ציפי מונט (55), אמא לארבעה ילדים וסבתא לשתי נכדות (בת תשע ובת תשעה חודשים) היא אנתרופולוגית, שחוקרת את המיילדות המסורתית ברחבי העולם כדי לראות איך אפשר לשלב טכניקות מסורתיות במיילדות המודרנית. בין היתר, היא מעבירה קורסים לסבתות שמעוניינות לקבל כלים מקצועיים יותר לתמוך בבנותיהן בלידה - ובימים אלו מתקיימת ההרשמה למחזור השני של הקורס.
"במשך שנים עסקתי בתחום החינוך הבלתי פורמאלי לגיל הרך בעיריית תל אביב, ובשנת 2003 ביטלו את התפקיד שלי. בהתחלה עבדתי בכל מיני דברים משוגעים כמו ניקוי חלונות בגובה, נסעתי להודו לתקופה ארוכה וחיפשתי את עצמי. ב-2006 ארבעה אנשים שונים, שלא מכירים אחד את השני, אמרו לי במהלך סוף שבוע אחד 'למה שלא תהיי דולה?' - ושבוע לאחר מכן התחלתי ללמוד במכללת רידמן".
כשהתחילה לעבוד במקצוע, והגיעה לחדרי לידה ברחבי הארץ, זיהתה ציפי תופעה מעניינת. "כשליוויתי לידות שמתי לב לסבתות שלא ממש מוצאות את עצמן, וכל פעם הייתי נותנת להן טיפים קטנים - תלחצי פה, תניחי לה יד שם. אני זוכרת שפעם ראיתי במסדרון אמא של יולדת, שנראתה ממש חסרת אונים למשמע הצעקות של בתה מהחדר. היא אמרה לי שהבת ביקשה שרק הבעל יהיה בחדר, והצעתי לה לנשום עמוק ולדמיין איך היא נפתחת ועוזרת גם לבת שלה להיפתח. למחרת, כשהגעתי לבקר את היולדת שלי במחלקה, פגשתי שוב את אותה סבתא, שאמרה לי שהבת שלה שאלה מה היא עשתה בחוץ, וסיפרה לה שהיא ממש הרגישה את זה".
קורס הסבתות כולל חמישה מפגשים, שנוגעים הן בתיאוריה והן בפרקטיקה של הליווי בלידה. "אנחנו לומדות פיזיולוגיה, מבנה של האגן וכל המהלך של הלידה מבחיינה גופנית, מה זה אפידורל, איך קוראים מוניטור - ובנוסף, המון כלים לתמיכה: עיסויים, דמיון מודרך, תנוחות שונות ועוד. בפן הרגשי, אני מנסה להעביר לבנות תכנים כמו איך אני, בתור מלווה, משאירה את האג'נדה שלי מחוץ לחדר, ואיך לנהל תקשורת נכונה מול היולדת, מול הבעל ומול הצוות, כדי לא ליצור חיכוכים מיותרים בסיטואציה שהיא ממילא מורכבת ורגישה".
אמה של ציפי לא ליוותה אותה בלידות ("היא הייתה טיפוס לחוץ, והעדפתי שהיא לא תהיה שם", היא מגלה), אולם היא נכחה בלידות של שתי נכדותיה. "בלידה של בתי הבכורה, שילדה בחו"ל, אמרתי לה שאני לא בטוחה שאוכל להיות גם אמא וגם דולה, והיו איתנו שתי דולות, בנוסף לצוות הרפואי. כשבתי השנייה הייתה בהיריון ורצתה ללדת בבית ביקשתי שתבטיח לי שזה לא רק מהשפעה שלי, וכשהשתכנעתי שזו החלטה שקיבלה בלב שלם ליוויתי אותה, יחד עם מיילדת, דולה ואני, וזה עבד נהדר".
"לכל אורך דרכי כדולה, אני מתייחסת ליולדות שליוויתי כמו לבנות שלי, הרבה פעמים היו שואלים אותי אם אני אמא שלהן, גם כשהייתי מבוגרת מהן בעשר שנים - ולא כי אני נראית מבוגרת, אלא כי זה מה שאני משדרת, זו המהות של התפקיד בעיניי. אני גדלתי בלי סבתות, זה משהו שמאוד חסר לי בחיים וזה סוג של תיקון שאני עושה. קולגות שלי אולי יכעסו, שזה תופס את המקום של הדולה, אבל בעיניי זו שליחות להעביר ידע, וזה תפקיד של אמא ללוות את הבת שלה ללידה. זה לא במקום, זה בנוסף, וחשוב לי מאוד לתת לסבתות ככלים ללוות את הבנות שלהן בצורה הכי טובה שאפשר".
"נשמע קצת מצחיק ללמד מישהי שילדה כבר משהו על לידה"
אירית כ"ץ (53) הגיעה לקורס לקראת לידת הנכד הראשון שלה. "במהלך ההיריון, בתי מאיה חיפשה מקום לעשות קורס הכנה ללידה. אני מכירה את ציפי הרבה שנים, ובמהלך הקורס מאיה שמעה על קורס הסבתות והציעה שאלך. עם כל ההתרגשות לקראת הלידה של בתי והמשיכה האינטואיטיבית שלי לתחום, זה היה משהו שמאוד רציתי לעשות. נשמע קצת מצחיק ללמד מישהי שילדה כבר משהו על לידה, אבל בהחלט אפשר. אני ויתר המשתתפות שייכות לדור שהיה פחות מודע למה קורה בחדר לידה, מה עושים לנו, מה האפשרויות שלנו. היום זה שונה, וכדי לתמוך בהחלטות וברצונות של הבנות שלנו היה חשוב לי להיות מעודכנת ומודעת. אישה בזמן הלידה לא לגמרי יכולה לתקשר עם הסביבה באופן שהיא הייתה רוצה, וחשוב שיהיו לידה אנשים שיוכלו לעשות את זה יחד איתה. מהבחינה הזו, זה היה מושלם.
הקורס פתח עבור אירית דרך להגשים חלום. בעצת בתה היא נרשמה לקורס מפעילות תנועה לגיל הרך במרכז "דיאדה", וכיום היא עובדת בתחום ומעבירה סדנאות לאמהות ותינוקות, במקביל לעבודתה הקודמת בתחום השיווק. "כנראה שהייתי צריכה איזו דחיפה למצוא את מה שבאמת מתאים לי, והרווחתי פעמיים - גם את האפשרות ללוות את הלידה הנהדרת של הבת שלי, וגם את ההזדמנות המקצועית שנפתחה בפניי אחריה".
אסתר (65), אישה חרדית, למדה גם היא במחזור הראשון של קורס הסבתות. "נתקלתי במודעה על הקורס בעיתון שהיה אצלי בבית. הייתה לי כימיה עם ציפי בטלפון, קבעתי איתה פגישת היכרות והחלטתי ללכת על זה. בהתחלה לא הייתי בטוחה שיש להן מה לחדש לי, כי כבר עשיתי בעבר קורס דולות וגם ליוויתי לידות של הבנות שלי, אבל החלטתי ללכת על זה.
"כמובן שחלק מהדברים ידעתי, אבל הקורס חיזק את הביטחון שלי והעמיק את ארגז הכלים שלי. ליוויתי כמה לידות של הבנות שלי לפני הקורס, ועכשיו, לפני שבועיים, אחת הבנות שלי ילדה, לראשונה מאז שסיימתי את הקורס. אם פעם הייתי עומדת לידן, מלטפת אותן ולא ממש יודעת איך לעזור, הפעם ידעתי בדיוק מה להגיד ומה לעשות. הרגשתי גם שהבת שלי סומכת עלי יותר, בגלל שיש לי ידע מקצועי. המיילדת לא נמצאת איתך כל הזמן, והתפקיד של האמא כתומכת מאוד חשוב כדי שהיולדת לא תרגיש לבד. אני חושבת שהבת שלי הרגישה את הביטחון שלי, וזה עזר לה לעבור את הלידה. גם ללוות בלי ידע זה מרגש, אבל כשאת מרגישה שאת באמת עוזרת - זה הרבה יותר חזק".