כ-20 אחוז מכלל היולדות בארץ עוברות לידה קיסרית. עם השנים, הליך כירורגי זה הפך לשכיח יותר בכל העולם, ברגע שניתנה אפשרות לבחור בו. ההנחיות שיולדת מקבלת אחריו הן לפרק הזמן בו הצלקת מחלימה. ההנחיות שלאחר ההחלמה מכוונות יותר לטיפול אסתטי שלה. מה שפחות שכיח הן הנחיות לטווח הרחוק, הנוגעות לטיפול בשכבות עמוקות יותר שעברו שינוי גם הן, ואיך כל אחת יכולה למנוע השלכות מהניתוח בעזרת מספר תרגילים לא מסובכים שלא דורשים השקעת זמן מרובה.

בניתוח קיסרי, כמו בכל הליך כירורגי בחלל הבטן, רופא עובר מספר שכבות כדי להגיע לאיבר הרצוי ולבצע בו את הנדרש. השכבות המוכרות יותר הן עור, שרירים והאיבר עצמו. שכבה שפחות מוזכרת היא ריקמה פאציאלית בשם אומנטום (רקמת חיבור המפרידה בין איברי חלל הבטן). כמו שיש דרכים לעזור לצלקת חיצונית להחלים בצורה הטובה ביותר, כך יש גם דרכים לעזור לשכבות פנימיות באיחוי שלהן, ובכך להוריד את ההשלכות של הניתוח על חיי היום יום.

ניתוח קיסרי (צילום: SHSPhotography, Thinkstock)
הטיפול בצלקת לא מסתיים בחופשת הלידה | צילום: SHSPhotography, Thinkstock

מה משתנה אחרי הניתוח?

כל מבנה בגוף בעל שני מרכיבים: חוזק (קולגן) וגמישות (אלסטין). לכל ריקמה מאזן כוחות שונה בהתאם לפונקציה שלה. לדוגמה רקמת שריר: הוא צריך להיות מספיק חזק כדי שסיביו יעמדו בעוצמת הכיווץ ונצליח להרים משהו. מצד שני הוא צריך להיות מספיק גמיש כדי שלא ייקרע ברגע שנמתח כשנושיט יד לאסוף משהו מהמושב האחורי. רקמה צלקתית אינה גמישה במיוחד, לכן היא מגבילה את טווח התנועה באזור בו היא נמצאת (תחושת הצביטה באיזור הצלקת אחרי שהכל החלים, זה בדיוק זה).

אחוז מסוים של נשים מפתחות הידבקויות לאחר ניתוח קיסרי. זו תופעת לוואי שיכולה להופיע בכל ניתוח של חלל הבטן. אחת השכבות שהמנתח עובר דרכה (אומנטום) במהלך תהליך ריפוי, מקבלת יותר חומרים חיוניים ליצירת ריקמה צלקתית (פיברין), ונוצרים "גשרים" מרקמת החיבור, שמחברים בין איברים פנימיים (שלפוחית השתן, רחם, מעי). "גשרים" אלה לא גמישים במיוחד, ויכולים להפריע לציר תנועה תקין של איבר ולהוביל לשינוי ביציבה הכללית של הגוף.

רוב הנשים שמגיעות אליי חושבות שככל שהזמן עובר כך פוחתת ההשפעה של הצלקת על גוף האישה, וזו טעות. לאחר ההחלמה, צלקת יכולה להיות לא מורגשת וכמעט לא נראית לעין, אבל היא תמיד תישאר אזור עם רמת גמישות נמוכה יותר. היות ואנחנו בנויים כך שעם הגיל רמת הגמישות שלנו יורדת, זה אומר שאזורים בהם הגמישות ירודה מראש משפיעים יותר. לכן, כל צלקת שעד עכשיו שכבות מסביב פיצו על חוסר הגמישות שלה, כבר ללא יכולת לעשות את זה ברמה כל כך טובה. המשמעות היא שהידבקויות מגבילות יותר את תנועת האיברים ולוחצות על כלי הדם ועצבים שעוברים לידן או דרכן. יש איזורים בגוף בהם הריקמה יותר מכווצת, וזה משנה את היציבה כולה. מכאן, אישה שעברה ניתוח קיסרי יכולה להגיע לטיפול אוסטאופתי עם כאב בצוואר/ הגבלה תנועתית בכתף/ כאבי גב ואגן/ דלקות בירך וכאבים בבוהן או עם הפרעות במערכת רבייה/ עיכול/שתן, כשהמקור הוא הצלקת שלאחר ניתוח קיסרי.

ניתוח קיסרי בתמונות (צילום: דנה אופז, מערכת מאקו הורים)
20 אחוזים מהנשים עוברות ניתוח קיסרי | צילום: דנה אופז, מערכת מאקו הורים

כיצד נשמור מהדבקויות ועל גמישות מקסימלית באיזור הצלקת?

עיסוי:

לעסות את הצלקת (אחרי שהחלימה לגמרי) - ללא קרם או חומר סיכה מסוג אחר. פשוט להניח אצבעות ולעבור על כולה בתנועות סיבוביות לשני הכיוונים בעדינות, שהעור מתחת ליד ינוע אחרי תנועת האצבעות, אבל ללא לחיצה לעומק. מגע עמוק ישפיע על שכבה אחרת ולא ייתן את התוצאה הרצויה במקרה זה.
למתוח בעדינות את העור באלכסונים לאורך הצלקת כולה. המטרה היא שהרקמה הצלקתית והעור מסביב לה יישארו גמישים ולא ימשכו רקמות מסביב. אחרי העיסוי הצלקת עלולה להחליף צבע לוורוד, זה בסדר.

מתיחות:

לתרגל מתיחות בטן וידיים (מנח קוברה למשל), במטרה להחזיר אורך תקין לשרירי הבטן שדרכם עברו בניתוח. את המתיחות יש לבצע בהתחלה בצורה עדינה, לא להיכנס למצב שכואב מאוד, אבל זה בסדר שבשלב הראשון יהיה לא נעים. ברגע שמרגישים מתיחת שריר, להישאר שם ולנשום. כל מתיחה צריכה להמשך לפחות 15 שניות, ואז יש לצאת מהמנח ולחזור על זה שוב. בכל פעם תראו שטווח התנועה גדל. חשוב לנשום תוך כדי, כי עצירת הנשימה מכווצת את ריקמת החיבור ולא תאפשר שחרור עמוק של השריר.

הרמת ידיים והקשתה עדינה של הגב אחורה בעמידה: זה מותח גם את שרירי הבטן וגם את שריר החזה הגדול. בין השניים יש קשר דרך ריקמת חיבור, לכן חשוב לשמור על גמישות שרירי החזה כדי לאפשר לשרירי הבטן להיפתח בצורה מלאה.

מתיחות בפיתול: בשכיבה על הגב יש לקחת רגליים לצד אחד, וידיים יחד עם הראש לצד שני. להישאר במנח זה ולנשום. פיתול מאפשר מתיחה של שרירים אלכסוניים של הבטן, ומאפשר להגיע לשכבות עמוקות יותר של האגן. סיבי השריר לא הולכים בקו ישר, לכן חשוב לבצע מתיחות בכיוונים שונים כדי להגיע למקסימום סיבים.

תרגילי חיזוק לרחב בטני וריצפת האגן: פלאנק (כל הוריאציות שלו, דינאמי. סטטי. גבוה וכו׳) זה תרגיל נהדר לחיזוק קיר הבטן הפנימי. רחב בטני מתכווץ מכיוון חוץ ליכוון קו האצבע של הבטן. תרגיל זה מאפשר לחזק את הבטן כולה ולתת תמיכה לגב תחתון. תוך כדי ביצוע נכון של פלאנק מתבצעת עבודת חיזוק של

ריצפת האגן, מה שמאפשר בו זמנית לעבוד על שני איזורים חשובים. כפיפות בטן קלאסיות, העובדות על ארוך בטני פחות רצוי בשלב זה, כי גורמות לכיווץ באיזור הצלקת, וכתוצאה יכולים להופיע כאבי גב תחתון.

לגשת לטיפול אצל אוסטאופת, מטפל פציאלי או פיזיותרפיה, לשחרור נקודות כיווץ ואיזון ריקמות בגוף. לקבל ממנו הדרכה איך לשמור על המצב בבית או לעבור סדנאת תרגול בנושא.



תרגול:

בכל תרגיל, מתיחה או תוך כדי עיסוי עלולה להופיע אי נוחות, קצת כואב, קצת צובט. זה בסדר. אבל חשוב להיות קשובות לתחושה, אם כואב ברמה שזה ממש מפריע, זה או שהביצוע לא תקין או שהריקמה עוד לא החלימה מספיק, ועדיף לעצור ולקבל ייעוץ מאיש מקצוע.

חזרה על הדברים באופן קבוע תשיג תוצאות מעולות ותמנע התעסקות עתידית בכאבים מיותרים. אין "מאוחר מדי" בשביל זה, גם כעבור 30 שנה ניתן לשפר ולשמר את המצב, יש רק מוקדם מידי, לכן ברגע שיש אישור מרופא מלווה לחזור לעשות ספורט אפשר לצאת לדרך.

הכותבת היא מרינה מקרוב O.D, בעלת קליניקה פרטית לטיפול מנואלי מאז 2008. תחומי התמחות: טיפול אוסטאופתי (כולל טיפול בתינוקות ונשים בהריון), טיפול מיופציאלי בצלקות לאחר ניתוח