בתקופת התנ"ך אמנם לא היה אפידורל, אבל בהחלט היו כמה יתרונות להריוניות ולאמהות המקראיות: מלאכים במקום רופאי פוריות (כמו אלו שבישרו לשרה ואברהם על ההריון הצפוי בגיל שבו לרוב האנשים כבר יש נינים); תפילות במקום IVF (כמו חנה, שתפילותיה בשילה הביאו לה את ההריון המיוחל עם בנה שמואל) וכלה במינקת – אישה שכל תפקידה הוא לדאוג שהתינוק שלך יאכל את המזון הטוב ביותר שיש לטבע להציע, מבלי שתצטרכי לקום בלילה או לשלוף בציבור.
אבל בעוד שמעטים מאיתנו סומכים עדיין על נסים ומלאכים, קונספט המינקת שרד אלפי שנים, וגם בימינו יש מי שמעדיפה לשלם למישהי שתניק את התינוק, במקום להשקיע בבקבוקים, פורמולה וסטריליזטורים. אפשר להתווכח על המוסריות שבקניית גופה של אישה אחרת, או להיגעל מהאינטימיות המוזרה; אפשר לטעון שמדובר בשיגעון, אבל דבר אחד בטוח: קונספט ששרד אלפי שנים הוא משהו שכדאי לקחת ברצינות.
"אחרי הלידה לא רציתי לחזור לעבודה והזדקקנו להכנסה נוספת"
הסטיגמה החברתית, שלא לומר: הבושה הכרוכה בעניין, גורמת לאנשים להצניע את העניין, ומינקות שמוכנות להתראיין ולספר על עבודתן עושות זאת לרוב בעילום שם. כך, למשל, מספרת אמילי, אמריקאית בת 23 בעלת תואר ראשון במתמטיקה, על הבחירה המקצועית שלה. "כשסיימתי ללמוד תכנתי להתמחות באקטואריה, אבל בינתיים התחתנתי ונכנסתי להריון, כך שהקריירה שלי די נזנחה. כשהבן שלי היה בן ארבעה חודשים, לא רציתי לעזוב אותו ולחזור לעבודה, אבל היינו צריכים הכנסה נוספת. היה לי שפע של חלב, ושמעתי על המון אמהות שמתקשות להיניק, אז פשוט החלטתי שזה מה שאעבוד בו, ומצאתי משפחה שרצה שאניק גם את הילד שלהם כמה פעמים ביום".
מינקת (ומעסיקה) שדווקא מדברות בחופשיות על הנושא, ואף נחשפות בשמן המלא ובתמונתן, הן שרה הסטינגס (האם) ומארי (המינקת), בריטיות שניהלו יחסי עבודה לצורך הזנת תינוקות. החוזה בינהן התחיל במקרה. מארי הייתה המטפלת של זואי, בתה של שרה, ויום אחד הפתיעה את שרה שתפסה אותה על חם מניקה את התינוקת.
"הייתי בהלם, ואני מודה שגם קצת נגעלתי", סיפרה שרה בת ה-42 ל"דיילי מייל". "אבל כשנרגעתי קצת, הבנתי שזה פתרון מצויין. זואי לא הסתדרה עם בקבוקים, ולכן לא יכולתי לעזוב אותה אפילו לרגע. למארי היה חלב כי היא היניקה עדיין את הבן שלה, זה משהו שהרגיע וניחם את הבת שלי כשבכתה וכולנו יודעים כמה זה בריא. בנוסף, אנחנו מכירים את מארי ויודעים שהיא בריאה, כך שמבחינתי זה היה בונוס לכך שהיא המטפלת האידאלית לילדים שלי. שכרנו אותה כשזואי שלי הייתה בת שבועיים, כך שמדובר באמת בקשר חזק מגיל אפס. בהתחלה כמובן שהייתי נשארת בחדר השני, למקרה שזואי פתאום לא תרצה לינוק ממארי ואצטרך להניק בעצמי, אבל לאט לאט הבנו שזה סידור שעובד, ויכולתי לעבוד ולהיות רגועה שהילדה שלי מקבלת כל מה שהיא צריכה".
חשש ממחלות, תרופות וחומרים מזיקים
למעשה, לפי המלצות ארגון הבריאות העולמי, מתן פורמולה הוא הפתרון התזונתי הרביעי בטיבו, ומדורג אחרי מתן חלב של אישה אחרת לתינוק (האופציה הבריאה ביותר היא הנקה ישירה, ואחריה מתן חלב שאוב). ועדיין, רוב האמהות יעדיפו לתת לתינוק בקבוק מאשר לערוך ראיונות עבודה למינקות, ולצפות באישה אחרת מזינה את ילדן.
דוגמה מובהקת לכך היא הסערה הציבורית שעוררה השחקנית סלמה הייק, שכמובן לא עובדת כמינקת כפרנסתה, אבל הניקה תינוק אפריקאי בעת שביקרה בבית חולים בסיירה לאון. הביקורת הציבורית שהוטחה בהייק הייתה שנייה בעצמתה אולי רק לסערה שעוררה ג'יימי לין גרומט, שצולמה על שער מגזין "טיים" כשהיא מניקה ילד בן 4.
מעבר לעניין הרגשי והחברתי, שמקשה על הקונספט, קיים גם חשש בריאותי. למרות יתרונותיו הידועים, שזיכו אותו בכינוי "הזהב הלבן" וטרם זכו לחיקוי מדעי מדויק, בדומה לנוזלי גוף אחרים – חלב אם עלול להעביר מחלות, תרופות וחומרים מזיקים. שכירת מינקת הייתה מקובלת למדי עד סוף המאה ה-19. עם התפתחות המחקר הביולוגי והצטברות הידע על מחלות זיהומיות, החלו רופאים להזהיר אמהות לבל תשכורנה מינקת, מחשש שהתינוקות יידבקו ממנה בשחפת ובעגבת.
בד בבד התפתחה היכולת לפסטר חלב פרה, ומאוחר יותר לייצר פורמולות חלב שמתקרבות לדבר האמיתי, והמקצוע הלך ונכחד.לכן, זוג שמחפשת מינקת צריך לא רק לשלם לה ביד נדיבה ולקוות שהיא באמת אוכלת מזון בריא ולא מגזימה עם הכרוב, אלא לבטוח בה שאינה שותה אלכוהול, מעשנת, משתמשת בסמים או סובלת מאיידס, צהבת או מחלות זיהומיות אחרות שעלולות להדביק את התינוק.
"אבקת חלב זרה אינה טובה כמו מינקת"
החדשות בתחום מגיעות כמובן מסין, שם עולה תעשיית המינקות כפורחת. לאחר "משבר הפורמולות הסיני", טרגדיה שמזכירה במקצת את פרשת רמדיה שלנו, שגבתה את חייהם של שישה תינוקות ואת אשפוזם של מאות נוספים, קמו במדינה חברות שמעסיקות מינקות, בדיוק כמו חברות כוח אדם לאומנות או עוזרות בית. תחת הססמה "אבקת חלב זרה אינה טובה כמו מינקת", שנועדה כמובן להזכיר ללקוחות פוטנציאליים את הפורמולות הפגומות, שהכילו את הכמיקל מלמין, משווקות המינקות להמונים.
הסיניות החביבות שבוחרות במקצוע עוברות בדיקות רפואיות ומצוותות למשפחה שמעוניינת לשכור את שירותיהן, ואפילו מרוויחות סכומים אגדיים במונחים סיניים – 18,000 יואן בחודש, שהם כ-11,000 שקלים. ישנה גם השכרת מינקת על בסיס יומי, והרשויות במדינה מרוצות מהסידור, מכיוון ששיעורי ההנקה בקרב נשות המעצמה נמצאים במצב של צניחה מתמדת.
קל אולי לפטור את התופעה המתרחבת בסין כעניין איזוטרי ואקזוטי, אולם גם ברחבי העולם המערבי, הקמפיינים התומכים ביתרונות ההנקה עושים את שלהם, ותעשיית המינקות צוברת תאוצה. גם בארצות הברית ישנן סוכנויות שמציעות מינקות לכל דורש.
סרטפייד האוס-הולד, אתר שמבטיח למצוא ללקוחותיו כל שירות ביתי – החל מעוזרת בית וכלה במטפלת אישית – הוסיף לפני כעשור גם שירותי הנקה לאתר, ואף מציע לנשים שמעוניינות בקריירה בתחום לפנות אליו ולהציע את עצמן."כשאנחנו מוצאים מינקת למשפחה, היא לרוב גרה איתם בבית למשך כמה חודשים", מסביר רוברט פיינשטוק, מבעלי האתר, שטוען כי במסד הנתונים שלו רשומות יותר מאלף נשים שמציעות את שירותי ההנקה שלהן. "אחרי הכל, תינוקות קטנים יונקים כמה פעמים ביום וגם בלילה, ואם ההורים לא מעוניינים שהמינקת תשאב חלב, היא צריכה להיות בקרבת מקום".
לדברי פיינשטוק, המינקות מתוגמלות היטב עבור זמינותן וההקרבה הנדרשת מהן, ושכרן יכול להגיע גם ל-1,000 דולרים בשבוע. "אני כמובן לא יכול לתת שמות של לקוחות, אבל אני כן יכול לומר שהורים שיכולים לשלם סכומים כאלה מתחזקים לרוב קריירות די תובעניות. לכן, כשאתם רואים זוג עשיר ומפורסם עם 'אומנת', אתם יכולים להניח שלא תמיד התפקיד שלה מתמצה בהקראת סיפורים והחלפת חיתולים, וייתכן שהיא גם מניקה את התינוק מדי פעם במסגרת הסכם העבודה שלה".