יצור ורדרד, ריחני ויפה מונח בחיקה של יולדת מאופרת למשעי, ודמעות אושר זולגות מעיניה (מבלי לקלקל את המסקרה, כמובן). היא מלטפת אותו ברוך, ממלמלת מילות אהבה ושניהם צועדים יחד לעבר השקיעה (או התינוקייה). התמונה האידילית הזו רחוקה מאוד מהמציאות, אבל דורות של נשים מרגישות אשמות בגלל היעדרה של ההתאהבות הראשונית העצומה הזו בתינוק שלהן, ובטוחות שרק הן "אמהות פגומות".
סקר מקיף שערכה קרן הצדקה הגדולה בבריטניה, NCT, מגלה כי שליש (32%) מהאמהות הטריות "נאבקו כדי ליצור היקשרות עם התינוק", ו-12% מהאמהות הודו כי היו זקוקות לעזרה רגשית לאחר הלידה אולם התביישו לבקשה.
"ההיקשרות של התינוק להוריו היא כמו שבלונה, שדרכה יתעצבו גם מערכות היחסים העתידיות שלו עם העולם", אומרת אליזבת' דאף מ-NCT. "זה תהליך שאי אפשר להפריז בחשיבותו, וההורים - ובעיקר האמהות - יודעים זאת היטב. לכן, כל קושי ביצירת ההיקשרות הזו, טבעי ככל שיהיה, גורם לתחושות אשמה ובושה עד כדי פקפוק עצמי ביכולת ההורית, מה שעלול להזיק לתהליך ההיקשרות עוד יותר".
לדברי דאף, המחקר נערך כדי להראות להורים טריים - ושוב, בעיקר לאמהות - שהם לא לבד עם הקושי, ושלא כולם מתאהבים מיד בתינוק - מה שלא אומר דבר על כישוריהם ההוריים העתידיים או על בריאותו הנפשית של ילדם.
"למיילדות, אחיות טיפת חלב ורופאי הילדים והמשפחה יש תפקיד חשוב בעניין הזה, והם צריכים לדעת להסביר להורים שזה בסדר אם הם לא התאהבו עדיין בתינוק - וכמובן, לזהות בעיות סבוכות יותר אם ישנן", אומרת דאף.
החיבור הראשוני מאוד קשור לחווית ההריון והלידה
"קשר ראשוני הוא קשר שיכול להיווצר באופן מיידי מיד לאחר הלידה או עם הזמן, שאצל כל אחת הוא משתנה זה מאד קשור לחווית ההריון והלידה (בעיקר) אם היתה לידה טובה והאם התינוק בריא ונולד בזמן (שהוא לא פג)", אומרת מרגלית שוויקי, מלווה ותומכת בנשים לאחר לידה (דולה פוסט פארטום). "הכוונה לחוויה טובה הוא בעיני רוחה של האם כמובן. האם ההנקה מסתדרת? ואם לא האם היא שלמה עם זה? ואיך מצבה הפיזי לאחר הלידה (ניתוח קיסרי, תפרים, חתכים בצקות וכו').
"בכל אופן, ככל שהם תשהה יותר עם התינוק, תחזיק אותו צמוד אליה (עור לעור) - מופרשים הורמוני האהבה וזה גורם לקשר ראשוני. האם תלמד להכיר אותו כך הקשר ייבנה. כמובן שחשוב מאד שתהיה סביבה תומכת וקשובה לאם ולצרכים שלה. מישהו שיעזור בבית בהסתגלות ומישהו לא ביקורתי או שיפוטי שהיא תהיה מסוגלת לדבר ולספר על מה באמת עובר עליה ואיך היא מרגישה. זו יכולה להיות חברה קרובה או דולה פוסט פארטום או אפילו השכנה ממול. חשוב מאד שתהיה דמות שלאם יהיה נוח לשתף גם את העניין שהיא לא מרגישה מחוברת לתינוק, אך זה מאד תלוי במי שעומד מולה ובאופי של האם".