כואב לי. נמאס לי להרגיש אמא לא טובה כי נתתי לאריאל בקבוק להאכלה.
אתמול הגעתי לטיפת חלב לבדיקה שגרתית עם אריאל, סהרורית ובלי שינה מחכה לתורי להגיע. אני שולפת בקבוק עם חלב שאוב. לא עוברת דקה וניגשת אליי איזו אישה ללא התרעה ושואלת, כלומר חורצת "את לא מניקה? לא חבל? מה עם הילדה? לא מגיע לה? חבל שאת ככה מוותרת״.
לא עוברת דקה וזו שמשמאלה אומרת ״היום נשים עצלניות״.
אני יושבת, חנוקה. לא נושמת. בתדהמה. לא מסוגלת להגיב וחושבת, ברצינות? זה מה שאת אומרת לי עכשיו ? את בכלל יודעת מה אני עוברת? הדמעות חונקות את גרוני, אני מרגישה במידה מסוימת מבוישת.
זוהי נקודה רגישה, אני בעיצומה של מלחמה. אחרי הציפייה להריון בריא הייתה ציפייה לחיבור טבעי ולהנקה חלקה.
בפועל כבר מעל לחודש מסיבות שאינן תלויות בי אני נלחמת על ההנקה לאריאל.
נלחמת, זאת אומרת מתייעצת, מלווה באינספור יועצות הנקה, נתמכת בתזונה ובכדורים כאלו ואחרים, הכל על מנת להגביר את החלב המיוחל. העניין כאן שזה הסיפור שלי והוא לא כתוב לי על המצח. בעצם הוא לא כתוב לאף אישה על מצח, אבל תסמכו עליי שהוא קיים גם אם היא לא משתפת אותו כמוני קבל עם ועדה.
לצערי זאת לא פעם ראשונה שאני מקבלת כזו הערה, מרגע הלידה אין דקה מבלי שיבררו אם את מניקה. כאילו שמי שמניקה מקבלת את תואר האמא הטובה ומי שלא האמא המזניחה. הנקודה היא שגם אם אני מניקה שנתיים או לא מניקה. נלחמת על הנקה או מוותרת אחרי יממה. אין כאן מקום לשום הערה.
מי יודע לאלו אוזניים ההערה מגיעה, אולי מדובר באישה בדכאון אחרי לידה? או אחרי מחלה? או מיליון וחצי אפשרויות שמובילות אותה להחלטה שנכונה עבור משפחתה
לכל אישה יש מספיק התמודדות ומורכבות סביב נושא הלידה. אמא יודעת מה הכי טוב לילד שלה זאת לא קלישאה, זאת עובדה. הערות ושאלות בלתי פוסקות סביב ההנקה ובכלל על כל נושא הלידה, במקרה הטוב הן חסרות טאקט, במקרה הרע הן פוגעות והרסניות, במיוחד כשמדובר באמא שמחלימה בזה הרגע מלידה.
הן מערערות את האמהות, בעוד אנחנו מנסות לבסס את מעמדנו כאימהות ולומדות להקשיב לקול שלנו. ומי יודע לאלו אוזניים ההערה מגיעה, אולי מדובר באישה בדכאון אחרי לידה? או אחרי מחלה? או מיליון וחצי אפשרויות שמובילות אותה להחלטה שנכונה עבור משפחתה.
אז אנא אל תעירו הערה, גם אם הכוונה טובה.
אנחנו לא חסינות, הבנתם את הנקודה, אין לנו את כל המידע, כל אישה והסיפור שלה. תנו לנו קרדיט בכל זאת הרגע ילדנו, חוץ מלאלוקים, זכויות היוצרים הם שלנו. ואם כבר לומר משהו, אז אין כמו מילה לטובה לאמא בלי שעות שינה.