שריל ווין (39), אמא לשניים מוויקפילד, עדיין מניקה את בניה ואומרת שזה חיזק את הקשר בינה לבינם והפך אותם לקרובים יותר. עד כאן הכל טוב ויפה, אלא שבניה של ווין, ריילי ומיילו, הם בני שש וחמש בהתאמה ולטענתה היא מתכננת להמשיך ולהניק אותם עד שהם יחליטו לוותר על חלב אם בעצמם

אם לכם זה נראה מוזר, אז ווין חושבת שאתם המוזרים כי מבחינתה מדובר בצעד נורמלי לחלוטין והיא מניקה את בניה לפני יום הלימודים, בערב ולאורך כל הלילה. "ההנקה היא הכלי ההורי האולטימטיבי", אומרת האם, "היא עוזרת להרגיע אותם כשהם מוטרדים או חולים". 

"זה חלק מהקשר שלנו"

למרות שהיא גאה בכישורי ההורות שלה, ויין, שעובדת כמורה ודולה בהיפנוט, מודה שהיא מקבלת הרבה הערות שליליות מבני משפחתה על ההחלטה. "אנשים שואלים אם האופן שבו הילדים שלי מתנהגים קשור לעובדה שהם עדיין יונקים, אבל אני חוזרת ואומרת שהם ילדים". 

"אף פעם לא הרגיש לי נכון לסיים את זה שלא לצורך, זה מה שהם מבקשים ומבחינה ביולוגית זה הגיוני גם אם לא מבחינה חברתית. מבחינתי להמשיך להניק אותם עד שריילי יהיה בן עשר. צריך להבין שהבחירה היא לא רק שלי, זו מערכת יחסים כי זה משהו שאנחנו עושים ביחד. זה לא שאין לי ברירה, הרבה פעמים הם מבקשים לינוק ואני אומרת להם 'לא', אבל כשהם צריכים להתנחם הם יודעים שהם יכולים לבוא אליי, זה חלק מהקשר שלנו וזה הדחף העיקרי שלי להמשיך להניק".  

שריל ווין (צילום: Sheryl Wynne)
אחרי הלידה הטראומטית, ההנקה הייתה תרפיה. שריל ווין ובנה לאחר הלידה | צילום: Sheryl Wynne

"אנשים חושבים שהם מומחים בילדים של אחרים, אבל אני לא עושה את זה באופן עיוור למרות שאני עוקב אחר האינסטינקטים שלי במובנים רבים", היא מסבירה, "ריילי ומיילו קולטים דעות של אנשים. הגדול שלי לא היה מבקש את זה כשאנחנו בחוץ כי הוא יודע שאנשים אחרים יראו, אבל הוא יראה את זה בדלתיים סגורות. לעומת זאת הצעיר שלי בטוח בעצמו. לפני שמילו נכנס לגן הוא ביקש חלב בגן השעשועים בבוקר. הוא לקח אותי לספסל והייתי צריכה לחפור עמוק לתוך עצמי. רציתי להגיד לו שאנחנו לא עושים את זה שם, כי אנשים יכולים לראות, אבל לא רציתי להעביר אליו את החרדות שלי".

לאחר טראומת הלידה, ווין טוענת שההנקה עזרה לה להתאושש. למרות שבהתחלה היא נאבקה להניק את ריילי, בסופו של דבר היא גרמה לו להיצמד. כשמיילו נולד, היא כבר הייתה נחושה לגרום לזה לעבוד. לעיתים אף הייתה מניקה את שניהם במקביל, עד שהם כבר היו גדולים מכדי להאכיל את שניהם בו זמנית. "זה הרגיש קסום ומעצים לקיים שני תינוקות בבת אחת", היא מתארת.

"הייתה לי לידה טראומטית ובגלל החוויה הזו הרגשתי כישלון. הרגשתי שלא עשיתי את זה כמו שצריך, אז הייתי צריכה את קשר ההנקה כדי להצליח. רק כשהתחלתי להניק את ריילי למדתי על מה מדובר. זה היה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי".

כעת, היא מקווה שתוכל לעזור להפריך כמה מהמיתוסים סביב הנקה טבעית - שהיא הנוהג של הנקה עד שהילד בוחר להיגמל. "אני לא מרגישה שאי פעם קיבלתי את ההחלטה להניק", היא מסכמת, "זה מה שתמיד דמיינתי לעשות וזה הרגיש די טבעי".

הורות מקרבת

ד"ר ביל סירס הוא רופא ילדים אמריקאי שכתב למעלה מעשרים ספרי הורות, והגה את גישת החינוך "הורות מקרבת" בשנות ה-90. מדובר בגישה המבוססת על עקרונות תיאוריית ההתקשרות, כשהרעיון שעומד מאחוריה הוא שהקשר הצמוד עם ההורה מחזק ומעודד את הילד מבחינה רגשית וחברתית. בדומה לגישת ההורות שנקראת "עיקרון הרצף", גם גישה זו דוגלת בלינה משותפת של התינוק עם הוריו ונשיאתו במנשא כמה שיותר זמן במהלך שעות היום. אולם גישה זו דוגלת גם בהנקה עד גיל מאוחר, דבר שמעורר מחלוקת בקרב מומחים והורים רבים בעולם.

בארץ אין לגישה הזו הרבה תומכים. "הנקה בגילאים מאוחרים לא תורמת לילד מבחינה רפואית", אומרת ד"ר מונה כידון, מומחית לרפואת ילדים, אלרגיה ואימונולגיה. "לא קיימים מספיק מחקרים ומספרים שיכולים לעמוד על היתרונות של הנקה מלאה אחרי גיל 4 חודשים. ההמלצה של משרד הבריאות היא להניק עד גיל חצי שנה, ומגיל זה ההנקה יכולה להיות חלק מהכלכלה של התינוק. אין מחקרים שמצביעים על יתרונות תזונתיים בגיל הזה, אלא מדובר ביתרונות אחרים של קרבה והתפתחות. מגיל שנה אין המלצה להמשיך להניק ולא ידוע שקיים לזה יתרון.

"להיפך, אנחנו רואים מקרים של הנקה בגיל מאוחר בהם ילדים סובלים מתת תזונה. יתרונות ההנקה מאוד ברורים, אך חשוב לדעת שעם הזמן הערך הקלורי בחלב אם פוחת. נכון שיש בו ויטמינים וחלבונים, אך זה לא מספיק. מרק עם בשר וירקות טוב יותר לתינוק כשהוא גדל וצריך להתחיל בכך מגיל ארבעה חודשים. יש להנקה המון יתרונות, אך בגילאים מאוחרים חשוב לטפח הרגלי אכילה נכונים. בגלל שזה מאוד נוח, הורים רבים נוטים להזניח מעט את עניין החדרת אכילת המוצקים כמו שצריך, והילדים עלולים להיפגע מכך. בשניידר יש מחלקה שמטפלת בהפרעות אכילה בפעוטות וילדים, ועוסקת לא רק באנורקסיה של בנות נוער, אלא מטפלת גם בילדים שלא יודעים ללעוס ולבלוע כי לא אימנו אותם. כל קיצוניות היא לא טובה".