ילדים נולדים עם צורך גדול מאוד בעצמאות. כולם רוצים לגדול, להתפתח, להיות גבוהים ומסוגלים ומשתייכים. הבעיה היא שהתינוק נולד כל כך חסר אונים ותלותי (בניגוד לגורי יונקים אחרים בטבע, שגופם גדול ביחס לראשם הרבה יותר מהאדם, והם נולדים הולכים או לפחות מזדחלים מעט), כך שקשה להורים (הורים בכלל ולילד ראשון בפרט) לזהות את ניצני העצמאות והמסוגלות כבר בהתחלה. אחרי שתקראו את הכתבה הזו, יש להניח שעדיין לא תימנעו מהתקף הזעם הבריא והטוב בגיל שנה וחצי, אבל אולי תוכלו לתת לילדיכם כמה וכמה דרכים להתמודד עם סיטואציות שונות, עם ילדים בגילם, להגיע לזחילה והליכה מהר יותר, ולהרגיע את עצמם כשאתם לא נמצאים.
1.חכו שניה
להורים "עצלים" יש ילדים חרוצים! קחו לכם עוד רגע לפני שאתם נענים לבקשה, לסימן, להצבעה, ואפילו לתחילתו של בכי. זה ילמד את הילד שלכם לדחות סיפוקים (גם אם מדובר רק בעוד שניה או שתיים) ולחשוב על אסטרטגיות לפתרון בעיות, בדרך הכי טבעית ופשוטה. כמובן שלא ניתן לתינוק לבכות סתם כשהוא רעב או קיבל מכה, אבל נניח כשהוא רוצה מוצץ, מתאמץ להכניס אותו לפה ובוכה - אם ניתן לו עוד שניה, אולי הוא במקרה יצליח. חווית הסיפוק שלו מהמוצץ תהיה גדולה יותר, ובפעם הבאה שהוא ינסה הוא יאמין בעצמו ויצליח שוב.
2. שחקו איתו
מפתיע לשמוע, אבל הרבה הורים כלל לא רגילים לשחק עם התינוקות שלהם. הם רגילים לטפל בהם, להרגיע אותם ולהאכיל אותם, אבל כשהתינוק מרוצה ומשחק - הם לא שותפים. דווקא בזמן שהתינוק רגוע ושמח, שחקו איתו ולוו אותו בחוויה של חקירת העולם. המשחק המשותף לא רק יספק לכם גם הנאה משותפת, אלא גם ילמד אתכם להכיר את התינוק שלכם, את האופן בו הוא מביע תסכול, רצון, הנאה - וכך תוכלו לזהות שלבי "טרום בכי" בקלות רבה יותר. כשהתינוק שלכם יביע תסכול, תדעו מה עוצמת התסכול שלו ועד כמה דחוף "להושיע אותו".
3. תרחיקו קצת
כשהתינוק נמצא בשלב טרום זחילה (מושיט במאמץ יד קדימה ומתמתח, או זוחל סביב ציר) - זה הזמן לעשות "אימוני זחילה": הרחיקו את הצעצוע טיפה, מרחק כף יד שלכם, ועודדו אותו. אולי תופתעו לגלות שהתינוק מסוגל לבלות זמן רב בנסיונות הושטה, ולא מתוסכל כל כך בקלות. ואם הוא בוכה ומתוסכל? נחמו אותו, הרגיעו אותו, ונסו שוב!
4. הלבישו פחות
לא משנה באיזו עונה נולד התינוק - מתישהו יהיה חורף, מתישהו יהיה קיץ עם מזגן. תינוק שלבוש יותר מדי מתקשה מאוד לזוז. חיתול, עליו מכנסיים, עליהם בגד גוף סגור בתיקתקים - כמה תנועה זה כבר משאיר לו בירכיים? כפות ידיו של התינוק וגם כפות רגליו הן אזורים רגישים מאוד מבחינה תחושתית, ומספקים לו אינפורמציה רבה על העולם. כשכפות הרגליים חשופות, יש ארבע נקודות "עירומות" ויציבות על המשטח, וניתן בקלות לדחוף איתן, ולהגיע לזחילה קדימה, התיישבות ועמידה על שש. גם אם כפות הידיים והרגליים מעט קרירות מהרצפה, זה לא אומר שקר לו. תוכלו להתרשם משביעות רצונו לפי ההתנהגות שלו, לפי הטמפרטורה הכללית שלו, לפי הזעה בעורף. כלל האצבע הוא: אם לכם לא קר - גם לתינוק לא קר. וכלל אצבע נוסף: תינוק לא מרוצה - לא מתבייש להודיע לכם על כך.
5. תנו לתינוק להכניס יד לפה
תינוקות מכניסים את אצבעותיהם לפה מהרבה מאוד סיבות. לא רק שיניים, לא רק רעב, ולא רק בשביל למצוץ אצבע. קירוב היד לפה הוא אמצעי הרגעה, וגם דרך לחקור ולהכיר את כפות הידיים והפה. כבר בתמונות תלת מימד מהרחם ניתן לראות תינוקות רבים עם אצבע בפה, או יד בקרבת הפה.
הורים רבים מגיבים בשלילה על הכנסת יד לפה, בשילוב המילים "איכסה" ו"פויה". הכוונה הטובה ברורה: הם לא רוצים שהילד יתמכר למציצת אצבע. עם זאת, כאשר מניחים לילד לחקור את גופו, הוא יכיר יותר טוב את עצמו, ולא יתקשה להרגיע את עצמו כשהוא זקוק לנחמה ואתם לא נמצאים (למשל בשעות הגן). חשוב לכם המוצץ? אל תוותרו עליו, הציעו אותו לילד כשהוא זקוק לנחמה. אבל אפשרו לו לחקור את כפות הידיים ולהתנחם גם בהן. יכול להיות שהן יעזרו לו להישאר מווסת ורגוע בכמה הרגעים עד שהמטפלת בגן מתפנה לתת לו את המוצץ, וימנעו התקף בכי שמקשה על התפקוד שלו. ילד שמתעקש על מציצת אצבע ימצא אותה בלי עזרתכם, ועל אף כל המוצצים שיוצעו לו.
6. ארגנו את הסביבה
רוצים ילד עצמאי? העניקו לו סביבה שבה הוא יכול להתנועע בעצמו. דרך התנועה האקראית הוא יגיע למסקנות, גופו ילמד דרכים יעילות לנוע במרחב ולהגיע לאט לאט לכל מקום בבית. ככל שהתינוק יכול לזחול אחריכם בשלב מוקדם יותר בחייו, כך הוא יפתח עצמאות מהר יותר.
הסביבה האידאלית עבור תינוק היא מזרון די קשיח, עשוי למשל מפלציב (מזרון פאזל) או ספוג דחוס (אפילו מזרון יוגה מספיק מבחינת העובי). על המזרון כדאי לפזר 2-4 צעצועים במקומות שונים, אך לא להציג בפניו "חלון ראוה" של צעצועים. המטרה היא לגרות אותו לשחק בהם, ולא להתיש את העיניים שלו. תינוקות רוצים לראות אופק פתוח ותנועה טבעית בבית, ולאו דוקא קשת צעצועים או ספר תמונות ניצב מולם. וכמובן, התנוחה למשחק היא על הבטן, על הבטן, על הבטן.
טרמפולינות, נדנדות וסלקלים - הם אויב התנועה הטבעית, ומאלצים את התינוק לרבוץ בתנוחה פאסיבית שקשה לצאת ממנה. מומלץ להשתמש בהם כ"בייביסיטר חירום" - כשאתם צריכים כמה דקות לעצמכם ואין זוג ידיים פנוי לתינוק שזקוק לתשומת לב או השגחה. ואגב, גם מזרון פעילות הוא מקום נפלא להשאיר תינוק לכמה דקות אם הוא רגוע, לא זוחל עדיין, ואין סכנה באזור.
7. עודדו סביבת אכילה עצמאית
התינוק התחיל לאכול מוצקים? נהדר! הושיבו אותו בכסא אוכל (במידה ויושב יציב, וגם אם אינו מתיישב עדיין), ועל המגש הניחו כפית וכמה חתיכות של אוכל רך. התינוק יאכל לשובע מההאכלה שלכם, אבל ירגיש חלק מהארוחה והפעילות כשהוא מנסה (ולפעמים גם מצליח) להאכיל את עצמו. תפוח אדמה מבושל, תפוח עץ אפוי, גזר מבושל ורך או ביסקוויט לתינוקות הם מצויינים להתחלה של התנסות בהאכלה עצמית. התינוק עדיין לא יושב זקוף? החליפו לבגדי הספונג'ה, הושיבו אותו עליכם בתמיכה ותנו לו להתנסות באוכל.
גם תינוק שאוכל מבקבוק אפשר לעודד לעצמאות: במקום להאכיל אותו כשידיו שמוטות, הניחו את הידיים שלו על הבקבוק, ואת הידיים שלכם על הידיים שלו.
8. "פוקס" נחשב
כל ההתפתחות של התינוק היא אקראית, ומתרחשת במקרה. כשתינוק מצליח משהו, ומקבל תשואות ומחמאות, גם אם הוא לא מבין מה הוא עשה - הוא ינסה לחזור על כך. מתוך ההצלחות האקראיות תגיע אסטרטגיית פעולה מחושבת ומדויקת יותר, וזוהי הלמידה. אם נחשיב כל הצלחה "אקראית" כהצלחה, התינוק יקבל את העידוד כפשוטו, ויפתח אמונה בעצמו ובמסוגלות שלו. כך גם יתנסה יותר, ומטבע הדברים יצליח יותר.
9. החזיקו את התינוק בדרך בוגרת יותר
כשתינוק נולד, צריך להחזיק לו את הראש, זה נכון. עם זאת, תינוק בן חודשיים - שלושה כבר שולט בראשו ולא צריך לתמוך בו יותר (ברוב התנוחות). כך גם האחיזה בשכמות ובמותניים. נסו לבדוק - כמה נמוך התינוק שלכם מוכן שתאחזו בו, ועדיין ירגיש מוחזק ויציב? (רמז: הוא לא יתפרק לשני חלקים גם אם שניה אחת הראש שלו יתנדנד או ישמט לאחור אל כף היד המוכנה שלכם).
כשמחזיקים את התינוק בצורה בוגרת יותר, מרגישים עד כמה הוא גדל, וזה עוזר לנו ההורים להבין שגם הצרכים שלו השתנו והוא רוצה להיות עצמאי יותר, להושיט ולהשיג.
10. זהו התנהגות "רודנית"
פעוטות רבים שנראים "מפונקים", "עצלנים", מצווים על הוריהם וחסרי יכולת איפוק - בעצם עומדים על שתי הרגליים האחוריות ודורשים עצמאות מהוריהם. דוגמה נפוצה היא ילד שבמקום לזחול ולהגיע, יושב ומצביע על כל דבר שרוצה, וההורה יודע שאם לא יתן לו את מבוקשו הילד יפרוץ בהתקף בכי ש"לא כדאי להתעסק איתו". זהו היפוך תפקידים בין המבוגר לילד, כך שהילד קובע את הכללים ואומר למבוגר מה לעשות ומתי. ילד שמתנהג התנהגות רודנית הוא בדרך כלל אומלל, זקוק לעזרה של מבוגר כדי לפתח את עצמאותו ולהיות מסוגל.
לקראת יום העצמאות, רצוי לתרגל גם את העצמאות הקטנה שלנו - בסדר, אני אתן לך, אבל בקצב שלי. אם נטרח ונלמד את ילדינו עצמאות, נגדל ילדים משתלבים, מובילים ובטוחים בעצמם.
*סיגל ולדמן היא פיזיותרפיסטית התפתחותית, בעלת קליניקה עצמאית לטיפול בתינוקות וילדים בעלי קושי מוטורי, מקל ועד קשה