מספיק סיור קצרצר בבתי היולדות כדי לקלוט את האווירה. "לא רציתי בכלל להניק, אבל האחיות בתינוקייה עשו לי פרצופים כשביקשתי בקבוק"; "למרות שציינתי בפירוש שאני מעוניינת בהנקה מלאה, התברר לי שנתנו לתינוקת בקבוק"; "בלילה הראשון אמרו לי שאין לי חלב, ומאז הוא עם פורמולה" - אלה המשפטים שתשמעו שם מפי האמהות הטריות. 

ולא צריך להיות פנאטית הנקה מוצהרת או מפרנסת נלהבת של חברות תחליפי החלב, כדי להבין שמשהו בשיטה בבתי היולדות בישראל פשוט לא עובד.

קלוז אפ של תינוק שותה חלב מבקבוק (צילום: Damir Cudic, Istock)
יש הרבה מה לעשות לפני שמכריחים אמהות אחרי לידה לחתום על בקבוק | צילום: Damir Cudic, Istock

לא כולן חייבות להניק, כן?

הצעת החוק של ח"כ דני דנון, להוציא את תחליפי החלב מבתי החולים אושרה השבוע בוועדת השרים לענייני חקיקה. ההחלטה נועדה לתמוך בהנקה באמצעות הגבלת מעורבותן של חברות התמ"ל, ובראשן מטרנה וסימילאק, בבתי היולדות. בפועל, יש הרבה מה לעשות לפני שנכריח אמהות אחרי לידה לחתום על טופס המאשר מתן פורמולה לתינוק, כאילו מדובר היה בפרוצדורה רפואית מסוכנת.

לא כולן רוצות להניק, לא כולן חייבות להניק, אבל המסלול שעוברים היולדת והתינוק בימים הספורים שבהם הם שוהים בבית החולים יכולים לערער גם את הנחושות שבמניקות, ולפגוע בתהליך עוד טרם שהתחיל.
עוד בחדר לידה מדגישים את חשיבות ההנקה בפני האם ומצפים ממנה לשלוף שד ולהניק את התינוק. כולם מדברים על האפקט של ההנקה הראשונה שמשמש בסיס להצלחת ההנקה בהמשך, אבל מה לעשות שלא כל התינוקות הספיקו לעבור על הספרות הרפואית הרלוונטית, ויש כאלה שייקחו את הזמן וירצו לנסות לינוק רק כשעה-שעתיים לאחר הלידה?

הבעיה היא שברובם המכריע של בתי החולים, בשלב הזה האם כבר בחדר ההתאוששות, והתינוק נמצא הרחק ממנה, עובר שרשרת חיול של בדיקות וחיסונים.

תמיכה בהנקה? תתחילו מעוד כיסא בחדר

בחלק גדול מבתי החולים קובעים טווח זמנים נוקשה שבו התינוק מופרד מהאם לאחר הלידה, לצורך חימום (עבורו) ומנוחה (עבורה). אותן שעות עשויות להיות קריטיות להצלחת ההנקה, אבל מה לעשות שקצת קשה להניק שכל אחד נמצא בחדר אחר. בהנחה שהאם והתינוק בריאים, אולי במקום להפריד ביניהם, תשאירו אותם יחד, ותחשבו קצת אחרת. אפשר לשלוח איש צוות שיעבור בין המיטות כדי לבצע את כל הפרוצדורות הנדרשות, במקום להרחיק את הגור מהאמא. מהפכני, אה?

תחשבו על חתולה שזה עתה המליטה. האם אפשר לדמיין אותה מוסרת את הגורים לחתולה אחרת כדי לנוח, ומבקשת שתיילל כדי להעיר אותה אם הגורים רעבים? התינוקייה היא אולי כורח המציאות עבור אמהות שעברו ניתוח קיסרי או לידה קשה, אבל לו ניתנו ליולדות תנאים אפשריים יותר, אין ספק שרבות היו בוחרות בביות מלא, שמסייע להנקה להתחיל ברגל ימין.

במקום זאת, רוב רובם של בתי החולים אף אינם מאפשרים לבני זוג או למלווה אחר להישאר לצד היולדת בלילה, ומותירים אותה להתמודד לבדה עם התינוק החדש, במקום לא מוכר, בחושך. עבור מי שהפכה לאם בפעם הראשונה, החוויה יכולה להיות מפחידה וכואבת. הקושי הפיזי (גם עבור מי שעברה לידה קלה יחסית) הופך כל פעולה שגרתית, כמו הוצאת התינוק מהעריסה וחזרה למיטה כדי להניקו, למסובכת ומייאשת.

 אחרי לילה או שניים בלי שינה, גם המניקה הנחושה והאסרטיבית ביותר יכולה להרגיש מותשת. כל מה שצריך הוא כיסא נוסף, זה הכל, והוראה לאנשי הצוות שלא לסלק את המלווה אחרי שעות הביקור. כיסא אחד קטן, שיכול לשנות את עולמה של היולדת בלילות הטרופים האלה.

הצעת חוק אלטרנטיבית: יועצת הנקה בכל משמרת

ועם חוסר שינה, מגיע חוסר חלב – או מה שנתפס כחוסר חלב. ביום-יומיים הראשונים התינוק לא מצופה לינוק כמויות משמעותיות במיוחד, הקולוסטרום הסמיך מספיק לו על פי רוב, ומכין את הקרקע להמשך ההנקה. או אז נכנס הרפלקס היהודי המותנה לפעולה. "הוא רעב", את שומעת, "הוא בוכה כי הוא רעב, תני לו בקבוק". הבטן מתכווצת, והדמעות זולגות. אני אמא רעה, הילד שלי רעב בגללי, איך אני עושה לו את זה? כנראה שכולם צודקים, ואני טועה.

הכוונות טובות, אבל התוצאה: עלולה להיות הרת גורל. רוב התינוקות לא יפתחו העדפת בקבוק אחרי כמה שלוקים של תמ"ל בבית החולים. אבל יש תינוקות שיבינו מיד כמה קל לשתות מבקבוק לעומת המאמץ הכביר שדורשת מהם ההנקה, ויסרבו לאפשר לאמא לממש את ההנקה שחלמה עליה.

צריך לשבור את המשוואה. תתפלאו, אבל התינוק בוכה מעוד סיבות חוץ מרעב. לפני שעות בודדות הוא עוד היה ברחם חמים, מעורסל ומוגן, עד שהתחילו דחיפות ומעיכות, אולי גם איזו מחט או שתיים, והנה הוא בחוץ, על מזרן קשיח, והאור מסנוור. גם אתם הייתם בוכים, ולא בטוח שסנדוויץ' היה עוזר להרגיע אתכם. חבקו אותו, נשקו אותו, תנו לו לינוק עוד קצת. בכי לא תמיד שווה רעב.

אין תמונה
חשבתם על האפשרות שאולי הוא לא רעב? מסתבר שיש אפשרות כזו

האם היית שולחת את הילד שלך למשפחתון שבו יש מטפלת אחת לעשרה ילדים? ולעשרים? זה המצב בתינוקיות. האחיות, שופעות רצון וטוב לב, עושות כל שביכולתן להגיע לכל תינוק, להרגיע, ולעזור לאמא שמגיעה בשלוש בבוקר ומבקשת עזרה בהנקה. אבל איך יכולה אחות, שאחראית על חייהם של עשרה או יותר תינוקות שנולדו לפני כמה שעות, לשבת עם אמא טרייה ומבוהלת ולהסביר לה איך למקם את התינוק, ואיך לגרות את הרפלקס, ואיך לוודא שהוא אוכל.

 אז אם בתי החולים רוצים "להציל" כמה שיותר הנקות, אין מנוס מהצבת יועצת הנקה מוסמכת בכל משמרת. מישהי שכל תפקידה יהיה לעזור למניקות החדשות, לתמוך בהן ולתת עצות מקצועיות, שלא מבוססות על אגדות עם ואמונות טפלות.

המסקנה שעולה מהמניפסט הכאוב הזה, שנכתב מדם לבה של מניקה ותיקה שהצליחה למרות החוויה הראשונית בבית החולים ולא בזכותה, היא שנרדמנו קצת בשמירה. בין אם תבחר בהנקה או בבקבוק תמ"ל, זכותה של האשה על גופה לא צריכה לעמוד למבחנים.

אי אפשר לכפות הנקה על מי שלא מעוניינת בכך, אבל צריך לעזור למי שרוצה. לא באמצעות חתימה על טפסים והפחדות, אלא עם הרבה משאבים ותשומת לב. לא בסממאות – במעשים.

 

>>מתקשה בהנקה? היכנסי למדריך ההנקה שלנו