאימהות נתמכו על ידי בן-זוג ומשפחתן ויכלו לווסת את חרדתן עוצמת רמות הדחק שהגיעו לעובר שככו. והוא נרגע. באופן דומה האימהות שידעו לווסת העובר שבבטנן או שמרו על שלווה בתוך מערבולת הלחץ הקורונית עזרו מאוד לתינוקן.
לחץ במהלך ההיריון, ממש כמו תת תזונה, עשוי לגרום למצוקה עוברית. זו תבוא לידי ביטוי בין היתר במשקל לידה נמוך יחסית לגיל היריון והיקף ראש קטן. קבוצת חוקרים ישראליים מהחוג לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון בראשותם של ד"ר תמר ווינשטוק ופרופ' אייל שנייר אספו נתוני לידה של 4,830 תינוקות שנולדו בבי"ח ברזילי. תינוקות אלה נולדו בין השנים 2001 – 2008. הם השוו את נתוני הלידה של תינוקות תושבי שדרות לנתוני יילודים מקריית גת. באותן שנים נחתו על שדרות וסביבתה למעלה מ-1,000 רקטות ואילו קריית גת נשמרה מחוץ למעגל הירי. ואכן, מחקר זה מצא שנתוני הלידה של יותר יילודי שדרות העידו על מצוקה עוברית לעומת יילודי קריית-גת. הלחץ האימהי והסביבתי מהתקפות הירי והחיים בצילן גבה מחיר. המחקר נעצר ב-2008 משום שבאותה שנה נכנסה גם קריית גת למעגל הירי.
לחץ הורי וסביבתי במהלך הקורונה דומה מאוד לסטרס תחת מתקפות הטילים בשדרות, רעב, תת-תזונה, אלימות כלפי האם והמשפחה. כולם עשויים להשפיע מאוד על העובר. עובר מתפקד היטב מול מנות קטנות של לחץ. כך הוא הוא מתכונן היטב לחיים מחוץ לרחם. לחץ רב וממושך אינו בריא עבורו. כמטפלת בטראומה ניתן לטעמי להתבונן על "תכנות עוברי" כפוסט טראומה של עוברים. ההשפעות של מצוקה העוברית בהמשך החיים בין אם מדובר בחוליים פיזיים: מחלות לב, כלי דם וסכרת 50 – 60 שנה לאחר הלידה. ובין אם מדובר בקשיים מנטליים ורגשיים: הפרעות קשב וריכוז, קשיי למידה, חרדה, דיכאון ועוד עשויים להיות ביטויים של פוסט-טראומה עוברית.
כשעובר סובל ברחם אין לו לאן לברוח. עומדים לרשותו מנגנוני ההגנה ראשוניים בלבד, התנתקות וקריסה לתוך עצמו. כשהלחץ רב מדי עבורו כל שנותר לו זה להתנתק ולשרוד. הוא זקוק לעזרה בוויסות עצמי. ברגע שנבין שעוברים מרגישים, חווים ומושפעים אפילו מאוד וניקח אותם בחשבון כאדם נוסף הקיים בסביבה נעזור להם עד מאוד.
יש תקווה: טיפול הורי מטפח וקשוב לאחר הלידה עשוי למזער ואף לרפא השפעות דחק אימהי ואבהי במהלך ההיריון. כך שאם הייתם לחוצים, ובצדק, במהלך ההיריון או הלידה במהלך הקורונה עדיין קיים חלון הזדמנויות לבניית היקשרות בטוחה עם הילד שלכם. כנ"ל במידה והריתם במהלך הקורונה והעובר השתרש כשהאם לחוצה ומודאגת כדאי וחשוב ליצור איתו קשר קרוב ומרגיע עוד במהלך ההיריון ובטח שלאחר הלידה. דיבור מרגיע, שיר וליטופים של הבטן הריונית מווסתים את העובר שנלחץ. חישבו על העובר שלכם כחלק מהמשפחה כבר בהיותו ברחם. נבהלתם, רבתם, כעסתם דברו איתו. תסבירו לו מה קורה וזה לא שייך אליו. אפשר שהוא לא ממש יבין את המילים אך הוא יחוש היטב את הטון וה"מנגינה" של דבריכם ויירגע.
חגית בן שחר היא מטפלת בכירה בטראומה, בתנועה ובנשימה. התמחתה בטיפול ומניעה של טראומות בשדה הלידה. סופרת ומרצה. ייסדה את 'צפרא' – מרחב לטיפול מחקר ושיח בנושאי נשים וגברים וראשית החיים.