המונח "פוסט טראומה" מתקשר בדרך כלל לחיילים הלומי קרב, לנפגעי טרור או קרבנות של פשעים אלימים. קצת קשה לדמיין את הסימפטומים החרדתיים אצל יולדת, שחובקת תינוק חדש וריחני. אבל אחרי שסבלה מסיוטי לילה ופלאשבקים מחדר הלידה, אובחנה קיילי הודג'ס (39) כמי שסובלת מ-PTDS – תסמונת דחק פוסט טראומטית.
"כל צפצוף הזכיר לי את המוניטור בחדר הלידה"
הודג'ס, שחוותה לידת פג לא פשוטה, הרגישה שהיא לא חוזרת לעצמה אחרי הלידה. "אפילו הצפצוף של הקופה בסופר, בזמן שמעבירים את המוצרים, החזיר אותי לחדר הלידה, עם פלאשבקים לא נעימים, בגלל שהרעש הזכיר לי את הקול של המוניטור", היא משחזרת.
אחרי שהבינה כי היא זקוקה לעזרה, פנתה לפסיכיאטר, והייתה בטוחה שתקבל כדורים נגד דיכאון, כמו כל אישה שסובלת מדיכאון אחרי לידה. במקום זאת, אבחן הפסיכיאטר כי היא לוקה בתסמונת נפשית שנוצרת כתגובה לטראומה, בדומה לניצולי פיגועים ולוחמים שהיו בקרבות או בשבי.
הודג'ס הרתה בקלות כמה שבועות אחרי שנישאה. אבל בשבוע ה-16 גילתה בדיקה שגרתית לחץ דם גבוה, והכניסה אותה לשמירת הריון בבית. בשבוע 27 היא הובהלה לבית החולים, שם אובחנה כלוקה ברעלת הריון חמורה.
למחרת נולד התינוק, גו'זף, בקיסרי חירום, 13 שבועות לפני הזמן ובמשקל של קצת פחות מ-800 גרם. הוא אושפז בפגייה, מונשם ומוזן בצינורות. כעבור מספר ימים התבררה חומרת המצב, והרופאים נאלצו לבשר להורים המודאגים כי בנם סובל מצהבת, זיהום קשה במעי ואנמיה, וייתכן שלא ישרוד.
"הפחדים והזכרונות לא עזבו אותי"
"רק כשחזרנו איתו הביתה, אחרי חודשיים וחצי בפגייה, הבנתי כמה קרובים היינו לאבד אותו", מספרת הודג'ס. "אני חושבת שיש לכך חלק מרכזי בכך שלקיתי בפוסט טראומה. כל עוד הוא היה בפגייה לא אפשרתי לעצמי להרגיש את הפחד הנורא הזה, ורק כשהכל הסתיים, הרשיתי לעצמי להתפרק".
שלושה שבועות אחרי שחזרו הביתה עם התינוק, עדיין קטנטן ושברירי אבל בריא, התחילה החמרה במצבה של קיילי. "שוב ושוב ראיתי לנגד עיניי את הסצנה שבה הרופאים מגיעים כדי להודיע לנו שלא בטוח שג'וזף יחיה".
הודג'ס מספרת כי היא כל כך רצתה להיות מאושרת לאחר ששבו הביתה, אבל הפחדים והזיכרונות לא עזבו אותה. "שוב ושוב חזרו המחשבות הטורדניות מה יקרה אם יישפך לי עליו קפה בטעות, או שהוא ייפול לי מהידיים. היו לי סיוטים גרפיים ביותר בלילה, אז פשוט הפסקתי לישון, כדי לא לחוות את זה, ורק נמנמתי במהלך היום מדי פעם".
בשל מצבה הנפשי היא מספרת שלא הצליחה להניק, עובדה שרק הגבירה את ארף החרדות שהיא מזיקה לבריאותו. "לא הצלחתי להבין מה לא בסדר אצלי? לשמחתי, הצלחתי להתגבר על הבושה ולדבר עם רופא המשפחה שלנו, שהפנה אותי לפסיכיאטר. בעצתו גם פתחתי בלוג שמספר על מה שעבר עליי, ועכשיו אני מוצאת את עצמי עוזרת לנשים אחרות במצב דומה".
המומחים: "לידה יכולה לענות על הגדרה של טראומה"
"טראומה היא כל אירוע שבו האדם נמצא במצב של בהלה, מתח, פחד ותחושה של סכנת חיים", אומרת אסנת שגב, מטפלת ומדריכה מוסמכת ב-PE, טיפול בפוסט טראומה בחשיפה ממושכת.
"לידה, לצורך העניין, היא טראומה לכל דבר, ובמיוחד כאשר מדובר בלידת פג בשבוע מוקדם כל כך, המעמיד אותו בסכנת חיים מוחשית. מי שסובל מפוסט טראומה לא מצליח לחזור לחיים נורמליים אחרי הטראומה, וזקוק לעזרה טיפולית או תרופתית כדי להשתקם".
רק 15% ממי שנחשף לטראומה יפתח את התסמונת, והמדע עדיין מנסה להבין איך נקבע מי יפתח סימפטומים ומי לא. שגב מונה שלושה סימפטומים מרכזיים, ששלושתם הופיעו בבירור אצל קיילי: עוררות (סימנים פיזיים כמו חוסר שינה, רעידות, בחילות, התעלפויות), חודרנות (רגישות יתר לכל דבר שמזכיר את הטראומה אפילו בעקיפין) והימנעות – מתוך רצון לצמצם את החרדות, מי שסובל מהתסמונת נוטה להתרחק מהעולם, עד כדי חוסר תפקוד מוחלט
"אנחנו נוטים לראות ירידה בתסמינים כשבועיים אחרי הטראומה. אם אין הטבה, כנראה שיש מקום לטפל. התסמינים בהחלט יכולים להיות דומים לאלו של דיכאון אחרי לידה, אבל מכיוון שבשני המקרים האישה זקוקה לעזרה, הכי חשוב שתפנה לאיש מקצוע", מסכמת שגב.