"די מהר אחרי שלמד להגיד אמא, הבן שלי למד את המילה השנייה האהובה עליו: טאקו", כותב ג'יי סטוקסברי באתר האבות fatherly.com. "האהבה של הבן שלי לטאקו היא בזכות ההימנעות המכוונת של אמא שלו ושלי מאוכל תינוקות".
אחרי הפתיחה המפוצצת, מסביר סטוקסברי ומציג תיאוריה שלמה העומדת מאחורי החינוך הקולינרי שהוא מעניק לבנו: שיטה הקרויה Baby-Led Weaning, שהרעיון העומד בבסיסה הוא להעניק לתינוק את הכוח להאכיל את עצמו. נשמע מוזר? דווקא לא כל כך.
"תעשיית המזון לתינוקות היא תעשיה שמריצה שישה וחצי ביליון דולר בשנה", הוא כותב. "בתהליך בו הם מכירים לתינוקות שלהם מזונות מוצקים, הורים דוחפים לילדים כמויות של מזון מעובד. הם מעבירים את רוב הארוחה בניסיונות מסתכלים של 'הנה בא המטוס' במטרה להאכיל את הילד בג'אנק הלא אכיל הזה. אשתי ואני גילינו דרך להימנע מזה. זו דרך שעובדת מעולה עבורנו, והיא חוסכת לנו את הצורך להכין ארוחה נפרדת לנו ולתינוק מדי ערב. זו דרך שלימדה את התינוק שלנו להאכיל את עצמו, בהתחלה בידיים ובהמשך בכפית ומזלג".
שיטת ה-Baby-Led Weaning לא מתאימה לכל משפחה, טוען סטוקסברי, אבל דווקא לישראלים היא עשויה להישמע הגיונית – הוא מתאר, פחות או יותר, את מה שנקרא במחוזותינו "אוכל אצבעות". מה שהופך את תינוק הטאקו לחריג הוא אולי המעבר המהיר שעשו עבורו הוריו בין החלב למוצקים, כאשר הם מדלגים על שלב המחיות – או המרוסקים – באמצע.
בישראל, אומרת לנו רונית קינן, אחות מוסמכת המעניקה את שירות "טיפה פרטית" - טיפת חלב פרטית בבית הלקוח, מתחילים רוב ההורים את המעבר למוצקים מאוכל טחון ולא מאוכל אצבעות – ואלה הן גם הנחיות משרד הבריאות. אלא שנראה שסטוקסברי האמריקאי מתאר בעיקר סלידה מאוכל תינוקות מעובד, שבישראל הוא פחות פופולארי. "רוב ההורים בישראל, לפחות בשלבים הראשונים של הצגת האוכל הטחון לתינוק, מכינים אותו לבד בבית ולא קונים מחית מוכנה של פרי או ירק מעובד", היא אומרת. אבל נדמה שההורים של תינוק הטאקו בחרו לדלג גם על המרוסקים הביתיים – ועברו ישר לשלב המזונות הרכים.
"קודם כל צריך לראות שהילד שלכם מוכן", מסביר סטוקסברי, "הילד צריך להיות מסוגל לשבת בעצמו, לאחוז אחיזת פינצטה ולגלות סקרנות למזון. אנחנו התחלנו עם מאכלים רכים, כמו גזר מבושל או אבוקדו. בהמשך הוספנו בשר, שחתכנו לרצועות גדולות שאותן התינוק יכל להחזיק ולמצוץ".
סטוקסברי מפרט את יתרונות השיטה: "זו ההזדמנות של הילד לחקור ולהתנסות. ככה הם לומדים על המרקם, הסמיכות, הטעם של האוכל. הם לא רק לומדים איך להאכיל את עצמם, הם גם מפתחים מוטוריקה עדינה, קשר עין יד ושרירי לסת שיעזרו להם ללעוס בעצמם את המזון בהמשך. מה שכן – זו שיטה מלוכלכת. אם אתם מודאגים משאריות אוכל על השטיח המפואר שלכם, השיטה הזו לא בשבילכם".
לדבריה של קינן, אין רע בהכרח במעבר ישיר למזונות אצבעות ובדילוג על המרוסקים. "רוב הילדים זקוקים בתחילת החשיפה למעבר לאוכל מוצק לאוכל טחון, אבל כולם זקוקים בהמשך לאוכל רך ולא מרוסק, אוכל שבגודלו ובמרקמו ניתן לתפוס עם אצבעות הידיים. חשוב לזכור שהאכלת תינוק בתזונה בריאה היא שיחה הדדית, הקשבה לאותות שלו, ויש לתת לתינוק עצמאות להעדפות האישיות שלו מבחינת מרקם, סוג המזון, אופן הצגת האוכל וכדומה".